לך אתן

מילים: על פי בראשית פרק י”ג פסוק ט”ו; ברכת השנים

לחן: משה רוזנבלום

כי את כל הארץ

אשר אתה רואה

לך, לך, לך אתננה

ולזרעך עד עולם

לך אתן את הארץ הזאת

את הארץ, הארץ הזאת

וברך כל מיני תבואתה לטובה

ותן ברכה על פני האדמה

על נהרות בבל

מילים: תהילים קל”ז

לחן: שרון אבילחק

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל

שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם בָּכִינוּ

בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן.

עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ

תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ.

כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ

דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה

שִׁירוּ לָנוּ, מִשִּׁיר צִיּוֹן.

אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה

עַל אַדְמַת נֵכָר.

אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם

תִּשְׁכַּח יְמִינִי.

תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי

אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי:

אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם

עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.

ציון תמתי (אם אשכחך)

מילים: מנחם מנדל דוליצקי

לחן: היימן קאהן

צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי

לָךְ נַפְשִׁי מֵרָחוֹק הוֹמִיָּה.

תִּשְׁכַּח יְמִינִי אִם אֶשְׁכָּחֵךְ, יָפָתִי,

עַד תֶּאֱטַר בּוֹר קִבְרִי עָלַי פִּיהָ.

לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי!

אַתְּ, כָּל עוֹד אֱחִי, תּוֹחַלְתִּי וְשִׂבְרִי.

עֵת הַכֹּל אֶשְׁכָּחָה – אַתְּ שְׁאֵרִית נִשְׁמָתִי

וְצִיּוּן, אַתְּ – צִיּוֹן, תְּהִי עֲלֵי קִבְרִי!

בללייקה

מילים: יורם טהרלב

לחן: קובי אושרת

בלב הלילה שמעתי קול,

זה קול אחי על נהרות בבל,

תפילה אילמת לא מנוחמת

אל ארץ ישראל.

מתוך האלם עלה קולו

לא סערה היתה בו ולא אש

רק בללייקה בדמי הלילה

וקול אדם לוחש:

בללייקה, בללייקה,

הו, שירי לי אם אשכחך ירושלים,

בללייקה, בללייקה

עוד ישמע שירי בארץ ישראל.

בללייקה, בללייקה

עוד ישמע שירי בארץ ישראל.

בלב הלילה לחשתי לו:

את תפילתך שמעתי מן הבכי,

אני שומעת, אני יודעת,

אחי, אתה אחי.

בלב הלילה עודו נוגן,

אבל עם בוקר יאלם קולו,

אז אקחנו ואשאנו

אל העולם כולו.

בללייקה, בללייקה…

פה בארץ חמדת אבות

מילים: ישראל דושמן

לחן: הרמן צבי ארליך

פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת

תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת,

פֹּה נִחְיֶה וּפֹה נִצֹּר,

חַיֵּי זֹהַר חַיֵּי דְּרוֹר,

פֹּה תְּהֵא הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה,

פֹּה תִּפְרַח גַּם שְׂפַת הַתּוֹרָה.

נִירוּ נִיר, נִיר, נִיר,

שִׁירוּ שִׁיר, שִׁיר, שִׁיר,

גִּילוּ גִּיל, גִּיל, גִּיל,

כְּבָר הֵנֵצּוּ נִצָּנִים.

נִירוּ נִיר, נִיר, נִיר,

שִׁירוּ שִׁיר, שִׁיר, שִׁיר,

גִּילוּ גִּיל, גִּיל, גִּיל,

עוֹד יָבוֹאוּ זֵרְעוֹנִים.

אין כבר דרך חזרה

מילים: יורם טהרלב

לחן: יאיר רוזנבלום

כשעלו הבילויים מלאי תקוות

ויתד תקעו בארץ האבות

בקדחת הם חלו פה

מחמסינים הם סבלו פה

אבל משהו לחש בלבבות –

אם זה טוב ואם זה רע

אין כבר דרך חזרה. אין כבר דרך חזרה!

על סוסים רכבו עם חרב ומקל

לגרש כל מתנקש ומתנכל

ברחובות ובגדרה

פתח תקווה וחדרה

הם קראו לפלשתינה – ישראל.

אם זה טוב ואם זה רע…

כשעמדה לפרוץ מלחמת העולם

אז הגדוד כולו יצא לשמור על כבוד העם

אז העיר בקול רעדה –

מה יקרה לו בבריגדה?

והגדוד כולו כאיש אחד רעם

אם זה טוב ואם זה רע…

כשהוקמה המדינה באש קרבות

עוד הבריטים לא נטשו את התקוות

הם ביקשו: נחזור לרגע

נחסל פה את הנגע

אך אנחנו רק קראנו: “בלי טובות”.

אם זה טוב ואם זה רע…

והיום שנית עברנו בעשן

והגענו לסיני ולגולן

לא עצרנו, לא עייפנו

רק את השלום רדפנו

ואנחנו עוד נביא אותו לכאן!

הַמַּסָּע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

מילים: חיים אידיסיס

לחן: שלמה גרוניך

הַיָּרֵחַ מַשְׁגִּיחַ מֵעָל,

עַל גַּבִּי שַׂק הָאֹכֶל הַדַּל,

הַמִּדְבָּר מִתַּחְתַּי, אֵין סוֹפו לְפָנִים

וְאִמִּי מַבְטִיחָה לְאַחַי הַקְּטַנִּים:

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,

לְהָרִים רַגְלַיִם,

מַאֲמָץ אַחֲרוֹן לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם.

אוֹר יָרֵחַ, הַחֲזֵק מַעֲמָד,

שַׂק הָאֹכֶל שֶׁלָּנוּ אָבַד,

הַמִּדְבָּר לא נִגְמָר, יְלָלוֹת שֶׁל תַּנִּים

וְאִמִּי מַרְגִּיעָה אֶת אַחַי הַקְּטַנִּים:

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,

בְּקָרוֹב נִגָּאֵל,

לא נַפְסִיק לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וּבַלַּיְלָה תָּקְפוּ שׁוֹדְדִים

בְּסַכִּין, גַּם בְּחֶרֶב חַדָּה,

בַּמִּדְבָּר דַּם אִמִּי, הַיָּרֵחַ עֵדִי

וַאֲנִי מַבְטִיחָה לְאַחַי הַקְּטַנִּים:

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,

יִתְגַּשֵּׁם הַחֲלוֹם,

עוֹד מְעַט נַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

בַּיָּרֵחַ דְּמוּתָהּ שֶׁל אִמִּי

מַבִּיטָה בִּי; אִמָּא, אַל תֵּעָלְמִי;

לוּ הָיְתָה לְצִדִּי, הִיא הָיְתָה יְכוֹלָה

לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם שֶׁאֲנִי יְהוּדִי.

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,

בְּקָרוֹב נִגָּאֵל,

לא נַפְסִיק לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,

לְהָרִים עֵינַיִם,

מַאֲמָץ אַחֲרוֹן לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם.

