עתליה יהלום – הגיגים

היצירה מתאפשרת 
כשאני מתמסרת
ונענית לתנועה
שנובעת מתוכי
לכתוב 
וליילד שיר
זה סקסי

.

כמשב הרוח בעצים
ועם נשורת העלים לאדמה,
השלתי ממני שמלותיי
נותרתי עירומה,
חפה מכל רשרוש
שלתי נעליי מהזמן,
עכשיו שלכת העונה!
ובאת.

לשחרר מתוכינו
משמעו להביא ריפוי ושלווה
גם ובעיקר כשזה נקשר באדם אחר
אין קיצורי דרך למה שקורה ובא
ושנביא אל חיינו 
שיעורים יחזרו שוב ושוב בכל זמן
גם בדרך אחרת ויפשטו צורה אחרת
והמבחנים הנלווים הם שיקבעו המשך הדרך
השקט הבוקר מלא בכלום
מנסה להיות בו נטולת ספיקות
ריקה משיפוטיות, נטולת דעת והיגיון
משוחררת מעשיית ספקולציות שאין בהם תועלת

ויש עוד לא מעט עניינים שאינני מבינה ויודעת
באשר לדרכם ומעשיהם של המיגוון האנושי
לומדת תוך הקשבה ובעיקר על עצמי
כך ייקל עליי להבין את מעשיהם והתנהגותם
של האחרים שניקרים לחיי.

אני לא נצרכת לדבר!
נוכחותי מדברת
זמני מתקצר
ורק לדקות,
בינות לעיתים
בתוך ההתרחשויות,
בהליכה שבין כחש לשקר
מפלסת דרכים להיות ולחיות,
אני לא צריכה דבר!
התענגות הגוף שלך ושלי
מספרים על היאחזותינו בחיים.
אתה שומע?

הולם לבבי יירך
עם הניגלה ועם הנסתר,
נגיעה מעורטלת
מופשטת ולא עירומה,
פשוטה הכותבת
המתעלסת עם המילים
אהבתי הקדומה
ומשכבר!
וליל ירח מלא
עושה בי כישופיו….
(לא אחראית בכלל)

הלילה הזה אחר
מזה שקדם לו!
גם אני אחרת
בלילה הזה
מליל האתמול!
ובבוקר המחר
איך?
עדינות המגע
נעטפת במלנכוליה מענגת
חלומות רכים…

הלב מבקש
פשטות,
כל נימה אחרת
מסכלת
את חוויית החיים!
להרגיש ולגעת
גם לדעת.

.

כשהרוח שלו
נפגשה ברוח שלי
המפגש שבין הגוף ללב
ידעו את הנגיעה הפשוטה
ואת עוצמת הרכות

זה לא המאבק שלי כלל! (הרהור שעלה בעבר)
מכירה ומקבלת בשמחה ובהתרגשות
את כל ריבוי הנשים שיש בי
וללא כל הגדרה
אלא ביכולת שלי להכיר בקיומן בי
ולקבל את כולן שאני בפשטות
.

העולם החדש יחד עם הסדר החדש
גרם וגורם לאנשים לאבד מהנאות היומיום הפשוטות
ולהיות עבד לחומר ולכסף ובעיקר לשליטים ולבעלי ההון
ובדרך הזאת גם לאבד את עצמו את נפשו
רק התעוררות ושינוי תודעתי עמוק
יאפשר לנו לחיות מתוך מודעות ובחירות המחשבה והרגש
ומשכך ההשפעה תהיה על ההתנהגות על המעשים
על הלכי הרוח בכל דבר ועניין
כל דבר מחוצה לעצמינו הוא בבחינת תעתוע ומצגים שקריים
שנועדו להעמיק את השליטה בתודעה שלנו ובכל

להעמיד צאצאים זו התכלית האנושית
האהבה היא זאת שבאה אחרי קיום הייעוד
ומשהתקיים הייעוד המבורך הנל
בא ומגיע הגילוי על חסרונה של האהבה
ביחד עם הפנאי שנוצר לכמיהה אליה
.
ומהי האהבה אם כך?
אלא זאת שמתקיימת בתוכינו
וממנה מתאפשרת יצירת חיבורים
האהבה אינה הירואית כלל
היא נוכחת ברוח
במהות הקיום האנושית
פשוטה מעשית יצרית
כזאת שמאפשרת ויוצרת
מרחב והתרחבות
מהאחד לשניה והפוך

.
ומשכך וחסרה האהבה בחיי האנשים
הערגה והכמיהה אליה יעצימו אותה ועד להאדרתה
לשוב אל הפשוט הראשוני שבתוכינו
טרם התקלקלנו ורחקנו מעצמינו

.

