זה היה יום קר מאוד,הרבה שלג ירד ואני ויאנקו בנינו איש שלג.יאנקו היה לבוש במעיל הפרווה האהוב עליו שהיה בצבע שחור,מכנס ארוך,צעיף אדום , ומגפיים כחולות.”חסר לנו גזר בשביל האף שלו” יאנקו אמר.

עניתי לו:”בוא נחזור הביתה להביא גזר,ונוכל כבר לסיים את האיש שלג”.

חזרנו בריצה וביתה ופתאום נעצרנו,מולנו עמד בן אדם גבוה עם מדים של הצבא הגרמני,צלב קרס על כתפו וכרס מוצמד לגבו.

למזלנו הוא לא ראה אותנו אך הוא סייר במקום וכל רגע יכל לראות אותנו.

אחי אמר לי להתחבא מאחורי הסלע שהיה לצידנו,קצת פחדתי אבל הסכמתי ורצתי אל הסלע.

החייל הגרמני התקרב לבית שלנו ודפק בדלת,אבא פתח לו את הדלת והם התחילו לדבר.

בינתיים אחי התקרב אליהם בכדי להקשיב לשיחה.

השיחה נגמרה והחייל הסתובב לכיוון של יאנקו,ברגע שראיתי זאת צעקתי ליאנקו:”רוץ!!!”.

יאנקו התחיל לרוץ לכיווני והחייל הגרמני אחריו.

הוא הגיע אלי ואז התחלתי לרוץ איתו,רצנו ורצנו עד שהגענו לפארק נטוש,הסתכלתי לאחור ולא ראיתי אף אחד.

 ישבנו בספסל למשך כמה דקות ובזמן הזה יאנקו סיפר לי מה היה בשיחה ששמע:”פנו את הבית מהר,אין זמן לשאלות” החייל אמר ואבא ציית בפחד.

“…אבא צעק לאמא שהייתה במטבח”בואי מפנים את ה

הוא לא הספיק לגמור את המשפט והחייל הסתובב לכיוון שלי והתחלתי לברוח.

שתקתי…בראשי עברו כל מיני מחשבות,מה החייל הגרמני עושה עם אבא ולמה מפנים אותנו מהבית.

חיכינו זמן מה והתחלנו לצעוד בחזרה הביתה,כשהגענו הביתה הבית היה נטוש ואמא ואבא נעלמו.

הסתכלתי אחורה וראיתי את החייל הגרמני מכניס את אמא לאוטו,צעקתי “אמא!!!” ואז הם נסעו מפה.

רצתי אחרי האוטו הכי מהר שיכולתי אך לא הצלחתי לעקוף אותו.

חזרתי ליאנקו בוכה,הוא חיבק אותי חזק חזק ואמר לי “אני יודע שהכל יהיה בסדר”.

הנהנתי אך ידעתי שהכל לא יהיה בסדר .

יאנקו אמר לי:”בוא נסתובב ונחפש מקום מסתור,אנחנו לא יכולים להיות בטוחים מתי עוד חייל גרמני יפגוש אותנו וגורלנו יהיה כמו של אמא.

 טיילנו וטיילנו עד שבאופק ראינו עוד חייל גרמני מסתובב עם נשק מוצמד לגבו אך שהפעם הוא כן ראה אותנו.

הוא התחיל לרוץ אחרינו והתחלנו לרוץ לכיוונים שונים,אני רצתי שמאלה ויאנקו רץ ימינה,החייל רץ אחרי וצעק לי:”עצור”(בגרמנית)ועצרתי,כי פחדתי.

החייל התקרב אלי לאט לאט ואז הוא תפס אותי בחולצה והלכנו במשך חצי שעה עד שהגענו לרכבת,הרכבת הייתה צפופה מאוד,בקושי היה לי אוויר לנשום והיה מסריח מאוד,לקח לנו שלוש שעות להגיע למקום מוזר מאוד,שמעתי אנשים בוכים בפנים ולא ידעתי איפה אני.