יליד הארץ

מילים: אהוד מנור

לחן: מישה סגל

אבא שר אני לך,

על שיום אחד

קמת ותלך.

אמא זה השיר הוא לך,

על ימי לכתך

אחרי אבי לכאן.

שמש בא אל החלון,

ענף ירוק מלילה נעור,

וילד שפקח עיניו לתכלת

כאן בארץ אל,

בצל כרמל,

ליד הנחל.

חי

מילים: אהוד מנור

לחן: אבי טולדנו

שמעו אחי,

אני עוד חי

ושתי עיני עוד נישאות לאור.

רבים חוחי

אך גם פרחי

ולפני שנים רבות מספור.

אני שואל

ומתפלל

טוב שלא אבדה עוד התקווה.

עובר מזמור

מדור לדור,

כמעיין מאז ועד עולם

אני שואל…

חי, חי, חי

כן, אני עוד חי.

זה השיר שסבא

שר אתמול לאבא

והיום אני.

אני עוד חי, חי, חי,

עם ישראל חי.

זה השיר שסבא

שר אתמול לאבא

והיום אני.

הומים ימי

ולילותי

ובשמי עמוד האש עוד קם.

אשיר בלי די,

אפרוש ידי

לידידי אשר מעבר ים.

אני שואל… חי, חי, חי…

שמעו אחי,

אני עוד חי

ושתי עיני עוד נישאות לאור.

אז כה לחי

לכל אורחי

ולבני המבקשים לחזור.

אני שואל… חי, חי, חי…

לצפון באהבה

מילים: דודו ברק
לחן: נורית הירש

כשהשמש חיוך אחרון לחרמון
תשלח ביום רוח של סתיו,
יצלצל טלפון בפיקוד הצפון
זה אנחנו מעבר לקו.
את, אני והחורף נזמין אז ארמון
על הר ערפל וענן,
שם חצב וכרכום יפרחו בהמון
חיוכים ישלחו בלבן.

אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון
עד כינרת ועד לרמה,
נזמר והשיר יעפיל לעמון,
עיהדהד עד מדבר השממה.

במזחלת של קרח לצליל פעמון
שירנו עולה בשלווה,
נטפס על גלבוע תבור ועצמון
ושירת חיילים מלווה.
מלווה את שירת הצפון הרחוק
של ארץ נושבת וקור
תחמם ותדליק את ליבנו לצחוק
ותמיס מצב רוח אפור.

אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון…

יום יבוא והשמש יציץ חייכני,
ירדו השלגים מהרים,
ופלגים יזרמו בין פרחי צבעוני
בשבילים הכחולים, הקרים.
את, אני והחורף הביתה חוזרים
שלום לך, ממלכת הכפור,
חיילי הצפון נתראה בהרים
בשנה הבאה נחזור.

ההר הירוק

מילים: יורם טהרלב

לחן: מוני אמריליו                               

פקחתי את עיני, היה אז חודש שבט,

ראיתי מעלי ציפור קטנה אחת

ותכלת השמים וענן יחיד

וראיתי

את ההר הירוק תמיד.

במשחקי ילדות קלי השיכרון

רדפתי פרפרים, החלקתי במדרון,

ועת חיפשתי לי מסתור ללב תמים

אז ברחתי

אל ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה

אני עוד חולם ושואל

לנשום רוחותיך כבראשונה

לשכב בצילך כרמל.

בשנות הנעורים, בשנות האהבה,

טיפסנו בשביליו, ידי בתוך ידה,

השקפנו למרחק, לעבר העתיד

וחלמנו –

על ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה….

הלכנו לצבא גדולים ונבוכים,

מתוך המלחמות חזרנו כאחים

הבאנו על כפיים רע וידיד

ונפרדנו –

מול ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה…

וילדינו כבר היום הם עלמים

הורינו – שערם הלבין מרוב ימים

אך צעירים נהיה כל בוקר, עת נביט

אל אחינו –

אל ההר הירוק תמיד.

שיר העמק

מילים: נתן אלתרמן

לחן: דניאל סמבורסקי

 בָּאָה מְנוּחָה לַיָּגֵעַ
וּמַרְגּוֹעַ לֶעָמֵל.
לַיְלָה חִוֵּר מִשְׂתָּרֵעַ
עַל שְׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
טַל מִלְּמַטָּה וּלְבָנָה מֵעַל,
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?
דְּמָמָה בְּיִזְרְעֶאל.
נוּמָה עֵמֶק, אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת,
אָנוּ לְךָ מִשְׁמֶרֶת.

יָם הַדָּגָן מִתְנוֹעֵעַ,
שִׁיר הָעֵדֶר מְצַלְצֵל,
זוֹהִי אַרְצִי וּשְׂדוֹתֶיהָ,
זֶהוּ עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
תְּבֹרַךְ אַרְצִי וְתִתְהַלַּל
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?…

אֹפֶל בְּהַר הַגִּלְבּוֹעַ,
סוּס דּוֹהֵר מִצֵּל אֶל צֵל.
קוֹל זְעָקָה עָף גָּבוֹהַּ,
מִשְּׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
מִי יָרָה וּמִי זֶה שָׁם נָפַל
בֵּין בֵּית אַלְפָא וְנַהֲלָל?

על גבעות שיח’ אברק

מילים: אלכסנדר פן

לחן: מרדכי זעירא

אֲדָמָה-אַדְמָתִי,

רַחוּמָה עַד-מוֹתִי,

רוּחַ רַב חַרְבוֹנַיִךְ הִרְתִּיחַ,

רוּחַ רַב הִרְתִּיחַ.

אֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּדָם

שֶׁאָדַם וְנָדַם

עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח’ אַבְּרֵיק וְחַרְתִּיָּה!

הַמָּחוֹל בְּגַלִּים

יְעַגֵּל עִגּוּלִים.

עוּרִי, שֶׁמֶשׁ, לָעַד בְּחַרְתִּיָּה

עוּרִי, שֶׁמֶשׁ, בְּחַרְתִּיָּה!

בְּיוֹמִי וְלֵילִי

לִי יֵהוֹד עֲמָלִי

עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח’ אַבְּרֵיק וְחַרְתִּיָּה!

כָּאן צַמְּרוֹת הַזֵּיתִים

מְזַמְּרוֹת: זֶה בֵּיתִי,

אֶבֶן-אֶבֶן תִּלְחַשׁ: הִכַּרְתִּיהוּ,

תִּלְחַשׁ: הִכַּרְתִּיהוּ.

הֶרָה, הוֹרָה שֶׁלִּי,

יְבוּלַי מַבְשִׁילִים

עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח’ אַבְּרֵיק וְחַרְתִּיָּה!

בִּשְׁבוּעָה לוֹהֲטָה

אַתְּ שְׁבוּיָה לִי עַתָּה.

