בחרנו ביאנקו בגלל שהוא הדמות הכי מעניינת בסיפור

וגם אפשרית לשינוי יאנקו הוא דמות לשינוי בגלל כל הקשים שהוא עבר בחייו

בנוסף יאנקו הדמות הכי האהובה עלי ועל הדר, הוא דמעות עם עניין רב

סיפורו של יאנקו מרגש מאוד(ריגש לפחות אותי ואת הדר).

אני הגעתי לקיבוץ גלויות בישראל מהשכונה בוקה שבארגנטינה.

כדי להגיע לקיבוץ הייתי צריך לשרוד טיסה של כמעט יממה במטוס הקירור של הבשר

ואחרי שהגעתי בשלום ושרדתי אימי קנתה לי אופניים חשמליים.

לאחר הנסיעה בראשונה שלי התרסקתי ושברתי את עמוד השדרה ושתי רגליים.

כאשר הייתי בבית חולים אמי סיפרה לי על שהייתי קטן בארגנטינה כאשר לידינו היה פיצוץ בבית הכנסת היהודי.

אימי אמרה לי:”אתה זוכר שהיינו בפיגוע? מרגיש כאילו זה היה אתמול המשך שלושה ימים לא זזנו,זה היה מאוד מפחיד הרגשנו לא בטוחים,מי יגן עלינו? בטוח להסתובב בחוץ? עברו ימים עד שזיהו את הגופות ופינו את ההריסות, אני זוכרת ממש הכל זה היה מאוד חזק.

לאחר שהשתחררתי מבית החולים עם שבר בשתי רגליי ניסיתי להשתקם כמה פעמים ולא הצלחתי.

לאחר חודשיים יצאתי לסיבוב בקיבוץ ופגשתי במגרש הכדורגל ילדים בגילי שהעיפו את הכדור וביקשו ממני להביא להם אותו.

כשהבאתי להם את הכדור ישר התחברתי אליהם ונהינו חברים.

לאחר כמה שבועות כבר התחלנו להסתובב ולשחק ביחד.

אימי הייתה אומרת לעומר אחד מחבריי הכי טובים להחזיר אותי הביתה לפני שבע, עומר תמיד היה מאחר ואימי הייתה נותנת לי עונש, יום אחד נתנה גם לעומר סטירה.

יומיים אחרי זה הייתה בחקירה ולאחר שבוע הודיעה לי שהיא נכנסת לכלא לארבע שנים בגלל אלימות כלפי ילדים וגם העלימה מס.

הייתי חייב לעזוב את הקיבוץ ואת הבית ספר ועדיין אימי הייתה צריכה לשלם לבית ספר.

לקח לי זמן לעקל את זה שאני עוזב את הקיבוץ ואת חבריי וגם את זה שאימי נכנסה לכלא.

יום לפני עזיבתי עומר אמר לי שאם אני רוצה אני יכול להישאר בקיבוץ ולגור אצל עומר ואימו תדאג לי לבית הספר לאוכל ולמקום שינה.

דודה שלי סירבה לכך שאעבור לגור אצל עומר.

אימו של עומר ניסתה לשכנע את דודתי שתאפשר לי להישאר אצלם בקיבוץ עד שאמא תשתחרר מהכלא.

דודתי לבסוף השתכנעה בתנאי שכל יום אני אתקשר אליה ואספר לה אם הכל בסדר.

*כעבור שלוש שנים*

אימי חזרה לקיבוץ הופתעתי שהיא חזרה כי הייתה אמורה להישאר עוד שנה אבל השתחררה בערבות בעזרת מישהו שהכירה בכלא והשתחרר שנה לפניה.

איש זה בעל חברת נדלן נתן לאמא שלי מקום עבודה וכך התפרנסה, אימי הביאה הביתה לארוחת שישי את נתן (האיש שהכירה בכלא) באותו ערב אימי ונתן סיפרו לי שהם מתכננים לקנות 7 דונם משטח הקיבוץ ולהקים שם בניינים ומתכננים לגור בפנטהאוז.

