“מורשת רמת הגולן” – טיול לכיתה י’א – ביה”ס אור חנה

הגליל העליון
הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח ודרום לבנון בצפון.
הגליל העליון הוא יחידת המשנה הצפונית של הגליל, הוא מופרד מהגליל התחתון על ידי בקעת בית הכרם, ההרים בו גבוהים יותר, והעמקים צרים ועמוקים. הפסגה הגבוהה ביותר בגליל העליון היא הר מירון, המתנשא לגובה של 1204 מ’ מעל פני הים. הגליל העליון משתרע על פני כ- 800 קמ”ר.
את הגליל העליון נהוג לחלק לשלוש יחידות גאוגרפיות – הגליל העליון המערבי – המתנשא לגובה של כ-800 מטר מעל פני הים, ונופו רמתי מחורץ בנחלים עמוקים וצרים, ובו נכללים למשל נחל בצת, נחל כזיב ונחל געתון. ממזרח לו – מרום הגליל – החלק המרכזי והגבוה ביותר של הגליל העליון הישראלי – גוש פקיעין וגוש מירון הכוללים את הפסגות הר מירון (1204 מ’), הר אדיר (1008 מ’), הר חירם (996 מ’) מצפה הימים (734 מ’) ופסגות נוספות. הגליל העליון המזרחי כולל את הרי נפתלי (ובהם רכס רמים ורמות נפתלי), והרי צפת ופסגותיו המתנשאות עד לגובה של כ-1000 מ’ מעל פני הים. יש הרואים את האזור שבין גבול ישראל-לבנון לבין נהר הליטני כחלק מהגליל העליון, ומכנים אותו “הגליל הלבנוני”[1], אולם כיום גישה זו אינה מקובלת בקרב הגאוגרפים. גבולו הצפוני של הגליל הוא קו העתק, המכונה העתק רום העובר בקו אלכסוני מאזור מטולה ועד בירות, דרך העיירה רום בלבנון. ממערב לקו ההעתק, נפוצים סלעים צעירים יחסית מגיל הקרטיקון העליון (קנומן עד איאוקן בעיקר סלעי גיר דולומיט וקירטון), ואילו ממזרח לו, סלעים עתיקים יותר מתקופת היורה והקרטיקון התחתון (בעיקר סלעי גיר, דולומיט ואבני חול). מבחינה טופוגרפית, האזור שממערב לקו גובהו כ- 900 מטר, ואילו ממזרח לקו, האזור מתנשא לגובה העולה על 1500 מטר. גם מבחינה נופית שונים אזורים אלה. האזור הדרום מערבי מבותר על ידי ערוצים קצרים יחסית ליחידות תבליט קטנות. משני צידי נהר הליטני החוצה אזור זה, הנוף זהה. מצפון מזרח לקו, הנוף מבותר על ידי סדרת עמקים עמוקים ורחבים, דבר הניכר בהצללה החריפה הקיימת באזור זה.
במקורות היהודיים נזכרים מספר תיאורים לגבולות הגליל העליון בעיניהם של בני התקופה. לדברי יוסף בן מתתיהו: “שם (בבאר שבע הגלילית) מתחיל הגליל העליון, המשתרע לרוחבו מכפר זה עד לכפר בקע, הגובל באדמות צור. לאורכו משתרע הגליל העליון מן הכפר תלה, הקרוב לירדן, ועד מרו (מרות)”[2]. חז”ל הגדירו את הגליל העליון כך: “מכפר חנניה ולמעלה כל שאינו מגדל שקמים גליל העליון”[3].

נחל אל על

נַחַל אֶל עָל הוא הנחל האיתן הדרומי ביותר ברמת הגולן.

בחלקו המזרחי הרדוד, נתפסים מימיו של נחל אל על במאגר בני ישראל בסמוך לחיספין, מגדולי מאגרי המים בגולן. הנחל עובר בשמורה בערוץ שהולך ומעמיק תוך כדי מורד הנחל ויוצר במהלכו כמה מפלי מים, ביניהם “המפל הלבן” ו”המפל השחור”, וכמה בריכות טבעיות ומלאכותיות, ביניהם “גבעת הפרה” הטבעית ו”עין נוקד” ו”עין כיף” המלאכותיות שמקבלות את מימיהם כתוצאה מנביעה מצלעות הערוץ. נחל אל על מתלכד יחד עם ואדי סמך ויוצר את נחל סמך הנשפך לכנרת. אמת מים שאורכה 25 קילומטרים הוליכה בעבר את מי הנחל לעיר סוסיתא בתקופה ההלניסטית.