זֶה הַלֵּב אֶת נִדְרוֹ לֹא יַרְתִּיעַ,

זֶה הַלֵּב לֹא יַרְתִּיעַ.

כִּי צִוַּנִי חֵרוּת

הָאָדָם הַפָּשׁוּט

עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח’ אַבְּרֵיק וְחַרְתִּיָּה!

ירדה השבת

מילים: יהושע רבינוב

לחן: דוד זהבי

יָרְדָה הַשַּׁבָּת אֶל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר,

וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֶיהָ.

וַיַּעַמְדוּ מִסָּבִיב הֲרָרִים שׁוֹשְׁבִינִים

לָשֵׂאת אַדַּרְתָּהּ הַזּוֹהֶבֶת.

תַּעֲלֶינָה יוֹנִים מִכִּנֶּרֶת הַיָּם,

קַבֵּל אֶת רוּחָהּ הַלּוֹהֶבֶת.

נָשְׁקָה הַשַּׁבָּת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַבְּרוֹשׁ,

לָאֵזוֹב שֶׁבַּסֶּלַע נָשָׁקָה.

וַיְּהִי הַדַּרְדַּר לְשַׁרְבִיט שֶׁל מַלְכוּת

עַל רָמוֹת דְּמָמָה מְרוֹנֶנֶת.

יִמְשֹׁךְ אָז הַתּוֹר בְּקוֹלוֹ הַמָּתוֹק

חֶמְדַּת כִּסּוּפִין מְעַדֶּנֶת.

הִרְטִיטָה שַׁבָּת בְּחִנָּהּ הַגָּנוּז

עֵינֵי חַלּוֹנוֹת מִכָּל עֵבֶר.

וַתֵּצֵאנָה בָּנוֹת אֶל הָעֶרֶב זַמֵּר

זְמִירוֹת בְּעֶרְגָּה מְצַלְצֶלֶת.

וְהָיְתָה הָעֶדְנָה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסָר

לְנִשְׁמַת עִבְרִיּוּת נֶאֱצֶלֶת.

שירי לי כנרת

מילים: עודד פלדמן
לחן: מילי מירן ורמי קידר

שם הרי גולן באופק, ניצבים עוד בדממה
ונערים בהולם דופק, עוד שומרים על הרמה
ובישבם עם ערב סביב למדורה
עונים הם לך כנרת בשירה

שירי לי כנרת שיר מזמור ישן
שירי לי כנרת שיר לי הגולן

הדוגית עודנה שטה, מפרשה מלבין בחוף
וחורשת האקליפטוס עוד שומרת על הנוף
עת נפרשת רשת עם שוך הסערה
עונים הם לך כנרת בשירה:

שירי לי כנרת…

הירדן נוגן סימפוניה עם אלפי הציפורים
וביחד בהרמוניה מנגנים ומזמרים
וילדים בטבריה בשעת שעור זמרה
עונים הם לך כנרת בשירה:

שירי לי כנרת..

בהר הגלבוע

מילים: לאה נאור
ללחן: יוסף הדר

יבש הקיץ בעתו
בהר הגלבוע
נשען שאול על חניתו
בהר הגלבוע
רק נער גר עימו
רק נער מבני עמלק.
יבש וחם, יבש וחם
הקיץ בעמק.

האדמה צבעה פחם
בקיץ בעמק
אולי היה שרב
אולי זו היתה שעת שקיעה
אולי שקיעת זהב
כמו היום באותה השעה.

נפרש העמק לרגליו
בהר הגלבוע
היה הקיץ כמו עכשיו
בהר הגלבוע
מנגד הר תבור
והר החרמון במרחק
כאילו לא עברו שנים
בהר הגלבוע.

אותם סלעים- סלעים שחונים
בהר הגלבוע

אולי היה שרב

אולי זו היתה שעת שקיעה

אולי שקיעת זהב

כמו היום באותה שעה.

ימי בנימינה

מילים: אהוד מנור

לחן: מתי כספי

מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים
שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים
שספר כל נמש חרש ובחול נרדם –
מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?

אני רוצה לחזור
אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בנימינה –
כן, אני זוכר, הכל זרם לאט.
השמש לא מיהר
אנשים אמרו שלום.
חבר היה חבר.

“היורה ירד מחר הבט בלבנה”
“איך היה יבול הענבים השנה?

“היכנסו הערב יש ריבה מתות גינה”
“ובלילה תתכסו כי תהיה צינה”

אני רוצה לחזור…

ועכשיו אם יום או ליל, אם רע לי ואם טוב
אין לי רגע זמן לשבת ולחשוב.
לפעמים אני כמעט מדעתי יוצא
כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא.

אני רוצה לחזור…

מה קרה לילד שנרדם בחול החם
שיום אחד, לפתע, קם ונעלם?

הבלדה על יואל משה סלומון ושלושת רעיו

מילים: יורם טהרלב

לחן: שלום חנוך

 בבוקר לח בשנת תרל”ח

עת בציר הענבים,

יצאו מיפו על סוסים

חמשת הרוכבים.

שטמפר בא וגוטמן בא

וזרח ברנט

ויואל משה סלומון

עם חרב באבנט.

איתם רכב מזרקי

הדוקטור הכסוף,

לאורך הירקון הרוח

שר בקני הסוף.

ליד אומלבס הם חנו

בלב ביצות וסבך

ועל גבעה קטנה טיפסו

לראות את הסביבה.

אמר להם מזרקי

אחרי שעה קצרה:

איני שומע ציפורים

וזה סימן נורא!

אם ציפורים אינן שרות

המוות פה מולך

כדאי לנוס מפה מהר

הנה אני הולך.

קפץ הדוקטור על סוסו

כי חס על בריאותו

והרעים שלושתם פנו

לשוב לעיר איתו.

אמר אז יואל סלומון

ושתי עיניו הוזות:

אני נשאר הלילה פה

על הגבעה הזאת

והוא נשאר על הגבעה

ובין חצות לאור

פתאום צמחו לסלומון

כנפיים של ציפור.

לאן הוא עף, לאן פרח,

אין איש אשר יידע,

אולי היה זה רק חלום,

אולי רק אגדה.

אך כשהבוקר שוב עלה

מעבר להרים

העמק הארור נמלא

ציוץ של ציפורים.

ויש אומרים כי עד היום

לאורך הירקון

הציפורים שרות על יואל

משה סלומון.

גן השקמים

מילים: יצחק יצחקי

לחן: יוחנן זראי

היה היו כאן פעם שקמים,

חולות מסביב וגם נוף.

העיר תל אביב של אותם הימים

היתה בית בודד על החוף.

ויש לפעמים נערכו ישיבות

מתחת שקמים אז בצל,

וליד העצים צחקו הבנות

וענו בזמרה: “הי ילל”.

כן זהו, כן זהו,

זה גן השקמים.

היו גם כאלה

אי אז בימים.

גדלה תל אביב מסביבה פרוורים

הכל בה תוכנן ונבדק.

