טיול חנוכה

ליאור יקרה של סבא,

כתבתי לכבודך סיפור לחג החנוכה.

שיאירו ימייך

לשנים ארוכות וטובות.

ילדים בכיתה ה’ “עופרים” של שבט כרמלה

יצאו לטיול אחר הצהריים בהר הכרמל.

 המדריכה עינת והמדריך דני ספרו 6 ילדים :  זהבה ,מיכל, דוד ,דניאלה ,אפרים ומושה.

שלושה בנים ושלוש בנות, מדריך ומדריכה.

לכל ילד הייתה מידנית ובקבוק מים.

 לדני המדריך היה פנס, מקל, תרמיל עם נרות חנוכה וחנוכיה שהביא מהבית.

לעינת המדריכה היה תרמיל עזרה ראשונה עם יוד. פלסטרים, וכל מיני אגדים ותחבושות.

ההורים הביאו את הילדים אל מתחת לשכונת עין הים בכניסה.

“שלום אבא שלום אמא”, נופפו הילדים להוריהם.

“שלום ילדים” קראו ההורים ונסעו.

“ילדים הסתדרו בשורה ,זהבה את ראשונה, הולכת אחרי. מושה אתה אחרון בשורה, אחריך רק עינת המדריכה.

היא תהיה המאסף ותשגיח מאחור שכולם ימשיכו ללכת ואף אחד בטעות לא ילך לאיבוד”

וכך באמת יצאה הקבוצה לדרך.

בתחילה הלכו על המדרכה לכל אורך הרחוב ובקצה השכונה פנו לדרך עפר המובילה מדרום מערב לכוכב הים- “סטלה מארס”

הדרך התחילה לטפס בהר, הילדים דרכו על אבנים ועפר… שביל כורכר ,מימין ומשמאל סירה קוצנית, שיחי מרווה וריח זעתר וטימין טרי הממלא את האויר ועושה נעים בנחיריים .

המדריך דני בראש והמדריכה עינת מאחור.

המשיכו והמשיכו, טיפסו וטיפסו וכעבור שעה קלה התעייפו.

“בואו נשב כאן ליד הסלע וננוח מעט”  אמר דני וכולם התיישבו במעגל.

החושך ירד זה היה בעונת החורף כשהשמש שוקעת מוקדם.

דני הוציא חנוכיה מתרמילו נעץ נר מימין ונר משמאל והסביר:

“היום נר ראשון של חנוכה ואנחנו עושים הדלקת נרות משלנו ואולי נפגוש עוד חנוכיות בדרך” אמר וקרץ בעיניו השובבות.

דני בירך את בירכת הנרות וכולם אמרו אמן ושרו מעוז צור.

הוא הדליק נר אחד ובעזרתו את הנר השני . נר אחד שמש והנר השני הוא הנר הראשון של חנוכה.

הילדים שתו מים וקמו להמשך הליכה.

הרוח כיבתה את הנרות ולא היה טעם לנסות להדליק שנית והם המשיכו ללכת …

הלכו והלכו ,הלכו והלכו העליה תלולה ..

“דני דני זה קשה נורא כואבות לי הרגליים התלונן אפרים “,דני דני אני לא יכולה יותר אני לא יכולה אמרה זהבה”

“ילדים” קראה המדריכה עינת “כל מי שיכול יאחז בידי מי שסובל, וביחד במאמץ אחרון נמשיך ונסיים את המסע”.

” קדימה קדימה עוד מעט מסיימים אזרו כוח ועזרו לחברים שקשה להם” קרא דני והחבורה המשיכה כשכולם מושכים את כולם

וטיפסה בשביל… טיפסה וטיפסה ו.. “הגענו למעלה” אמרו מיכל  ודניאלה. “הגענו סוף סוף ” אמרו דוד ואפרים  שמחים ומאושרים.

“בואו ילדים התרכזו סביבי” אמר דני ” כל הכבוד לכם על המאמץ שעשיתם,  שוב נשתה כולנו מים, שתו מים! “

הילדים שוב הוציאו את הבקבוקים מהמידניות ושתו לרוויה.  באמת כל הכבוד… הגיע להם!

“עכשיו בואו ונעקוף את הבניין”. אמר דני.

המדריכים והילדים פנו ועקפו את הבניין בראש ההר וריח מוכר פשט באפם …

ה פ ת ע ה!!!

“אבא” אמא” קראו הילדים כשראו את ההורים שהמתינו להם יושבים ושרים שירי חנוכה ולידם שולחן עמוס סופגניות ענקיות עם ריבה ושוקולד.

הילדים רצו אל ההורים, חיבקו אותם וסיפרו חוויות מהמסע

ההורים בעיניים קורנות הגישו להם סופגניות חמות וטעימות והשמחה הייתה גדולה..

“חכו עדיין לא חוזרים הביתה”  אמר דני וכל הילדים וההורים התבוננו בו בפליאה.

“הסתכלו בבקשה לכיוון המפרץ ותראו איזו חנוכיית אוניות מחכה בים.

כולם הסתובבו ואכן פילאי פלאים בדיוק שמונה אוניות ממתינות לפריקה בנמל חיפה,

האירו באור גדול את שמי החנוכה!

“מאיפה צצו בדיוק שמונה אוניות”?  שאל נדב המומחה למחשבים אבא של אפרים.

“אנחנו נמצאים ב”סטלה מארס” מעל מערת אליהו הנביא” אמר דני .

כאן הכל יכול להיות. כאן מתרחשים ניסים.

להתראות בטיולים הבאים