טיול שנתי לירושלים ולהרי יהודה

 מחלף המחבר את כביש 1 וכביש 38, ונמצא צפונית לבית שמש , באזור המחלף היה בעבר צומת, אך לאור הגידול בעומס התנועה הוחלט למחלף את הצומת. המחלף נבנה בהדרגה ונפתח לתנועה במלואו באוגוסט

מחלף שער הגיא מפריד את כביש 1 לשני חלקים שונים באופיים. ממערב זהו כביש מהיר עם הגבלת מהירות של 110 קילומטר לשעה, ומממזרח זהו כביש בין עירוני עם הגבלת מהירות של 80 קילומטר לשעה. השוני בהגבלות המהירות נובע ממאפייני הכביש השונים. ממערב, הכביש הוא מישורי ובעל שוליים רחבים. לעומת זאת, ממזרח, תוואי השטח ההררי מכתיב שיפועים חדים ושוליים

יָד וָשֵׁם (בשמו הרשמי המלא: יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה) הוא מוסד רשמי להנצחת זכר השואה בישראל הממוקם מעל הר הזיכרון בירושלים, בחלקו המערבי של הר הרצל. הקמת המוסד החלה כבר בסוף שנת 1945, וב-19 באוגוסט 1953 הוא הוכרז כמוסד רשמי של מדינת ישראל בחוק מיוחד של הכנסת – “חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי”ג-1953”.

יד ושם מופקד על תיעוד תולדותיו של העם היהודי לפני השואה ובמהלכה, הנצחת סיפור חייהם וזכרם של מיליוני הנספים והנחלת מורשת השואה לדורות הבאים. לשם כך המוסד עוסק בהנצחה ותיעוד של מאורעות השואה, באיסוף חפצים ומסמכים, בגביית עדויות על השואה ופרסומן, באיסוף שמות הנספים בשואה והנצחתם, במחקר ובחינוך.

כמו כן הוסמך יד ושם על-פי החוק המיוחד, להעניק את התואר “חסיד אומות העולם” ללא יהודים שפעלו להצלת יהודים מידי הנאצים, תוך סיכון חייהם.

שְִׁמוּרַת עֵין גֶּדי הוא שמם של מעיין, שמורת טבע ועיר עתיקה השוכנים לחופו המערבי של ים המלח, בתחומי מדבר יהודה, על כביש 90, כקילומטר אחד צפונית לקיבוץ עין גדי.

השמורה משתרעת בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, על שפת ים המלח. השמורה ממוקמת בבקעת ים המלח, שהיא חלק מהשבר הסורי אפריקני.

האקלים באזור עין גדי מתאפיין בטמפרטורות גבוהות, במיעוט משקעים (כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא רק כ-65 מ”מ) ובלחות נמוכה ביותר כתוצאה ממשטר הרוחות והטמפרטורות.

בשמורה מספר רב של מסלולים, ברמות קושי שונות, החל ממסלול משפחה וכלה במסלול למטיבי לכת. בין המסלולים נחל דוד עליון, נחל דוד תחתון, שביל צפית והקניון היבש. עליה מבית ספר שדה עין גדי להר ישי, עליה מתל גורן אל מעיין עין-גדי, ועוד. רשות הטבע והגנים מתחזקת את האתר

מערת הנטיפים או מערת שורק, הידועה גם בשם מערת אבשלום, היא מערת נטיפים הנמצאת בהרי יהודה, כשלושה קילומטרים ממזרח לעירבית שמש. שמה של המערה נקבע לזכרו של החייל אבשלום שוהם שנפצע אנושות במלחמת ההתשה ונפטר מפציעתו לאחר 3 שנים. אבשלום שוהם נקרא על שם אבשלום פיינברג, אחיה של צילה סבתו, והמשפחה אף תרמה לשיקום המערה וקריאתה על שמו.

אמנם המערה אינה בין מערות הנטיפים הגדולות בעולם, אך היא עשירה במגוון רחב של נטיפים וזקיפים ונחשבת לאחת ממערות הנטיפים היפות ביותר.