נבנו בה כבישים נשכחו השקמים

והלבין אז ראשם מאבק.

הכל כאן נבנה בקצבו של הדור –

חנויות ובתי שחקים,

אך רק אם נפנה מבטנו אחרו,

ניזכר בשקמים ירוקים.

כן זהו, כן זהו….

היום השקמים נעלמו ואינם –

רק שלט את שמם עוד מזכיר,

כמה ציפורים וספסל מיותם

ניצב בליבה של העיר.

ומושך הוא אליו, כשהערב יורד

ועולים במרום כוכבים,

קבצן מן הרחוב או הלך בודד

או זוג צעירים אוהבים.

כן זהו, כן זהו…

נמה יפו

מילים: יוסף מילוא ויעקב שרת

לחן: יוני רכטר

נָמָה יָפוֹ, נָמָה

שֶׁקֶט בַּחוּצוֹת

אוֹרְחַת גְּמַלִּים אֵי שָׁמָּה

צוֹעֶדֶת בַּחֲצוֹת.

הַלַּיְלָה רַד, לְפֶתַע נָם

רוֹבֶצֶת עִיר לַעֲיֵפָה

כְּמוֹ מֵתָה

אַךְ מָה הֵם הַקּוֹלוֹת…

נָמָה יָפוֹ, נָמָה….

עָמְלָה הָעִיר וְדַי לָהּ,

יְצַלְצְלוּ בַּיּוֹם

וְלֹא בַּלַּיְלָה

פַּעֲמוֹנִים, עַד כְּלוֹת.

נָמָה יָפוֹ, נָמָה…

דרור

מילים: אהוד מנור
לחן: שלמה ארצי

בדרך לירושלים
אני נמלא געגועים
לקולך ולעינייך.
קרעי שמיים ועצים
נוסעים אתי אלייך.

חברו השמש והתכלת
בחזיונות תעתועים
להשיב לי את פנייך.
ועוד מעט אשב מולך
ונדבר בשניים.

ואז לרגע שב הזמר.
שירי ציון קוראים לך דרור
והמיית הלב נכספת.
כמו אל אור.
וכשנגלית פתאום העיר
מצטעפות עיני בשיר.
ואז לרגע שב הזמר
דרור, קורא לך דרור.

בדרך לירושלים
אני נמלא געגועים
לקולך ולעינייך.
בדרך העולה בהר
תמיד אסע אלייך.

ואז לרגע שב הזמר…

עין גדי

מילים: איתן פרץ
לחן: דב אהרוני

ים המוות הכחול בלאט ינוע
וממעל עננה קטנה תשוט.
עץ האשל בדממה יזוע
וכל קו בחול יפה חרוט.
האדמה תצהיב בלהט שמש
ואבק מחניק יעוף ברום
אך עין גדי לא תיבול בכמש,
בה ישלוט גוון ירוק וחום.

עין גדי, עין גדי
מה היה כי צמחת בחמה
עין גדי, עין גדי
איך פלגים בך חותרים בשממה
עין גדי, עין גדי,
בך היופי יופע בכל הוד
והלב יהרהר ויחמוד
והלב יהרהר ויחמוד.

ים המוות הכחול בלאט ינוע
וכל הר בו יתנשא גאה ורם.
נחל ערוגות, זה הידוע
מהלכו יישיר אל תוך הים.
האדמה תצהיב בלהט שמש,
אך עין גדי היא נווה מדבר
יום חדש אינו דומה לאמש
ועתיד מזהיר צופן לה המחר.

עין גדי, עין גדי…

בדרך לאילת

מילים: חיים חפר

לחן: מאיר נוי

קְצָת דָּרוֹמָה לִבְאֵר-שֶׁבַע

רוּחַ בַּמִּדְבָּר נוֹשֶׁבֶת,

שְׁבִיל לָעֲרָבָה יָרַד.

לָרַדְיָאן, אִם אַךְ מִהַרְתָּ –

אֶל אֶל-עַ’מְר חִישׁ עָבַרְתָּ

וְהִנֵּה הוּא חוֹף אֵילַת.

הֵי דָּרוֹמָה, הֵי דָּרוֹמָה,

הֵי, דָּרוֹמָה לְאֵילַת!

הַסּוּפָה הִנֵּה עוֹבֶרֶת,

עַל הַדֶּרֶךְ הִיא דּוֹהֶרֶת,

לַמִּדְבָּר הַגְּדוּד שָׁעַט.

גִ’יפִּים כָּאן טָסִים כָּרוּחַ,

הַלּוֹחֵם, רֹאשׁוֹ פָּרוּעַ –

כָּאן בַּדֶּרֶךְ לְאֵילַת.

הֵי דָּרוֹמָה…

הַלּוֹחֵם, עָיֵף, יָגֵעַ,

עַל הָאָרֶץ הִשְׂתָּרֵעַ

וְחָשַב, הֵן כָּךְ כָּתוּב:

אֶת הָאָרֶץ, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי,

רַק לָכֶם כֻּלָּהּ נָתַתִּי –

מִנִּי דָּן וְעַד יַם-סוּף!

הֵי דָּרוֹמָה…

קוּם וְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ

מילים: יורם טהרלב

לחן: יאיר קלינגר

קוּם וְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ

בְּתַרְמִיל וּבְמַקֵּל,

וּוַדַּאי תִּפְגּשׁ בַּדֶּרֶךְ

שׁוּב אֶת אֶרֶץ- יִשְׂרָאֵל.

יְחַבְּקוּ אוֹתְךָ דְּרָכֶיהָ

שֶׁל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה,

הִיא תִּקְרָא אוֹתְךָ אֵלֶיהָ

כְּמוֹ אֶל עֶרֶשׂ אַהֲבָה.

זֹאת אָכֵן אוֹתָהּ הָאָרֶץ,

זוֹ אוֹתָהּ הָאֲדָמָה

וְאוֹתָהּ פִּסַּת הַסֶּלַע,

הַנִּצְרֶבֶת בַּחַמָּה.

וּמִתַּחַת לָאַסְפַלְט

לְבִנְיְנֵי הָרַאֲוָה

מִסְתַּתֶּרֶת הַמּוֹלֶדֶת

בַּיְּשָׁנִית וַעֲנָוָה.

קוּם וְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ בְּתַרְמִיל וּבְמַקֵּל…

וְכַרְמֵי עֲצֵי הַזַּיִת

וּמִסְתּוֹר הַמַּעְיָן

עוֹד שׁוֹמְרִים עַל חֲלוֹמָהּ

וַחֲלוֹמֵנוּ הַיָּשָׁן.

וְגַגּוֹת אוֹדְמִים עַל הַר,

וִילָדִים עַל הַשְּׁבִילִים

בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הָלַכְנוּ

עִם חֲגוֹר וְתַרְמִילִים.

קוּם וְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ בְּתַרְמִיל וּבְמַקֵּל…

הוֹי, אַרְצִי!  מוֹלַדְתִּי!

