ציור מדבר שירה קבוצת “אות ועוד”

שקיעה ורדרדה

 מתפרצת בין העצים למרגלות האגם.

 אישה באדום מתבוננת על המים.

 צבעם הכהה לא מפריע להשתקפות.

 המים מספרים סיפור.

 המים לא יודעים את נפשה.

 מחשבותיה מתרוצצות

 יד שמאל מונחת על ראשה

 ויד ימין על צווארה

 מה מחפשת אישה מוטרדת על שפת האגם?

 *כל הזכויות שמורות לעדי, בת 37 בחוג שלי.

מתוך שקיעת היום הורודה

 הולכת אישה אל שקיעתה.

 ולמה??

 צעירה נוגה תבחר לעמוד בשולי האגם,

 יציבה בשמלה הדורה

 מבטה מרוחק.

 והמים מתעטפים בצל השקיעה

 עוטפים בבואה נוכחת מעל המים ומתחת למים.

*כל הזכויות שמורות לנועם בת 43 . תלמידה בחוג שלי למבוגרים.

מתוך העצים פורצת שקיעה ורודה.

 אורה מחמם את הערב שיורד אל האגם.

 במדרגות השקט אישה בשמלה אדומה

 יפת מראה, לבושה בצו האופנה של המאה הקודמת.

 לא מהעולם הזה.

 שקיעה ורודה צובעת במכחול צבעיה ציור סוריאליסטי.

 העצים עדיין ירוקים,

 המדרגות מעט חיוורות והשמלה האדומה

 כמו נלקחו מתמונה שלא הושלמה.

*כל הזכויות שמורות לר. בן 48 מהחוג למבוגרים שלי.

אישה יפה על האגם צובעת מחשבותיי.

 אני טרוד בגללה.

 למה היא עומדת בשולי המדרגות?

 למה עיניה לא ממוקדות?

 אולי היא מצפה לאהובה

 אולי השקיעה הורודה היא התקווה עצמה.

 אולי הציפיה

 היא רגעית.

 אולי הציפיה לבואו של אהובה

 מרחיקה אותה מהאגם….והיא עומדת הדורה

 ממתינה לבואה של האהבה.

*כל הזכויות שמורות ליריב בן 31 הלומד בהדרכתי בחוג

“המבט”.

 אומרים שהעיניים הן הרמזור של האדם. רואות, קולטות, מצלמות וזוכרות. המבט המרוחק של האישה מהאגם מעניין אותי. הייתי רוצה להיות שבב של מחשב בתוך עיניה,לראות דרכו את המבט שהיא רואה. לו יכולתי לדמיין שאני בתוך מחשבותיה, היה לי קל לכתוב על דמותה של האלמונית.”

 *כל הזכויות שמורות לאמיר בן 11.

אצות במים מדומות לשושני מים….אפשר ללכת עליהן כמו על שטיח העשוי ממשי רך בצבע האגם. אישה מהמאה הקודמת על מה את מסתכלת? את מי את מחפשת? העיניים שלך מטיילות במרחב האינסופי של האגם. לו רק ידעתי הייתי גם אני רוצה לטייל איתך מעבר לשושני המים,מעבר לשקט של האגם.”

 *כל הזכויות שמורות לגילי בת 14

“אצות צבעוניות צפות על המים ואישה נושאת מבטה הרחק מעבר למים. אישה ממאה קודמת משתקפת במים השקועים בזרימתם. היא לא רואה את האצות, האצות לא רואות אותה. הזרימה נמשכת בשני ניגודים. המבט המתרחק והמים הזורמים. במים אפשר לגעת במבט לא ניתן. האישה בציור לא מאפשרת כאילו קפואה על מקומה כמו פסל. למרות שהידיים עושות תנועה להחיות אותה ולקרב אותה, האישה מאוד מרוחקת. דמות מתוך תפאורה של שקיעה וורודה. העצים הירוקים בשקיעה הוורודה היו צריכים לקבל גוון אחר, אך הם נשארו ירוקים. ציור עם הרבה ניגודים….”

*כל הזכויות שמורות ליערה מהחוג שלי

  “עיניים מטיילות במרחב האינסופי של האגם”

כך רואה גילי בת ה-14 את האישה במרכז הציור

“העיניים הן הרמזור של האדם” כך כותב אמיר כשהוא מתבונן בעיניה של האישה במרכז הציור ומעניין לראות מה ראו הילדים בציור ואם יש קשר למה שחוותה קבוצת המטופלים שלי מהציור

מטופליי התמקדו בכל פרט בציור: במים, באצות, בשקיעה הורדרדה המתפרצת ומתמזגת עם השמלה האדומה ועם מחשבותיה של האישה. מעניינת עוד הנגיעה בנפשה. לחדור ככה לנפשה של דמות היורדת במדרגות להתבונן בשקיעת היום באגם

היא ראייה עמוקה של העיניים והנפש שלנו. אנחנו יכולים להתבונן בציור מקרוב ומרחוק ותמיד נגלה בזוית ההסתכלות שלנו דברים אחרים שלא ראינו קודם.

*כל הזכויות שמורות לציור לכוכבה סרנגה*כל הזכויות שמורות לתלמידיי ומטופליי מהמרכז לכתיבה יוצרת ע”ש חיים ושושנה מליק בחולון