מקור השם :

הנחל נקרא על שם כפר סורי עזוב ששכן מדרום לנחל (אל-על)

מפלי הנחל :

המפל השחור – על שם הנביעה מבין סלעי הבזלת.

המפל הלבן – על שם הנביעה מבין סלעי הגיר.

נחל דליות

נַחַל דָּלִיּוֹת הוא הנחל הגדול העובר מדרום לגמלא העתיקה.

מקורותיו של נחל דליות הם במעיינות ברדלה, או א-דנניר, שעבניה ומנסורה שבאזור הר פרס. הנחל זורם משם מערבה, ובהמשכו יוצר הוא קניון עמוק, על ידי מפל גבוה ומרשים, על יד חניון דליות. בדרכו נשפך אליו נחל בזלת, אף הוא בקרבת מקום לחניון דליות. ומוסיף לו כמות נכבדה של מים. החיבור של נחל בזלת הוא באזור שמורת גמלא, ובהמשך מורד הנחל, נשפך אליו גם נחל גמלא.

חלקו האחרון של נחל דליות, בסמוך למקום בו נשפך הנחל אל הכנרת הוכרז כשמורת טבע בתשלום. בחלק זה, המכונה “המג’רסה” ישנו מסלול מתאים למטיילים העובר בתוך תוואי הנחל.

משערים כי מקור השם “מג’רסה” נעוץ בעובדה שבעבר היו כאן טחנות קמח.

על הגדה הצפונית של הנחל באזור שמורת גמלא, נמצאו שרידי מבנים מהתקופה הכלקוליתית.

יער אודם

יער אודם נמצא בשמורת יער אודם, שהיא שמורת היער הגדולה בגולן. היער הנוכחי הוא שריד מיער רצוף, שכיסה את הגולן העליון כולו עד לפני כמאה עשרים שנה. היער נפגע על ידי הצ’רקסים שהשתמשו בעצים לצורך בנייה ומסחר. כיום מתאושש היער באיטיות ומתפשט על פני השטחים שבוראו. האזור של יער אודם נשמר באופן יחסי בגלל שנבנו בשטחו מחנות צבא ובונקרים של הצבא הסורי וכדי לעזור בהסוואתם אסרו הסורים פגיעה ביער באזור זה

בע”ח

היער מהווה בית גידול לבעלי חיים רבים: בין העופות נמצא חרטומן היערות, ינשוף שדות, כוס החורבות, לילית, נקר סורי, עורב שחור ושעיר מצוי.

בעונות שנה שונות נמצא עופות לתקופה קצרה בלבד: בקיץ דוגרים ביער גדרון מובהק, חמריה חלודת-זנב, עורבני שחור-כיפה ושחרור. בחורף מגיעים בזבוז הלבנון, מלכילון אורנים ופרוש הרים ובתקופת הנדידה מגיעים סבכי ניצי וסתרי מצוי.

בין היונקים נמצאו ארנבת, סנאי זהוב, בר אוגר, דרבן, דלק (חיה), תן, זאב, חדף, חזיר בר, יערון צהוב צוואר, יערון קטן, יערון גדול, מריון טריסטם, מריון מצוי, נברן השדה, נמנמן הסלעים, קוצן וקיפוד.

צומח

ביער עצים רבים ובהם אלון תולע, אלון מצוי, אלה ארצישראלית, ליבנה רפואי, עוזרר חד גלעיני.

על העצים מטפסים רבים ובהם אספרג החורש, זלזלת הקנוקנות, יערה איטלקית, ספלול החרש, פואה מצויה, פטל לביד וקיסוסית קוצנית.

פרחים רבים ביער ובהם אביבית בינונית ,אירוס הלבנון, בר נורית חרמשי, נץ החלב ההררי, צבעוני ההרים ורקפת יוונית כון גדלים בו מינים של סחלבים נדירים כגון בן חורש רחב עלים, מירונית סרגלית, סחלבן החורש, שנק החורש ומיני כרכומים.

ביער זוהו גם מיני פטריות ובהן אמנית המוות, גושית נאכלת וליבדית פלומתית.