מילים: שאול טשרניחובסקי

לחן: נעמי שמר

 הוֹי, אַרְצִי!  מוֹלַדְתִּי!

הַר-טְרָשִׁים קֵרֵחַ.

עֵדֶר עֻלְפֶּה: שֶׂה וּגְדִי.

זְהַב-הָדָר שָׂמֵחַ.

מִנְזָרִים, גַּל מַצֵּבָה,

כִּפּוֹת-טִיט עַל בָּיִת.

מוֹשָׁבָה לֹא-נוֹשָׁבָה,

זַיִת אֵצֶל זָיִת.

אֶרֶץ!  אֶרֶץ-מוֹרָשָׁה!

דֶּקֶל רַב-כַּפָּיִם.

גֶּדֶר-קַו-צַבָּר רָשָׁע.

נַחַל כְּמַהּ הַמָּיִם.

רֵיחַ פַּרְדְּסֵי-אָבִיב.

שִׁיר-צִלְצַל גַּמֶּלֶת.

חֵל-חוֹלוֹת לַיָּם סָבִיב.

צֵל שִׁקְמָה נוֹפֶלֶת.

אֶרֶץ-נַחֲלַת מִדְבַּר-סִין!

קֶסֶם כּוֹכְבֵי לֶכֶת.

הֶבֶל-זַעַם הַחַמְסִין,

מְלוּנָה בְּשַׁלֶּכֶת.

כֶּרֶם-גֶפֶן נִים-לֹא-נִים.

תֵּל-חָרְבָּה נֶחֱרֶשֶׁת.

תְּכוֹל-לֵילוֹת וִילֵל-תַּנִּים.

מַשְׁאֵבָה נוֹקֶשֶׁת.

הוֹי, הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת-לֵב!

הַשָּׁמִיר, הַשָּׁיִת.

בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב.

בַּשָּׁמַיִם עָיִט.

מַטְלִיּוֹת מִדְבָּר וָחוֹל.

שְׁבִיל זָרוּעַ שְׁחֵלֶת.

בְּיָם שֶׁל אוֹר טוֹבֵעַ כֹּל,

וְעַל פְּנֵי כֹל הַתְּכֵלֶת.

שלום לך ארץ נהדרת

מילים: אילן גולדהירש

לחן: סטיבן גודמן

 הָיִיתִי בְּפָּרִיז וְגַם בְּרוֹמָא

רָאִיתִי אֶת שִׁבְעַת פִּלְאֵי תֵּבֵל,

בַּקֹּטֶב הַצְּפוֹנִי וְגַם דָּרוֹמָה,

אַךְ אֵין מָקוֹם כְּמוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וּכְמוֹ גְּלוּיוֹת שֶׁל נוֹף יָפוֹת

תְּמוּנוֹת בְּזִכְרוֹנִי עָפוֹת,

כְּמוֹ בְּעַד עֲדָשָׁה שֶׁל מַצְלֵמָה

בְּתַרְמִילִי אוֹתָן אֶשָּׂא

בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל מַסָּע

קִטְעֵי פְּסֵיפָס מִתּוֹךְ תְּמוּנָה שְׁלֵמָה.

שָׁלוֹם לָךְ, אֶרֶץ נֶהֱדֶרֶת,

עַבְדֵּךְ הַדַּל נוֹשֵׂא לָךְ שִׁיר מִזְמוֹר.

גַּם אִם לְעִתִּים נוֹדֵד אֲנִי עַל דֶּרֶךְ,

מַה טּוֹב לִנְדֹּד אַךְ טוֹב יוֹתֵר לַחְזֹר.

צְרִיחֵי הַמִּגְדָּלִים בִּירוּשָׁלַיִם

וְסִמְטְאוֹת הַשּׁוּק הַצִּבְעוֹנִי

גַּגּוֹת הָרְעָפִים שֶׁל גִּבְעָתַיִם

הַנִּבָּטִים מִבַּעַד חַלּוֹנִי.

אֶת הָאָבִיב בְּתֵל אָבִיב,

אֶת סָבָתִי וְאֶת סָבִי,

אֶת הַחַלָּה וְאֶת נֵרוֹת שַׁבָּת,

אֶת יַם הַמֶּלַח מוּל אֱדוֹם

וְאֵשֶׁת לוֹט צוֹפָה לִסְדוֹם

וְאֶת הַקַּיִץ בּוֹאֲךָ אֵילַת.

שָׁלוֹם לָךְ, אֶרֶץ נֶהֱדֶרֶת…

מֵימֶיהָ הַכְּחֻלִּים שֶׁל הַכִּנֶּרֶת

וְהָרָקִיעַ הַתּוֹאֵם מֵעַל

וְהַרְגָּשַׁת הַבַּיִת הַמֻּכֶּרֶת

בְּתוֹךְ עוֹרְקַי זוֹרֶמֶת כְּמוֹ חַשְׁמַל.

הָרֵי גָּלִיל וְהַשּׁוֹמְרוֹן,

הַפַּרְדֵּסִים שֶׁבַּשָּׁרוֹן,

וִילָדִים בְּגַן הַמּוֹשָׁבָה

אֶת הַכַּרְמֶל וְאֶת הַיָּם

אֶחָד-אֶחָד וְאֶת כֻּלָּם,

תָּמִיד קוֹרְצִים, אוֹמְרִים בָּרוּךְ הַבָּא.

שָׁלוֹם לָךְ, אֶרֶץ נֶהֱדֶרֶת…

ארץ ישראל יפה

מילים: דודו ברק

לחן: שייקה פייקוב

נערה טובה יפת עיניים

לנו יש בארץ ישראל,

וילד טוב ירושלים

הו מי פלל ומי מלל?

ותורה אורה כזו יש לנו

וגם הגדה ומגילה,

ואלוהים אחד שלנו

וקול חתן וקול כלה.

ארץ ישראל יפה

ארץ ישראל פורחת,

את יושבה בה וצופה

את צופה בה וזורחת.

לנו יש, אחי, הרים אלפים

בם נאוו רגלי המבשר,

וגם מלאך מן השמים

שאת נפשנו הוא שומר.

וחסיד בעיר הזו יש לנו

וגם חילות וגם פרחים,

והברכות כולן שלנו

והבשורות והשבחים.

ארץ ישראל יפה…

והעמק הוא כפתור ופרח

וההר הוא פרח וכפתור,

והצפון שלגים וקרח

והדרום זהב טהור.

כל הפרדסים נותנים כאן ריח

והשקדיות כולן פורחות,

השמש כאן תמיד זורח

על מי תוגה ומנוחות.

ארץ ישראל יפה…

גם לפרחחים אשר בינינו

יש מקום בארץ ישראל,

מן הצרות שלא עלינו

אתה ורק אתה גואל.

בכחול לבן מונף הדגל

ולירושלים כל שירי,

אנחנו שוב עולים לרגל

ארץ

מילים ולחן: שייקה פייקוב

ארץ, ארץ, ארץ ,ארץ תכול אין עב
והשמש לה כדבש וחלב
ארץ בה נולדנו ארץ בה נחיה
ונשב בה, יהיה מה שיהיה.