האביב פורץ אל חיי והודף כל סממני חורף סוגרים ומכונסים

.

בכל תנועה יש חיים………..

.

התמימות והאמונה
הם חלק מלהיות צעיר לנצח

התשיעי בכל נובמבר
התאריך הקובע ואז נולדתי
.
נחושה הרחקתי בצעדיי
פסיעה אחר פסיעה ותוהה 
אבני נגף היו גם בדרך המלך שלי
הלכתי במסע מיישירה מבטיי
ניחוח פרחים גם דקירות הקוצים
לא הירפו ידיי כמייטיבת לכת
מתבוננת..מאזינה ונושמת
מעזה ומסתכנת ומנצחת פחד
על נשמתי מבקשת..אוספת רשמיי
מסדרת תחושותיי באוגדן
ממיינת סוקרת ורושמת
יומן מסע וסימני הדרך 

כל סימן האיר את הבאות
תו ועוד תו חוברו יחדיו
ליקטתי חיים מכל מצב
מחבקת..לוטפת..מעניקה
נרגשת ממתנות בזו הדרך
אבן אחר אבן הסרתי
הקוצים יפו כפרחים
הנפתי דגל לבן ברוח
במשב רוחי ובלי מלחמה
גיליתי נפלאותיה של התבונה

רגישות ופעימה בהירה
מדייקת בי ממסרים
יפתה הדרך גם כשכשלה
כאבי גדילתי המרגשת
תוככיי חמים ונעימים
נפלאות דרכי החיים
נוגעת בעדנה מחבקת בחום
עוטפת בטוב נרגשת ברכות
יומן מסע בדף, ולא האחרון
ציירתי לב ועוד,מקשיבה לקולותיו
מדוייקת ובהירה ויודעת
אני באה מאהבה.

♥.
במילים שלי
בתמונות חיי
האנשים
המקומות
הארועים
מוקירה נוכחותם בחיי
והאנשים האלה שבקיומם
בהיותם
ובזכותם
היתה לי היכולת להיות אני being
.
כך נראיתי אליכם בפייסבוק
לפני שמונה שנים
עתליה לנצח!

העולם והחיים האלה שלנו
הם שקר אחד גדול ומסועף
שמירה על האיזון הפנימי
ועל הערות התודעתית
יתמוך באדם בזמן הזה
.
כשהמטריקס הזה יתמוטט ויקרוס
וכל השקר והרוע והשטניות ייחשפו ויתגלו
יבואו האור והשלום על המקום שלנו
ועל העולם כולו
בפשטות וכמו בטבע הראשוני
ממנו התרחקנו עד מאד

.
התעוררות תודעתית של האנשים
היא האיום הכי גדול
על אנשי השררה והשליטה
שלא בוחלים בשום אמצעי
כדי לשלוט ולהחליש את האנשים
.
מאחלת ומייחלת לכולנו להתעורר מתוך הבועה
ששקענו בתוכה באדישות,בפאסיביות ובקורבנות
ולהתחיל לחקור ולהבין את המתרחש בחיינו

השפיות שבי? אינני יודעת לאמוד אותה
אורגזמה מביאה לשחרור פיזי, רוחני ונפשי
ואם יכולה לבחור בכל זמן מחדש
הייתי בוחרת לצאת החוצה מתוך הרבוע
מכל מה שנחשב נורמלי
ומהו בעצם המדד?
בחיים שלנו שכאן ומהדרך (מהמטריקס)
אנחנו שבויים בתוכו במעין סחרחרה
המרגיע עבורי זו ההבנה הזאת והמודעות
לפרוץ מוסכמות חברתיות מעכבות ומתעתעות
חלקם צלחתי וחלקם מקווה לצלוח
ויש עוד לא מעט שצריכה לפרוץ
וזה יבוא כך יודעת

