הכל קרה בגלל בדיקת US…
הגעתי לבדיקה, התיישבתי על יד אישה אחת, היא קראה ספר, כנראה מאוד עניין…
פתחתי את התיק והוצאתי את ספר תהילים, היא הפסיקה לקרוא והסתכלה על הספר שלי
ועלי ועל המטפחת שעל ראשי. אחרי זמן מה קמתי, הלכתי וחזרתי, ממלמלת את הברכה.
היא שוב הסתכלה עלי ושאלה: “מה אמרת?”. עניתי לה: “ברכתי אשר יצר”. היא
לא הבינה: “מה?” הסברתי, שיש ברכה “אשר יצר” שבה אנו מודים לבורא העולם על
זה שהוא יצר אותנו בחוכמה עם כל מיני נקובים וחלולים שמאפשרים לנו להתקיים,
והקדוש ברוך מרפא אותנו כאשר משהו מתקלקל…
לא הספקתי לגמור את דברי, היא שאלה בקול מאיים: “תגידי, את עד כדי כך פרימיטיבית,
על מה את מדברת, איזה בורא עולם? את לא יודעת על תאוריית של דרווין? את לא ידעת
שאנו התפתחנו מהקופים? הדתיים עד כדי כך אנאלפביתיים?”
חייכתי… בגלל שהזכרתי בשני סיפורים של מרק טבין: “יומנו של אדם” ו-“יומנה של חווה”.
איך שהחיוך הרגיז אותה… “תני לי שבוע אחד ותהיי אישה נורמלית, אגמול אותך מהשקר!”
אמרתי לה: “גברת, ברכבת הזו כבר הייתי. אני מכירה היטב את תאוריית של דרווין.
למדתי באוניברסיטה, אני עם תואר שני, חזרתי בתשובה…”
היא תפסה את המעיל שלה, קמה, שוב הסתכלה עלי ואמרה בארס רב: “מה זה הסמרטוט
אצלך על הראש?” וברחה ממני… התיישבה במקום אחר.
בקשר לכיסוי ראש: קודם הייתי חובשת כובעים, פעם באתי לעבודה בתל אביב עם
המטפחת, אחד מהעובדים צחק: “את דומה לבן לדאן”, “טוב”, עניתי לו, “מעכשיו
זה לתמיד… “
כאשר חזרתי הביתה, סיפרתי לבעלי על המקרה עם האישה והוספתי: “אני צריכה
ללכת לקורס של הארגון “ערכים” כדי לדעת איך להסביר לאנשים על היהדות…
בבוקר בעלי מספר לי שחלם על האישה הזאת, היא חטפה לו את הכובע וברחה
דרך הגגות והוא רודף אחריה. צחקנו על החלום המוזר שלו.
בערב היו לי לימודים בבית ספר למשחק דרמה “מאהל“.
קודם היה לי שיעור הלחנה ושם המנחה אורה ברנס Ora Baranes נתנה לנו משימה – לכתוב שיר על נושא הילדות.
אני כתבתי את השיר שבו סיפרתי על הילדות ועל מה שקרה רק אתמול:
שקר או אמת?
כשהייתי ילדה מאוד קטנה
היו לי כל מיני דמיונות מוזרים
האמנתי בהם איתנה
הייתי בטוחה שאנחנו ילדים
קופצים ממרפסת עם מטריות בשמחה
מקומה רביעית הגבוהה
וכולם צחקו שקרנית קטנה
שקרנית קטנה ומוזרה…
כשהייתי ילדה יותר גדולה
היו לי כל מני דמיונות נועזים
חלמתי שאני לוחמת בגבורה
גואלת את עמי מהשמדה הבזויה
מביאה לארץ מבטחים
ואנחנו שם מאושרים
וכולם צחקו שקרנית גדולה
שקרנית גדולה ומוזרה…
ועכשיו שאני לא כל כך צעירה
חולמת אני על גאולה הקרובה
לעם ישראל בארץ שלי
ה’ שמע תפילתי
ויש יהודים שעלי כועסים
שקרנית פרימיטיבית, מוזרה…
וילדי אומר לי כל העת
אמי תמיד מדברת אמת
אוהבת אמת באמת
וילדי אומר לי כל העת
אמי תמיד מדברת אמת
אוהבת אמת באמת
אחרי זה היה שיעור “פלייבק” ועשו לי יופי של השתקפות על הסיפור המוזר הזה.
בכלל, פלייבק זה שיטה נהדרת להרגעה, במשחק השחקנים נותנים נקודות מבט שונות
ומעניינות ומצחיקות… למשל, בקבוצת פלייבק אחרת, דווקא של השחקנים לא דתיים, שיקפו לי
בטכניקה מאוד מעניינת, הם שיחקו כאילו אני אומרת לאישה הזאת: “תיאוריית דרווין,
את עד כדי כך פרימיטיבית, לא מבינה איפה השקר ואיפה האמת?” בקבוצה פלייבק אחרת
התייחסו יותר לסיפור חזרה בתשובה, ובקבוצה שלנו הנשים שמו דגש על חלום של בעלי.
לפני קצת יותר משנה התחלתי לצייר וציירתי גם את התמונה לשיר שלי
שקר או אמת?
Published: Mar 15, 2015
Latest Revision: Oct 9, 2015
Ourboox Unique Identifier: OB-37418
Copyright © 2015