ארץ שנאהב היא לנו אם ואב
ארץ של העם ארץ לעולם
ארץ בה נולדנו ארץ בה נחיה
יהיה מה שיהיה.

ארץ, ארץ, ארץ, ים אל מול החוף
ופרחים וילדים בלי סוף
בצפון כינרת בדרום חולות
ומזרח למערב  נושק גבולות.

ארץ שנאהב…

ארץ, ארץ, ארץ ,ארץ התורה
את מקור האור  ושפת האמונה
ארץ, ארץ, ארץ, ארץ יקרה
הן הבטחת שאין זו אגדה.

ארץ שנאהב…

שיר בוקר

מילים: נתן אלתרמן
לחן: דניאל סמבורסקי

בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת
וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל,
אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.

מִמּוֹרְדוֹת הַלְּבָנוֹן עַד יָם הַמֶּלַח
נַעֲבֹר אוֹתָךְ בְּמַחְרֵשׁוֹת,
אָנוּ עוֹד נִטַּע לָךְ וְנִבְנֶה לָךְ,
אָנוּ נְיַפֶּה אוֹתָךְ מְאוֹד.

נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט
וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים,
עַל אַדְמַת שְׂדוֹתַיִךְ הַנִּגְאֶלֶת
הַדָּגָן יַרְנִין פַּעֲמוֹנִים.

הַמִּדְבָּר – אָנוּ דֶּרֶךְ בּוֹ נַחְצֹבָה,
הַבִּצּוֹת – אֲנַחְנוּ נְיַבְּשֵׁן.
מַה נִּתֵּן לָךְ עוֹד לְהוֹד וָשֹׂבַע,
מָה עוֹד לֹא נָתַנּוּ וְנִתֵּן.

בֶּהָרִים, בֶּהָרִים זָרַח אוֹרֵנוּ,
אָנוּ נַעְפִּילָה אֶל הָהָר.
הָאֶתְמוֹל נִשְׁאַר מֵאֲחוֹרֵינוּ,
אַךְ רַבָּה הַדֶּרֶךְ לַמָּחָר.

אִם קָשָׁה הִיא הַדֶּרֶךְ וּבוֹגֶדֶת,
אִם גַּם לֹא אֶחָד יִפֹּל חָלָל,
עַד עוֹלָם נֹאהַב אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
אָנוּ לָךְ בַּקְּרָב וּבֶעָמָל!

אהבת ציון

מילים: יורם טהרלב
לחן: יאיר רוזנבלום

נולדתי בארץ, גדלתי עם הארץ,
אני זוכר אותה משחר ילדותי.
שיחקנו בחולות, בשלוליות המים,
וכשגדלתי קצת ארצי עזבה אותי.

אני זוכר אותה בסומק לחייה,
נוסעת על עגלות חציר ריחניות.
סלי עגבניות אספתי בשדותיה,
אהבתי פרחה בשדה חמניות.

האנשים של אז אשר גידלו אותנו
איפה אתם עכשיו? איפה אתם היום?
איפה אותה חמה, אייה אותה השמש?
איפה אותה הארץ ואותו חלום?

את ארץ ישראל אשר היתה שלנו ,
לקחו הקבלנים, קנו המתווכים.
לקחו לנו אותה כמה רוכלי סדקית,
וקבלני עפר וסוחרי שטיחים.

גם העברית שלה, אותה למדנו יחד,
כבר שכחה מילים כמו תלם וחריש.
וגם האהבה, אשר יפתה כמו זמר,
כן, גם האהבה עומדת על הכביש.

היום אני נדהם לראות איך סוחריה,
מוכרים בשוק את כל דיבשה וחלבה.
כמו בין זיכרונות אני בין ארגזיה,
עוד מחטט למצוא עגבנייה טובה.

עודני מתכופף אל ארגזי השסק,
לחוש עוד את הטעם שכמעט אבד.
מביט בפרצופים ומחפש עיניים,
אשר יגידו לי: אתה אינך לבד.

אני רוצה לצעוק אני רוצה לקרוא לה
לארץ ישראל: נשארת אהובתי!
אם את רוצה לחיות, אם את רוצה לברוח
אם את רוצה לחזור – אז קחי אותי!

ארץ הצבר

מילים ולחן: עוזי חיטמן

 אֶרֶץ וְשָׁמַיִם יֶרֶק וּמִדְבָּר

לְיַד מִגְדָּל שֶׁל מַיִם בֵּין שְׁבִילֵי עָפָר

שֵׁם אֲנִי נוֹלַדְתִּי, שֵׁם לִבִּי נִשְׁבָּר

בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ לָקְחוּ לִי אֶת אֶרֶץ הַצַּבָּר.

הָיְתָה אוֹ לֹא הָיְתָה,

אֲנִי עוֹד חַי אִתָּהּ

תַּחֲזִירוּ לִי אוֹתָהּ –

כְּמוֹ שֶׁהִיא הָיְתָה.

הָיְתָה אוֹ לֹא הָיְתָה,

אֲנִי עוֹד חַי אִתָּהּ

תַּחֲזִירוּ לִי אוֹתָהּ –

אֶת אֶרֶץ הַצַּבָּר.

כּוֹבַע טֶמְבֵּל חָאקִי, פּוֹנִי וְתַלְתַּל

גָּזוֹז חָמוּץ מָתוֹק, עַמּוּד אֶחָד חַשְׁמַל

סֶרֶט וּפָלָאפֶל, בְּקֹשִׁי חֵצִי מִיל

חָלָב בְּתוֹךְ בַּקְבּוּק כָּל בֹּקֶר כָּרָגִיל.

הָיְתָה אוֹ לֹא הָיְתָה…

קִיפְקָא וְטִיאַרָה מֵעַל צַמְּרוֹת בְּרוֹשִׁים

בֵּן לוֹקֵחַ בַּת בְּעֶרֶב יוֹם שִׁישִּׁי

גוֹגוֹאִים וְדוּדֶס, יוֹ יוֹ, מַחְבּוֹאִים

הָיִינוּ “יֶלַדוּדֶס” וְלֹא סְתָם יְלָדִים.

הָיְתָה אוֹ לֹא הָיְתָה…

פני הארץ

מילים: אהוד מנור

לחן: חנן יובל

אתה שואל אותי לשמה

ומבקש שאתאר את פני אהבתי

את סוד יופייה באור חמה

ומה אומרות פניה של ארץ תקוותי

אתה שואל אותי האם

דמעות עיניה הן דמעות של עצב או שמחה

ומה פשרם של הצבעים

ברקותיה, בלחייה, במצחה.

הן פני הארץ הם פניך

פני אחיך ושכניך,

פני בנותיך ובניך,

פני הארץ הם פניך.

מראש הרים, מסוף מדבר

את כל פלאיה אבקש זו אהבה בלי תנאי

ואיש עדיין לא פתר

חידת פניה ופניך ופני.