היו המון שומרים על מגדלי שמירה וגדר גבוהה.

השומרים איימו עלינו ברובים וצעקו לנו להתקדם בטור,התחלנו ללכת,

בזמן שהלכנו ראיתי את אמא שלי בצד ימין בטור של בנות,התחלתי לרוץ לכיוונה,שומר גרמני ירה לאוויר ואמר שאם אעשה עוד שטות כזו אני הוא יירה בי,חזרתי השומרים איימו עלינו ברובים וצעקו לנו להתקדם בטור,התחלנו ללכת לטור,השומר הכניס אותנו למין בקתת עץ קטנה וחנוקה מאוויר.

בבקתה למזלי הרב פגשתי את אמא שלי. ישבנו על רצפת העץ ואמא סיפרה לי מה עבר עליה מאז שהחייל הגרמני חטף אותנו. “הוא הכניס אותנו לאוטו בגסות רוח,נסענו כמה שעות מפוחדים ולא יודעים מה יקרה,אבא אמר לי :יש לי רעיון,שהחייל יעצור את האוטו את תפתחי את הדלת ותברחי כמה שיותר רחוק ואני אנסה לעכב את החייל.” אמא התחילה לבכות ואני אמרתי לה מה קרה?תמשיכי את הסיפור בבקשה.היא סיימה לבכות והמשיכה:”אבא קפץ על החייל והתחיל להרביץ לו ואני רצתי אל היער,אחרי כמה דקות של ריצה שמעתי שלוש יריות והבנתי שאבא מת.

המשכתי לרוץ ומרחוק ראיתי מקום עם מלא בתים מסודרים בשורות וגדר חשמלית מסביב לכל בית,היו גם הרבה שומרים גרמנים שהיו עם רובים דרוכים והסתובבו במקום

ראיתי מלא אנשים הולכים בטורים במקום הזה והשומרים מכוונים אליהם את הרובים וצועקים עליכם.” היא אמרה.

-אז איך הגעת לפה?

-“הסתכלתי עוד קצת על מהקום ואז ראיתי איזה ילד רץ ומנסה לברוח והחיילים התחילו לירות עליו והוא רץ בחזרה אל הטור,פתאום שמעתי רעשים מאחורה וראיתי את החייל הגרמני שהרג את אבא,היה נמאס לי כבר לברוח אז פשוט רצתי אל החיייל ורציתי להרביץ לו כלכך חזק אך הוא היה יותר חזק ממני והוא תפס אותי והוביל אותי אל המקום הזה”

“וואו” אמרתי אבל לא רציתי לשאול אותה עוד שאלות חוץ מזה כי לא היה לי נעים,

החיילים האלה הרגו את אבא שלי,חשבתי לעצמי.

מרוב עצבים יצאתי החוצה מהבקתה והתחלתי לצעוק כל מיני קללות לשומרים.

אחד מהם שמע אותי והתחיל להתקרב אלי,התחלתי לברוח,פשוט לברוח.

לא היה במקום הזה מלא מקום לברוח אך ראיתי מבחוץ את הבקתה של יאנקו,רצתי אליו שמח כלכך עד שפתאום הרגשתי כאב ברגל,התחלתי לצרוח חזק ושהסתכלתי אל הרגל ראיתי כדור של רובה בתוך הרגל,אחרי כמה שניות חטפתי עוד כדור ברגל ודיממתי ממש חזק עד שפשוט נרדמתי…

 מסקנות

בחרנו באחיו המומצא של יאנקו אחיקם.

בחרנו בדמות זו בשביל לעשות משהו יותר מיוחד משאר הכיתה וגם בשביל שנוכל לבטא את היצירתיות שלנו

בדרך יותר מיוחדת.

לעבוד בזוג היה כיף מאוד,למדנו לעבוד בצוות ולוותר גם כשהרעיון של השני נראה נחות משלנו.

גם העבודה הייתה מאוד כיפית בעצמה,לעזוב את הספרים ולצאת מהדרך הרגילה ולגוון קצת בדרך הלימוד