שמורת נחל החרמון (הניאס)

נַחַל חֶרְמוֹן (מכונה גם בָּנְיַאס, הגייה ערבית של השם הקדום פָנְיַאס הוא נחל איתן והוא המזרחי במקורות הירדן. כמות מימיו היא כרבע מכלל מי נהר הירדן.

היסטוריית הנחל

מכתבי יוסף בן מתתיהו משתמע שהבניאס היה המקור העיקרי של נהר הירדן. יואל אליצור משער שמדובר בטעות של בני התקופה אשר בגלל חשיבות העיר בניאס או בגלל מפלו המרשים ייחסו לו זרימה חזקה יותר מאשר בנחל דן[2].

בשנת 1923 החליטה ועדה בינלאומית כי הנחל עצמו יישאר בשטח המנדט הבריטי בעוד שהכפר והמעיינות יהיו בשטח המנדט הצרפתי (ובמשתמע, חלק מסוריה). מלחמת העצמאות קיבעה מצב זה, כאשר רק חלקו הדרומי של הנחל נותר בשליטה ישראלית. הסורים השתלטו על חלקו הצפוני של הנחל והפכו אותו לשטח מפורז. בשנת 1964 ריכזה סוריה ציוד הנדסי כבד באזור, והחלה במפעל שמטרתו הטיית מסלול הנחל מזרחה על מנת למנוע ממימיו להגיע לישראל, בניגוד לחוק הבינלאומי. ישראל התנגדה לפעולה זו, והמאבק על מי הירדן נמשך בגיזרה, כאשר אחד משיאיו היה פעולה גדולה של צה”ל ב-12 באוגוסט 1965 במהלכה הצליח צה”ל להשמיד את ציוד ההטיה, לאחר קרב בו הופעלו ארטילריה וטנקים. הסורים המשיכו במאמציהם, אך הצליחו לחפור רק חלק קטן מן התעלה עד שנכבש האזור בידי צה”ל במלחמת ששת הימים. במהלך אותה מלחמה פלשה מחלקת טנקים סורים לאזור, במהלך הקרב הדרדר אחד הטנקים לאפיק הנחל, הוא הושאר במקום.

כיום חלקו העליון של הנחל כלול בשמורת הטבע ‘שמורת נחל חרמון’, ובמקום ישנם מסלולי טיולים רגליים, בנופי הפרא הקדומים של האזור, שהינם בין הנופים הטבעיים היפים בישראל. בשנת 2010 נחנך באתר, לאחר מאבקים משפטיים ממושכים, שביל תלוי[3] ראשון מסוגו בישראל, העובר באזור שעד כה לא היה נגיש למטיילים. הכניסה לשמורה בתשלום והכניסה למים אסורה בכל שטח השמורה.

שמורת נחל קדש

שמורת נחל קדש ואלת הכלאיים

שמורת נחל קדש משתרעת על פני 1500 דונם משתי גדותיו של הנחל ועד קיבוץ יפתח. הנחל מפלס את דרכו בין סלעי הדולומיט הגורמים להיווצרותם של שני מפלים לאורך הנחל. עונה גשומה תביא לזרימה באפיקו של הנחל אולם רק לכמה ימים או מספר שבועות במקרה הטוב. מיני הצמחים הגדלים בשמורה הם האלה ארצישראלית, אלה אטלנטית, אלון מצוי, שקד, לבנה רפואי, קידה שעירה ושיחים מטפסים האופייניים לחורש הים תיכוני. המיוחד בשמורה היא אלת הכלאיים (בלעז “ספורטה”) שהיא בת כלאיים לאלת המסטיק ולאלה הארצישראלית וגדלה במקומות בודדים ברחבי הארץ וביניהם רמת קדש. בין בעלי החיים הגדלים בשמורה ניתן לראות שפני סלע, שועל, דלק, דורבן ואף צבאים, דורסי יום ולילה כמו נשר, בז מצוי ואוח. בעונות הנדידה ינצלו העופות הדואים לאורך בקע הירדן את זרמי האוויר החמים העולים מהנחל המצוקי ואז תזכו לראות שקנאים, חסידות, נשרים ועיטים.

בסופו של המסלול תצאו מגבולות שמורת נחל קדש ותעלו על סימון אדום אשר יכניס אתכם למתחם של מצודת ישע. בדרך תעברו לצד חורשת הנופלים ושביל הפלמ”ח המשחזר את סיפור הקרב על המצודה מימי מלחמת העצמאות.