• 70 צמחים ישראלים שאתם חייבים להכיר

• צמחי הבר הם חלק מיופייה של הארץ. ביניהם כאלה שצובעים שטחים גדולים במרבדי פריחה צבעוניים באביב, עצים ושיחים שמעצבים את הנוף של ההרים והגבעות מהצפון עד למדבר ובעלי פרחים יפים המושכים כל עין בעונת הפריחה.

  היכרות עם צמחי הבר תקרב כל אחד אל הטבע של הארץ ואל מורשתה. נדע לאהוב אותה ולשמרה לנו ולדורות הבאים אחרינו.

אורן ירושלים הוא עץ ירוק-עד המגיע לגובה 8 מ’, ועצים שאינם נטועים בצפיפות עשויים להגיע לגובה רב יותר. העץ מכיל ברקמותיו צינורות המפרישים ומובילים שרף. קליפת הגזע והענפים הבוגרים מחוספסת. העלים מחטניים, נישאים בזוגות בראשם של ענפונים מקוצרים. רק העלים הראשונים של הנבט הצעיר (עלים יובניליים) מחוברים אחד-אחד ישירות לגזע הצעיר. העלה קיים שנים אחדות. העץ מכיל שרף ובו חומרים אורגניים נדיפים. תכונה זאת גורמת לו להיות דליק ביותר ולהיפגע בקלות בשריפה. מחטים שנשרו יוצרות מרבד על פני הקרקע, המדכא צמיחתם של עשבונייםביערות-אורן. רקפת מצויה היא חריג המצליח גם מתחת לאורנים, ואפילו נהנית שם ממיעוט תחרות.

אורן ירושלים פורח באביב באצטרובלים חד-מיניים זעירים, המרוכזים בקבוצות צפופות בראשי הענפים. הפרחים מואבקים ברוח. אצטרובלים של פרחי זכר ושל פרחי נקבה גדלים על אותו פרט. ביום המתאים (היום החם והיבש הראשון באביב) מתמלא האויר בענני-אבקה של אורן, המתפזרת מהאצטרובלים הזכריים המרוכזים בקבוצות צפופות בראשי ענפים. ענף אחד בן עשר שנים מייצר 350,000,000 גרגרי אבקה. האבקה נישאת ברוח ומגיעה אל האצטרובלים הנקביים שגם הם נמצאים בקרבת קצות ענפים. הזרעים מבשילים רק בשנה השלישית מאז ההאבקה. הזרעים מתפתחים בתוך האצטרובל הנקבי, שקשקשיו מתרווחים בבוא העת לפיזור הזרעים. הזרעים מצויידים בכנף קרומית, המסייעת לפיזורם ברוח. האצטרובלים הזכריים צבעם חום. האצטרובלים הנקביים אדמדמים בזמן הפריחה, צבעם הופך לחום עם ההתפתחות. עוקצו של האצטרובל הבשל מכופף בזווית חדה לענף עליו הוא יושב. סימן זה מבדיל אותו מהמין הקרוב לו, אורן ברוטיה, אשר ניטע גם הוא ביערות. לכן אפשר לפסל מאצטרובלי אורן ירושלים דמות של חסידה, מה שאין כן באצטרובלי אורן ברוטיה. הקשוות בבסיס האצטרובל אינן נפתחות בדרך כלל, וחלק גדול של הזרעים נשמר זמן ארוך על הצמרות. בשעת שריפה נפתחות הקשוות והזרעים מתפזרים ברוח. החימום גם מסייע לנביטת הזרעים. בחורף הראשון שלאחר השריפה יש נביטה רבה מאוד.

נותרו בארץ מעט מאוד עומדים טבעיים של אורן ירושלים (אם בכלל). תפוצתו המקורית היא מזרח-ים-תיכונית. העץ ניטע בידי אדם באורח יזום בשטחים גדולים בעיקר באזורי ההר, מהגליל ועד לדרום הרי יהודה. את הנטיעות החל שרות היעור של המנדט הבריטי בשנות העשרים של המאה ה-20, והמשיכה בו הקרן הקיימת לישראל. הוא נבחר כעץ הייעור העיקרי בגלל עמידותו הגבוהה לתנאי יובש. במקומות שונים הוא מתפשט מהיערות הנטועים וחודר לחברות עצים ושיחים ים-תיכוניות. השם המדעי ניתן לו על-שם העיר ח’אלב שבסוריה.

הסוג אורן מציג מגוון מרשים של צורות אצטרובל, והמינים השונים ניכרים לפי צורת האצטרובל שלהם. אורנים למיניהם מספקים חצי מכל התצרוכת העולמית של עצה. גם השרף כלכלי, משמש לייצור דבק וטרפנטין. הבדלים בין המינים בשרף ובפיזורו בתוך רקמת העצה הם הגורם העיקרי הקובע את טיב העצה ושימושה (עצה רכה או עצה קשה). השימוש הכלכלי באורן בארץ מצומצם מאוד: מכינים ממנו סיבית וארגזים, וכן פחמי-עץ.
אורנים נפוצים במיוחד באזורים ממוזגים וממוזגים–קרים בחצי הכדור הצפוני.
הסוג כולל 90 מינים. בארץ, בניגוד למה שחשבו פעם, כנראה שלא גדל בר מעולם, וכל העצים בארץ הובאו ונשתלו בידי אדם, או שהם צאצאיהם של כאלה. מרבים לנטוע בארץ לייעור אורן ירושלים, ופחות מזה גם אורן קפריסאי (ברוטיה), אורן קנרי ואורן הצנובר.
פרט לאורן יש במשפחתו גם ארז, ולו 3 מינים בעולם הישן, מהרי האטלס ועד הרי ההימלאיה. באנגלית קוראים בלשון העם בשם Cedar (תרגום ל”ארז”) גם לעצים מחטניים אחרים לגמרי, ממשפחות אחרות.
מין אמריקאי של אורן בשם “אורן המברשת” Bristlecone Pine כולל את העציםהזקנים ביותר הידועים בעולם. הם גדלים בהרים במערב ארצות הברית, והם איטיים בצמיחתם, כך שגילם המופלג אינו מתבטא כלל בגזע עבה ומרשים. פרט אחד, שגדל בהרים הלבנים בצפון-מזרח קליפורניה, זכה לכינוי “מתושלח”, והוא נחשב ליצור החי הזקן ביותר בעולם. גילו כ-4,700 שנה.