הן פני הארץ…

אתה שואל אותי לשמה

ומבקש שאתאר את פני אהבתי.

רבותי ההיסטוריה חוזרת

מילים: חיים חפר

לחן: שמואל פרשקו

רַבּוֹתַי, הַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת

שׁוּם דָּבָר לֹא אָבַד, לֹא נִשְׁכַּח.

עוֹד נִזְכֹּר, תַּחַת גֶּשֶׁם עוֹפֶרֶת

אֵיךְ בְּסוּרְיָה צָעַד הַפַּלְמָ”ח.

אֶל-עַלְמֶיְן, אַף אוֹתָךְ לֹא נִשְׁכָּחָה,

עֵת אֶל שְׂדוֹת הַדָּרוֹם הָרְחָבִים

אֶל הַנֶּגֶב פְּלֻגֹּנֶת נִשְׁלָחָה

עִם מַקְּלוֹת כְּתַחְלִיף לְרוֹבִים.

וּמְסַפֶּרֶת הַסָּבְתָא לַנֶּכֶד:

כָּל מָקוֹם שֶׁלִּפְעֹל בּוֹ נָחוּץ,

שָׁם אוֹמְרִים לַפַּלְמַ”חְנִיק לָלֶכֶת,

וְחַיָּיו הֵם כִּפְקָק בַּקִּבּוּץ.

כִּי יֻתַּן לוֹ הַצַּו וְגַם טֶכֶּס

וְיוּשַׁר לַפַּלְמָ”ח סֶרֶנָד[ה]

נִשְׁלָחִים חֲבֵרֵינוּ הַיֶּקֶה’ס

לְמַלֵּא הַמַּחְסוֹר בַּבְּרִיגָד[ה]

יְרִיּוֹת בְּקָהִיר עֵת נִשְׁמָעוּ

עֵת מִבַּיִת אִיֵּם הָאָסוֹן,

אֶל הָעִיר חֲבֵרֵינוּ נִקְרָאוּ

וְקֹרָא לָהֶם שֵׁם – הַ”סֵּזוֹן”.

וּמְסַייֶּמֶת הַסָּבְתָא לַנֶּכֶד

וְיוֹשֶׁבֶת כְּפוּפָה לְמוּלוֹ:

כֵּן, הַכּוּשִׁי יָכוֹל כְּבָר לָלֶכֶת,

כִּי הַכּוּשִׁי עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ.

מסביב למדורה

מילים: נתן אלתרמן

לחן: יאיר רוזנבלום

אומתם לא היתה להם אם

לא ידעה בצאתם לדרך

היה לילה עמוק ונושם

כתמיד בניסן, הירח.

וישבה שם עדת נערים בני בלי שם

חשופי מרפקים וברך,

הם הקשיבו הקשב והחרש

או שילבו בשיחה דבר ויכוח.

לפניהם עלי רגל של אש

מדורה חגה נעה ברוח

לא יותר אך בכתב האומה העיקש,

אותו לילה נחרט עלי לוח

את העול הפשוט כעפר

הם נשאו בלי הבט אחורה

לא תקע לפניהם השופר

לא לוטף קדקודם בליל חורף

לא בשני שרוולים הקשורים לצוואר

רק הסוודר חיבקם מעורף

נעליים נוקשות ילקוטים

סעודה של זיתים ופרי תומר

וספלי אלומיניום קמוטים

ורעות וקורבן לאין אומר

מה נוסיף ונמנה מדברים פעוטים

נוצרות אגדות זה החומר

מה נשיר עליהם מה נשיר

הם עושים זאת יפה מאיתנו

בעצמם הם כותבים להם שיר

ואפילו ספרים כבר נתנו

זהו טיב הפלמ”ח הוא איננו משאיר

כל מלאכה לשלא משלנו

אבל ככה יוגד נא לאמור

נערים להוי נא ידוע

בין חגיו הגדולים של הדור

אין יפה מחגכם הצנוע

למולכם האומה על סיפו של הדרור

משתחווה ובוכה הבינוה

בתי את בוכה או צוחקת

מילים: יובב כץ
לחן: דוד קריבושי

פגז אחרון התפוצץ ושתק,

עטפה הדממה את העמק.
ילדה בגדות יצאה ממקלט,

ואין בתים עוד במשק.
אמא, היה לנו בית ירוק,
עם אבא ובובה ושסק.
הבית איננו, ואבא רחוק,
אימי את בוכה או צוחקת.

הביטי למעלה, בתי, אל ההר,
ההר שהיה כמפלצת.
עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר,
אך הם מאיימים על דמשק.

הביטי למעלה, בתי, לגולן,
שם יש חיילים, אך להבא –
דגלם בצבעים של כחול ולבן,
בוכה וצוחק שם גם אבא.
יהיה לנו בית ירוק, ילדתי’
עם אבא ובובה ושסק.

לא עוד אימה, ילדתי, ילדתי,
בתי, את בוכה או צוחקת?

שקיעות באדום וזריחות בזהב
פוגשות בירוק ובמים.
ובלי תותחים של אויב על ההר
יוריק עוד העמק כפליים.

זורם הירדן, מתפתל כשיכור,
פריחה את העמק נושקת.
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת?
זורם הירדן, בין גדות יעבור,
פריחה את העמק נושקת,
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
בתי, את בוכה או צוחקת.

מרדף

מילים: ירון לונדון

לחן: נחצ’ה היימן

ארץ טובה שהדבש בעורקיה 
אך דם בנחליה כמים נוזל. 
ארץ אשר הרריה נחושת 
אבל עצביה ברזל. 
ארץ אשר מרדפים קורותיה, 
אלפיים דפים ועוד דף,
עד שנשרף 
עוד מעט כל חמצן ריאותיה 
בגלל מרוצת המרדף 

ארץ אשר ירדפוה אויביה 
והיא את אויביה תרדוף במרדף. 
היא את אויביה תשיג, אך אויביה 
הם לא ילכדוה בכף.
זו הרואה את חייה מנגד 
תלויים כעלה הנידף.
היא יראה,
אבל כמו לא היתה כלל מודאגת 
תמתין עד לתום המרדף.

תום המרדף מסתתר בנקיק 
ומצפין את פניו במחבוא, במחבוא,
אך לסופו הוא יבוא כמו השמש 
אשר ממזרח היא תבוא.
אז לא יותר אמהות תקוננה 
ולא על בניהם האבות,
כן הוא יבוא 
ורגלינו עד אז לא תלאינה 
לרדוף בעקבי התקוות.

ללכת שבי אחרייך

מילים: אהוד מנור
לחן: נורית הירש

להיוולד כל בוקר מחדש,
עם כל מילת פרידה למות מעט,
ולהביא אל העולם עוד בן ובת
בארץ של חלב, מרור ודבש.

ללכת שבי אחרייך,
לנשום את השמש הצורב,
לחלום אותך מול שמייך,
לכאוב אותך ושוב להתאהב.