.
האנושות זקוקה נואשות לריפוי ולאור גדול
יודעת שלסקס יש כח ריפוי עצום ורב על האנשים
כמובן לזה שבא מתוך היכולת לתת ולקבל בשלמות
בלי רגשות אשמה וכעס על עצמינו ועל אחרים
החדירו ברובינו תודעה כוזבת,
שהפכה לכאורה לנורמה
ושהיא הנכונה להישמר,להיזהר וכדומה
אך תפישה כזאת היא סתירה למקור שאנחנו ובתוכינו
לפשטות,להיותינו יצורים שבאו ליצור המשכיות על הכדור הזה
להיותינו יצריים ומשכך פורקן אורגזמי הוא הכרח
האהבה היא כח מרפא ועוצמתי
הביטוי לה שבין אנשים הוא גם במיניות
אורגזמה מביאה לשחרור פיזי ונפשי וגם להארות חשובות
אם רק נקשיב לעצמינו ולמה שבתוכינו

הלוואי והיו האנשים כולם
מתהלכים בחיים מתוך ההכרה והידיעה הזאת!
ולזה נזקקת האנושות,לחום,לרגישות,לסקס מרפא
לאורגזמה משחררת
ובכך נביא שלום על כולנו ועל העולם.
.
המזג אצלי שקט כעת
לא אחת הפנים והחוץ נושקים יחדיו
עכשיו,בחוץ רוח השורקת אל תוך הבית…

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם;
וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת”
.
היום אתלבש אחרת
שמלת הגלבייה הרקומה
מספרת עליי הרבה
הולמת ונוכחת על גופי
מוסיפה לגובהי עוד כמה ס”מ
של יכולת הטמרה
זקיפות קומה ומעוף!

מחר, אגרוב לרגליי גרביון ירוק
ואת חצאית הג’ינס השובבה
תוך הקפדה לצמצם אורכה
תוך קיפול החגורה על המותניים
כך שתחשוף את ירכיי יותר
הליכתי גאה ומתריסה ככה!
עכשיו,אני מתלבטת במה לבחור,
ובסך הכללי רוצה ומתפשרת
על כסותי שבגלישתו
תהיה רכה ונשית כמו שאוהבת
פחות שוויצריות
ובעיקר שיהיה לי נח 🙂
(געגוע לגן העדן טרם נפקחו עינינו)

הרבה אנשים
פוחדים מהשקט,
זה מרעיש להם!
מזכיר להם
נוגע בהם
מחלחל בתוכם,
שולח זרועות
לחבק את השקט
הזה שבהם,
אנשים מפחדים!
ואז הם מרעישים
לאחרים
משום השקט
המאיים אצלם.
(זיכרון)

הרבה אנשים חוששים להישאר עם עצמם
ולא יודעים להנות מהשקט ומהלבד
פוחדים להיות עם המחשבות שעולות בראשם

.

לאהוב את המקום בתוכי שלא תמיד נמצא בשליטה
לאהוב את המקום החשוף הרך העדין
מבלי לברוח למעטפת האימהית המוכרת והנוחה
לאהוב את החלקים החדשים שצפים
וניגלים אליי ואל בכלל

.

לא לכל גל יש חוף!

המפתיע ביותר
לשמוע את האנשים
שמרגישים צער על המה ועל האיך
שקורה בארץ שלנו
בכל היבט ועניין
ובעיקר על האין חזון
ואין דרך והובלה ראוייה
.
ולעומתם אנשים אחרים
שמכריזים בקול תרועה רמה
שהכי נהדר ונפלא כאן בארץ שלנו
גם אם נמכרנו לשלטון התאגידים
גם אם משקרים ומתעתעים בנו
גם אם השלטון מורכב מפושעים עבריינים
גם אם סימני הדיקטטורה כבר כאן מזמן

.
זה כמו לדבר בשתי שפות זרות
כאילו אנחנו חיים בשתי מדינות שונות
זה מתמיה עד מאד הלא כך?

