העליה מאתיופיה

ממשלת ישראל החליטה, באוקטובר 2010, על העלאת שארית הקהילה היהודית באתיופיה, “זרע ישראל”, במסגרת מבצע “כנפי יונה”. המבצע מסמל את שיאו של תהליך עלייתם של צאצאי ה”פלשמורה” כפי שקבעה ממשלת ישראל.

עוד בשנת 1953 שיגרה הסוכנות היהודית את הרב שמואל בארי כשליחה הראשון של הסוכנות היהודית לקהילת יהודי אתיופיה.

הרב בארי הקים את בית הספר העברי הראשון ליהודי אתיופיה באסמרה. במקביל, ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית העסיקו את יונה בוגלה במסגרת הפעילות לחינוך בגולה.

בין השנים 1955 ו-1965 הובאה לישראל, באמצעות הסוכנות היהודית, “קבוצת כפר בתיה” – עשרים ושבעה נערים ונערות יהודיים ששוכנו בכפר בתיה ואלה הוכשרו להיות שליחים-מורים של הסוכנות היהודית.

המעבר מהכפר הראשון, שבו שכנו היהודים האתיופים לכפר אמבובר, היה בשנת 1958. פעילות הסוכנות היהודית התנהלה בשורה של בתי ספר ברחבי המדינה עד לעליית משטרו של הרודן מנגיסטו היילה מאריים, בשנות השבעים

למעלה מארבעים אלף בעלי זכות עלייה לישראל ויהודים הועלו על ידי הסוכנות היהודית מרחבי אתיופיה, חלקם במבצעים חשאיים כ”מבצע משה” ואחרים במבצעים גלויים כ”מבצע שלמה” ומבצע “כנפי יונה”. אלפים נפטרו בדרך לישראל. בצילום: כהני העדה בטקס אזכרה לנפטרים בהר הרצל

עם עליית שלטון הרודן מנגיסטו היילה מאריים, בסוף שנות השבעים, נאלץ נציג הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית יונה בוגלה לעזוב את המדינה. החל מסוף שנות השבעים הפכה עליית יהודי אתיופיה לעליית הצלה, כיון שהיהודים הפכו לפליטים.

הראשונים לעלות לישראל היו פליטים מחבל טיגרי  שעשו זאת רגלית וכמעט ללא סיוע.

“המוסד” וצה”ל העבירו את היהודים למקום מבטחים והסוכנות היהודית קלטה אותם במדינת ישראל, בכפרי נוער ובמחנות מיוחדים שהוקמו לצורך כך.

הליך העלייה של הפליטים היהודים היה דרך חבל טיגראי דרך וולקאייט  ומשם לגדריף ולסודאן.

אחד הסיפורים של עליית ההצלה הזאת נוגע לציונות עמוקה שהייתה נטועה בקרב יהודי אתיופיה. אחד מן החלוצים היה מורה ב”אורט”, באנדבגונה שבחבל טיגרי, פארדה יזזאו אקלום. בעקבות יציאתו ופועלו בסודאן נכנס ה”מוסד” לפעילות. “המוסד” וצה”ל פעלו להוצאת הפליטים היהודיים ממחנות הפליטים בגדריף ואום רוקובה בסודאן.

אלה היו הצעדים הראשונים של מה שקרוי “מבצע משה”, במסגרתו עבדו יחד “המוסד”, צה”ל, והסוכנות היהודית להצלת יהודי אתיופיה תחת שלטונו של הרודן מנגיסטו היילה מאריים.

עד לתחילת “מבצע משה”, שבו נפתחה הדרך החשאית לישראל, עלו כחמשת אלפים יהודים מאתיופיה.

בין נובמבר 1988 ומאי 1991 הועברו כ-15,000 יהודים, מכל רחבי אתיופיה למחנה עלייה באדיס אבבה. הסוכנות היהודית והג’וינט פעלו להתמודד עם המחלות (מלריה, צהבת ושחפת) והרצון לשמר את הריכוז היהודי לקראת העלייה.

מדינת ישראל הצליחה לשכנע את המשטר האתיופי לשחרר חמש מאות יהודים מדי חודש בחודשו לישראל תמורת סיוע כלכלי.

הסוכנות היהודית, בתוך כלל מוסדות מדינת ישראל והעולם היהודי, נעמדה מוכנה, עם נפילתו של הרודן מנגיסטו היילה מאריים.

כוחות המורדים עמדו לכתר את עיר הבירה אדיס אבבה, ובה מחנה של יהודים שהמתינו לעלייה לארץ ישראל. ממשלת ישראל, בתיווך ארה”ב, הגיעה להסדר עם השליט האתיופי ועם המורדים שאפשרו להוציא מאתיופיה למעלה מ-14 אלף יהודים תוך 34 שעות.

“מבצע שלמה” היה מבצע הצלה אווירי לחילוץ יהודי אתיופיה שעליו פיקד סגן הרמטכ”ל דאז, אמנון ליפקין שחק, ומצד הסוכנות היהודית, מנכ”ל המחלקה לעלייה דאז, ארנון מנטבר, והשליח המרכזי לאתיופיה, מיכה פלדמן.

בתאריך 24-25 למאי 1991, הובאו לישראל 14 אלף יהודים במטוסי “אל על”, צה”ל ומטוסים של חברת התעופה האתיופית, בהשתתפות צה”ל, הסוכנות היהודית, הג’וינט וה”מוסד”. הסוכנות היהודית היא הגוף שעליו הטילה הממשלה לקלוט בלילה אחד, בבתי מלון ומרכזי קליטה בכל הארץ, את כל היהודים שהגיעו ארצה. היה זה מבצע רחב היקף, שלא היה כמותו בתולדות מדינת ישראל.

בין השנים 1997-1992 הועלו  על ידי מוסדות מדינת ישראל והסוכנות היהודית  יהודי מחוז קווארה.