שנים רבות חלפו מאז נישואיהם של רבקה ויצחק ולא נולדו להם ילדים,

רבקה הייתה עקרה כמו שרה אימנו.

יצחק ורבקה מתפללים לאלוקים והקב”ה שומע לתפילתם

ואחרי שנים ארוכות רבקה סוף סוף בהריון.

“ויתרוצצו הבנים בקרבה” רבקה מרגישה בהריונה חבטות ובעיטת חזקות, כאילו מישהו רץ שם כל הזמן הלוך ושוב.

כשהיא שואלת נשים אחרות האם הן חוו הריון דומה לשלה

הן אומרות לה שלא…והיא מבינה שההיריון שלה לא רגיל.

זה לא כמו שכל אישה מרגישה בהריונה.

היא מחליטה לשאול את ה’ כדי להבין מה קורה לה…

וה’ עונה לה שבבטנה ישנם שני בנים תאומים.

מן הבנים התאומים יצאו שני עמים שונים.

הבנים שלה יולידו עוד ועוד בנים שיהפכו יום אחד לעמים גדולים.

ודווקא האח הצעיר והקטן יגבר על אחיו הגדול ויהיה גדול וחשוב ממנו.

כאשר הגיע זמנה ללדת רבקה יולדת כפי שניבא לה ה’ תאומים בנים.

הראשון יוצא אדמוני מלשון אדום (אולי ג’ינג’י), כולו מכוסה שיער וקוראים לו עשיו.

ואחרי כן יוצא אחיו וידו אוחזת בעקב של עשיו ולכן אביו יצחק קרא לו יעקב.

הנערים גדלים וכל אחד בוחר במקצוע החביב עליו.

המקצוע שלהם מלמד אותנו על האופי שלהם.

עשיו הופך להיות צייד החי בשדה וצד חיות,

עבודה (אכזרית) שעוסקת בהרג של בע”ח.

 ואילו יעקב בוחר להיות איש אוהלים היושב ולומד תורה בבית המדרש ויש מפרשים שהיה רועה צאן.