.

לוקחת חלק במשחק האהבה
בחושניות,רוחנית ותודעתית
לוקחת את יחסי האהבה
למסלול של צמיחה.

.

כשהיא מסמיקה
זאת דרכה לומר
את המילים
שהיא לא אומרת.

בגן, ילדה בת 4.5 שנים
מגיעה אליי ומבקשת לחבק אותי
(עניין שבשיגרה אצלינו)
ואני שבאותו היום לא הייתי במייטבי
.
אני: אני מאד מאד זקוקה לחיבוק שלך היום
הילדה: נו עתליה!
בגלל זה באתי לחבק אותך!
.
נותרתי פעורת פה ובעיקר נרגשת מאד
בטח שסיפרתי להוריה על המעשה והמחווה המופלא 

בוקובסקי כתב:
“כתיבה זהירה היא כתיבה מתה”
שיחה שהתקיימה:
הוא:
“למה את כותבת ?”
אני:
“למה לא?”
והוספתי:
“ואם לא אני אכתוב מילים
אז מי יסדר את המציאות שלי?” 

וזו רק עוד סיבה טובה לכתוב 🙂
ואני אומרת עוד ש…:
בכתביו של אדם חבויה נשמתו המעורטלת

לגעת באור!
אנו צריכים פשוט מים נקיים, אוויר נקי, אוכל עם אנרגיה של אור
וללכת לעתים יותר תכופות על האדמה.

.

“כאשר ישתרעו לפנייך דרכים רבות 
ולא תדעי באיזו מהן ללכת,
אל תבחרי באחת באקראי
אלא התיישבי על מקומך והמתיני.
נשמי נשימה עמוקה שופעת אמונה 
כפי שנשמת ביום צאתך לאוויר העולם,
אל תניחי לדבר להסיח את דעתך, המתיני עוד ועוד.
שבי במקומך בדממה והקשיבי לקול לבך,
וכאשר ידבר איתך קומי ולכי לאשר יישאך “.

ביום השנה לחברות
הוא קטף לי חרציות מהשדה
עיניו נצצו באור יקרות
בני עשרים שכאלה!
ובגיל חמישים 
זכיתי לזר חרציות בשנית
מההוא האחר 🙂
ועיניו גם ברקו והאירו
זה לא עובר בזמן!
כשהלב
נפתח לתת, לקבל ולחלוק!
בשוטטות ברחובות הכרך
עבר בי משב של אביב
וזכרון החרציות,
ואולי כי חם בחוץ
ואולי כי כעת סתיו!

תחילה
לנקד
את
המילים
ולדייק
אותן,
ואז
לפלרטט
איתן
בעונג
יצירתי
ומעורר.

כשאני
מדוייקת
ומנקדת
כמעט
בלי
פיס(ש)וק
הפלירטוט
איתן
מגביהה
עוף.

בשם הפלוריאליזם
בשם הליברליות
בשם המותר
נהרסו והתמוססו
גם מהטוב ומהיופי שבשמרנות
(שהיא כמובן עניין של מבט)
כעת,התהוות חדשה
אנחנו חלק נוכח ממנה
בתוך תהליכי השינוי
מהלכים על בהונות רכים
הכל שברירי
בודקים את הסף
ולא נודע מה טיבה!
ולא נדע,
אנה ואיך תבוא אל חיינו
לעתיד לבוא!

לעת הזאת, הכאוס
שולט בכל דבר ועניין
ואין חוקים, ואין כללים
אלא מתוך הליכה באפילה
כטבעם של תהליכי שינוי
שתחילתם בהליכה על הקיצון
המשכם יביא את האיזון.
(תהליכי שינוי חברתיים לוקחים שנות דור)
.
נזכרת בכוס הדורלקס
שבנפילתה מתנפצת לרסיסים
ומתפזרת לכל עבר
מסתתרת גם בפינות נידחות
מתקשה להיאסף בקלות!
שולחת ריקושטים מתריסים
הנצלח באיסוף?