אני התלהבתי מהרעיון אך שאר הקיבוץ לא.

למרות התנגדות הקיבוץ אימי ונתן התחילו בהקמת הבניינים, היו הפגנות כל בוקר צהריים וערב מחוץ לשטח הבנייה ומחוץ לביתנו מכיוון שידענו שאימי ונתן בפנים.

לבסוף נתן הוציא הודעה שבתים אלו לא הולכים לעלות במחיר גבוה וכל זוג שבבנק יש לו 1,000,000 יוכל לגור בבניין חוץ מבפנטהאוז כי הוא כבר שמור.

תושבי הקיבוץ הסכימו עם הרעיון והתחילו לקנות דירות, לאחר חודשיים סיימו את כל הבניות וכולם התחילו להעביר חפצים לדירה בחדשה שלהם.

*שמונה חודשים אחרי זה*

אימי הגיעה הביתה מהעבודה עם חיוך שלא רואים כל הזמן ואמרה:”הגיעה לי מכתב בדואר לגבי הפציעה שלך יאנקו”.

הייתי שמח מאוד לא ידעתי מה לעשות אם לבכות כי זה משהו עצוב או לשמוח כי אני רואה את אמא שמחה,

אמא אמרה:”יאנקו יקבל טיסה לבלגיה שם יוכל לעבור ניתוח שירפא אותו משבירת שתי הרגליים ב-85%.

הייתי מאושר.

*כעבור שבועיים ויומיים*

אני ואימי היינו בדרך לשדה התעופה והיא כלכך שמחה שירדו לה דמעות.

עלינו לטיסה לבלגיה של 3 שעות ובינתיים אימי נרדמה אבל אני הייתי במתח ולא יכולתי להירדם.

*לאחר שלוש שעות*

נחתנו בבלגיה וישר נסענו למלון, כשהגענו למלון נתן ישר התקשר בדאגה כדי לראות שהכל בסדר ובאמת הכל היה בסדר אז הודענו לו, אימי הבטיחה לנתן שכל מה שיקרה נודיע לה הכל!

*לאחר שלושה ימים*

אני ואימי בדרך לבית חולים כדי להתחיל את הניתוח אימי מאושרת אבל אני לחוץ ומפוחד מאוד.

אני נכנס לחדר הניתוח אימי מחזיקה לי את היד ובינתיים נותנים לי זריקה כדי שאני ארדם.

*לאחר הניתוח*

לא זכרתי כלום מהניתוח אבל שיצאתי אימי בכתה לא הבנתי למה וישר נרדמתי.

שמעתי ברקע את הרופא אומר שהניתוח לא עבר בהצלחה כי לא היה מה לעשות עם השבר הזה.

ובנוסף שמעתי אותו אומר לאימי שכנראה עוד כמה שעות אני אהיה כבר צמח ולא אוכל לזוז בכלל.

אימי ישר התקשרה לנתן והודיעה לו מה קרה נתן אמר לאימי שכדי לה כמה שיותר מהר לשלוח אותי לעוד ניסיון של טיפול בסין אבל לא היה הרבה זמן.

*כעבור שנתיים*

לאחר הניתוח הזה בבלגיה אני זוכר את עצמי נעזר בכל דבר באימי ובנתן רק יכול לשמוע או לראות.

המשך יבוא….

בספר מס 2….

כבר בחנויות.

רפלקציה:

גיא-כתיבה של 4.5 עמודים מהסיפור ובנוסף לכתיבה הקריא חלק מהסיפור ואלתר.

הדר-כתיבה של 4.5 עמודים מהסיפור בנוסף לקריאה אלתר וקרא חלק מהסיפור.

אנחנו עשינו את הספר הזה ספר הומור והרווחנו ממנו שכל מה שקורה בחיים אפשר לצחוק עליו ולא חייב להתבאס או להיות ממורמר מהחיים.

פשוט לצחוק על המקרה והכל עובר.