הלל הזקן

בארץ בבל ישב איש אחד ושמו הלל. שמע הלל שיש בירושלים

 שני רבנים גדולים, שמעיה ואבטליון .רצה הלל ללמוד תורה מפיהם, לכן הוא לקח את

אשתו וילדיו ועלה לארץ ישראל.

בא הלל אל ירושלים והלך אל בית המדרש ללמוד שם. אך השומר לא נתן לו להיכנס .”כל

הרוצה לבא אל בית המדרש משלם ” אמר השומר , והלל היה עני מאוד . מה עשה? הלך

 אל היער לחטוב עצים ,נשא את העצים אל השוק ומכר אותם. את חצי הכסף נתן לאשתו

לקנות אוכל ואת החצי השני נתן לשומר בית המדרש.

לחטוב פירוש

כך עשה הלל יום יום. בבוקר עבד ואחר הצהריים בא אל בית המדרש ללמוד תורה.

פעם הביא הלל עצים העירה ולא מצא קונה. הלך הלל אל בית במדרש והשומר לו נתן לו

להיכנס. מה עשה הלל? עלה על הגג ושכב על יד החלון ושמע לדברי המורים.

זה היה יום חורף קר. רוח חזקה נשבה ,שלג ירד מן השמים וכסה את הלל. אך הלל לא קם

ממקומו. הוא שכב והקשיב.

למחר באו המורים אל בית המדרש והנה חושך . אמר שמעיה אל אבטליון :” אבטליון, אחי,

בכל יום אור בבית והיום אפלה. אולי כיסו עננים את השמים”.

הביטו למעלה וראו פני אדם בחלון. עלו שניהם על הגג והוציאו את הלל מן השלג. הוא

רעד מקור. הלבישו אותו בגדים חמים והושיבו אותו כנגד האש עד כי התחמם.

אפלה פירוש

מן היום ההוא והלאה נתנו להלל לבא אל בית במדרש חינם. והלל למד יום ולילה עד כי

היה לחכם גדול ולראש על ישראל, וקראו לו הלל הזקן.