חיבוטי הלב והנפש 
כמו הסערה בים,
אין סערה שאין לה שקט
ואין שקט שסערה אינה קוטעת,
המגע הזה בתחושות 
כשהוא רווי
בחמלה,בכאב
אך בעיקר באהבה.
יופיים של הימים האלה
תואם הרגשתי
.
המשוררת רחל חלפי כתבה :
” יִהְיוּ דְּבָרִים שֶׁהַנְּיָר אֵינוֹ יָפֶה לָהֶם
וְרַק אֲנִי יָפָה לָהֶם “

רוצה לומר שגם אם חלק קטן או גדול מתגובות האנשים
לא באות מתוך הכוונה והאמונה האמיתית שלהם (זיופ או ריצוי)
הכל בסדר גם כשזה ככה!
הרי כולנו כאן באימון לחיים ולהיות טובים יותר
והאימון הכולל בתהליך:
.
סובלנות וקבלת האחר
מאור פנים,חיוך שווה המונים
רגישות לאנשים
ראיית הטוב שבכל אדם
הכרת הטוב שיש בחיים שלנו
להניע את אנרגיית האהבה
להגביר את האור גם בחושך
להגביר את השמחה מדברים קטנים בדרך

לתת לתשוקה לחיים מקום נוכח
לסבלנות על אף מחלוקות ואי הסכמות
לפתח את יכולת ההבנה
להעצים את המודעות העצמית והחברתית
ולקבל אנשים כפשוטם גם אם לא יהיו חברינו
.
אז לא נורא
אם יש זיופים בדרך ובתגובות גם כשהם אוטומטיות
הרי משלא מתכוון יצא במתכוון
כאלה תהליכי החיים
עד שיהפכו ויהיו לחלק ממי שאנחנו!
אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים ♥
(להוציא את הטוב מהמקום הזה ייטיב לנו)

תפקידך 
להזכיר לה
לעורר
את שנשכח ממנה
את נשיותה
את עצמיותה
ולהאיר
את עוצמתה הזאת
ולעורר בך את מה שמרגיש ממנה
וההיזכרות תישאר בה תמיד
בהיותך יודע ונוגע.

ואת נוכחת בשיחה הזאת יעל
הזמן הזה הוא בן כלאיים
שבין שפל לגאות שבין מח ללב
בין קור לחום ובין רע לטוב הכרחי
הזמן בו מתחלפות העונות
מתחלפים גם האנשים,כעוברי אורח נגיעתם
זה הזמן בו נוכחת בשורת הסתיו
שלכת העצים העירומים הנכלמים
עכשיו גם לאנשים מתאפשר
להשיל כסותם המתעתעת,להיות בעירומם
חשופים בפגיעות ורגישים
ואז ללבלב מחדש עת יבוא האביב
שגם הוא בין הזמנים
כעת זה הזמן הזה שבין לבין
תמיד אנחנו בין לבין
כעת סתיו…..

מבקשת לעצמי את היכולת המייטיבה
לראות את העולם, את האנשים
להיות יכולה להתהלך ולחיות ולחוות
במלוא חושי ותחושותיי
להקשיב..להתבונן..לטעום..להריח..לנשום
ולאסוף הכל שיש בתוכי לכדי חיים
ולחיות מתוך התכווננות וכמיהה והליכה בדרך הזאת
ולהיות נותנת ומעניקה
ולהיות יודעת לקבל בפשטות
ההתבוננות פנימה משחררת ומרפה

את הישן והמיותר שיש בו יכולת להפריע ולשבש צמיחה
הישן שלוקח ונושא איתו פחדים,ישנים או חדשים בדרך
זכרונות שעלולים לעכב להמשך שקט ורגוע
גם כאשר ארועים תעתעו וצרבו בי
גם אותם שמתעתעים עכשיו
תחושת הפיוס והקבלה הפשוטה את עצמי
על כל מה שיש בי וזה המון! וגם על מה שאין בי
הם הסמן שמאיר לי את הדרך
וההודייה שלי על תעצומות הנפש
בהיותה נקייה מאמונה מגבילה
בהיותן משפיעות ומעניקות