לשאת חלום מבטן, מדורות,
לשאול באביבייך נחמה,
לחיות על פני ובתוכי האדמה
הנוראה והיפה הזאת.

ללכת שבי אחרייך…

עם ערב הד קולנו יעלה,
מבוקר יום אלינו הוא יבוא
ופדיוננו יראה עד בוא ערבו,
מתי סוכת שלומך עלינו תיגלה.

ללכת שבי אחרייך…

החיטה צומחת שוב

מילים: דורית צמרת

לחן: חיים ברקני

שָׂדוֹת שְׁפוּכִים הַרְחֵק מֵאֹפֶק וְעַד סַף

וְחָרוּבִים וְזַיִּת וְגִלְבּוֹעַ –

וְאֶל עַרְבּוֹ הָעֵמֶק נֶאֱסַף

בְּיוֹפִי שֶׁעוֹד לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ.

זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִּת,

אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לַשּׁוּב

הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׁדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִּם עַיִּט

אַךְ הָחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב

מִן הֶעָפָר הַמַּר הָעִירִיּוֹת עוֹלוֹת

וְעַל הַדֶּשֶׁא יֶלֶד וְכַלְבּוֹ

מוּאָר הָחֶדֶר וְיוֹרְדִים לֵילוֹת

עַל מָה שֶׁבּוֹ וּמָה שֶׁבְּלִבּוֹ

זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק…

וְכָל מָה שֶׁהָיָה אוּלַי יִהְיֶה לָעַד

זָרַח הַשֶׁמֶשׁ שׁוּב הַשֶּׁמֶש בָּא

עוֹד הַשִׁירִים שָׁרִים אַךְ אֵיךְ יֻגַּד

כָּל הַמַּכְאוֹב וְכָל הָאַהֲבָה

הֵן זֶה אוֹתוֹ הָעֵמֶק, הֵן זֶה אוֹתוֹ הַבַּיִּת

אָבָל אַתֶּם הֵן לֹא תּוּכְלוּ לַשּׁוּב

וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַּיִּן

שֶׁהָחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.

אֶרֶץ צְבִי
מילים: תלמה אליגון-רוז
לחן: דובי זלצר

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הֵם קָמוּ
וְהִכּוּ בִּקְצֵה הָעוֹלָם
כִּבְנֵי רֶשֶׁף חָשׁוּ הִרְחִיקוּ עוּף
לְהָשִׁיב אֶת כְּבוֹד הָאָדָם

אֶל אֶרֶץ צְבִי
אֶל דְּבַשׁ שְׂדוֹתֶיהָ
אֶל הַכַּרְמֶל וְהַמִּדְבָּר
אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה
שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר,
אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁבְּהָרֶיהָ
פּוֹעֶמֶת עִיר מִדּוֹר לְדוֹר
אֶל אֶרֶץ אֵם לְטַבּוּרָהּ
קְשׁוּרִים בָּנֶיהָ בְּטוֹב וּבְרַע.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה עוֹבֶרֶת
בִּשְׂדוֹתֵינוּ רוּחַ שָׁרָב
עֲרָבָה אִלֶּמֶת תַּרְכִּין אָז רֹאשׁ
עַל אֲשֶׁר עִם שַׁחַר לֹא שָׁב

אֶל אֶרֶץ צְבִי
אֶל דְּבַשׁ שְׂדוֹתֶיהָ
אֶל הַכַּרְמֶל וְהַמִּדְבָּר
אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה
שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר,
אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁדִּמְעוֹתֶיהָ
נוֹשְׁרוֹת עַל שְׂדֵה חַמָּנִיּוֹת
שֶׁעִצְּבוֹנָהּ וּשְׂשׂוֹנָהּ
הֵם שְׁתִי וָעֵרֶב בְּבֶגֶד יוֹמָהּ.

כְּשֶׁהִפְצִיעַ שַׁחַר בָּאֹפֶל

הוּא חִלֵּץ פָּצוּעַ מֵאֵשׁ

כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ רִמּוֹן בְּגוּפוֹ סוֹכֵךְ

לְהַצִּיל חַיִּים הוּא בִּקֵּשׁ

אָז אֶרֶץ צְבִי–

אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ

אֶל מוּל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם כָּבְשָׁה

וּכְשֶׁקָּרָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל

הָרוּחַ חֶרֶשׁ אֶת שְׁמוֹ נָשָׂא

רוֹעִי ה’ יִשְׁמֹר עָלֶיךָ

עַל תֹּם דְּרָכֶיךָ עַל עֻזְּךָ

עַל אֶרֶץ צְבִי- שֶׁנִּשְׁמָתְךָ

שְׁזוּרָה לָנֶצַח בְּבֶגֶד יוֹמָהּ

רקפות בין הסלעים

מילים ולחן: אריאל הורוביץ

בין הצפירות בכביש לרחובות המלוכלכים
בין משפחות הפשע לטלוויזיה השטחית
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

בין הישנים ברחוב לדקירות במועדון
בין מה שבדרך כלל קוראים בעיתון
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

וכשהיא לפתע צריכה
שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
לא תאמין איך הם מופיעים
כמו רקפות בין הסלעים

בין הדגלים הכתומים לחולצה הכחולה
בין שוק הפשפשים לקריית הממשלה
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

וכשהיא לפתע צריכה…

בין מגדלי הפאר למרכז הקליטה
בין פועלים זרים לשדות החיטה
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

שִׁיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

מילים: אמיר גלבוע

לחן: שלמה ארצי

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר

וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת

וּלְכָל הַנִּפְגָשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.

דְּגָנִים עוֹלִים מוּל פָּנָיו חֲרִיצֵי הַמִּדְרֶכֶת

וְנִיחוֹחוֹת לְרֹאשוֹ מַדִּיפִים עֲצֵי אִזְדָּרֶכֶת.

הַטְּלָלִים רוֹסְסִים וְהָרִים רִבּוֹא קַרְנַיִם –

הֵם יוֹלִידוּ חֻפַּת-שֶׁמֶשׁ לִכְלוּלוֹתָיו

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר…

וְהוּא צוֹחֵק גְּבוּרַת דּוֹרוֹת מִן הֶהָּרִים

וְנִכְלָמוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת הַמִּלְחָמוֹת אַפַּיִם

לְהוֹד אֶלֶף שָׁנִים מְפַכּוֹת בַּמִסְתָּרִים

  אֶלֶף שָׁנִים צְעִירוֹת לְפָנָיו –

  כְּפֶלֶג צוֹנֵן,  כְּשִׁיר רוֹעִים, כְּעָנָף.

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר

וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת

וְרוֹאֶה כִּי חָזַר הָאָבִיב

כְּמוֹ הוֹרִיק שׁוּב אִילָן מִן הַשַּׁלֶּכֶת.

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר

וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת

וּלְכָל הַנִּפְגָשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.