פתח המערה נמצא ברום 385 מ’ מעל פני הים, אורכה המרבי 91 מ’, רוחבה המרבי 80 מ’ וגובהה המרבי 15 מ’ – ס”ה שטחה כ-4,800 מ”ר ונפחה כ-25,000 מטר מעוקב.

.המערה מצויה בלב שמורת טבע במורדות המערביים של הרי יהודה, סמוך לבית שמש.

נַחַל שׂוֹרֵק (בערבית ואדי אַ-צְרַאר או לפני קום המדינה: נהר רובין) הוא אחד הנחלים הארוכים בישראל. תחילתו בהרי ירושלים דרומית לרמאללה, הוא זורם לאורך 70 ק”מ, בחלקו המרכזי בהרי ירושלים הוא עובר בתוואי מפותל עד סמוך לבית שמש, משם ממשיך הנחל דרךהשפלה, ונשפך לים התיכון צפונית לקיבוץ פלמחים.

מערת התאומים (בערבית: מע’רת אם אל-תואמין, כלומר ‘מערת אם התאומים’) היא מערה קארסטית הנמצאת בגדה הצפונית של נחל המערה, בשוליים המערביים של הרי ירושלים, כ-1.5 ק”מ ממזרח למפגש נחל המערה עם נחל זנוח. המערה ממוקמת כשני קילומטרים ממזרח למושבזנוח באזור העיר בית שמש.

מערת התאומים נמצאת על הגדה הצפונית של נחל מערה הזורם מהרי יהודה לים התיכון, כ-10 מטר מעל גובה פני הנחל. רוחבה הוא 50 מטר ואורכה 75 מטר. בכניסה למערה מצוי עץ תאנה גדול.

המערה היא מערה קארסטית, שנוצרה בתהליך ארוך של המסת סלע הגיר על ידי מים. תהליך זה הוא שהביא ליצירת הנטיפים והזקיפים הרבים שבמערה. המערה כוללת חלל מרכזי גדול בעומק כעשרים מטרים שבקצהו ברכה קטנה מעשה ידי אדם המתמלאת ממיימי מעיין, ומערות קטנות יותר שמתפצלות מהחלל המרכזי.

במערה חיים ארבעה מיני עטלפים: נשפון דק אוזן והאפלול מצוי ממשפחת הנשפוניים Vespertilionidae, פרסף גמדי ממשפחת הפרספייםRhinolophidae ועטלף פירות מצוי ממשפחת עטלפי פרי Pteropodinae. המערה כולה מוגדרת כשמורת טבע.

המערה קרויה מערת התאומים בזכות זקיף המזכיר בצורתו אישה עם ילדיה, הנקשר לאגדה אודות אישה עקרה ששתתה מים מהברכה שבעומק המערה, וילדה תאומים.

נווה אילן (נְוֵה אִילָן) הוא מושב שיתופי ליד אבו גוש וירושלים, השייך למועצה אזורית מטה יהודה. לראשונה הוקם במקום קיבוץ, ב-27 באוקטובר 1946, על ידי 31 יוצאי המחתרת האנטי-נאצית מצרפת – המאקי. גרעין “התגבורת” – כ-70 יוצאי צפון אפריקה שהגיעו באוניהאקסודוס ובדרך בורמה – הצטרף בהפוגה השנייה ביוני 1948.

בהדרגה, מ-1951 ואילך, ננטש הקיבוץ בשל מתחים חברתיים, והתפרק סופית בשנת 1956. על אדמותיו הוקם סניף של בית הספר החקלאיהכפר הירוק, שהתפרק גם הוא, בשנת 1967.

בסוף שנות השישים הוקם בארצות הברית גרעין “המגשימים”, כחלק מתנועת יהודה הצעיר, אשר חבריו הראשונים הגיעו לארץ בשנת 1970כדי להקים בנווה אילן יישוב שיתופי. בתחילה חיו חברי הגרעין במרכז הקליטה במבשרת ציון, במשך כארבע שנים עד שבנייני היישוב הוקמו. אך קבוצה קטנה של שש משפחות החליטה ליישב את המקום מייד, ושיפצו בעצמם בניינים ישנים מהקיבוץ שעמד שם בשנות הארבעים, וחיו שם כבר החל משנת 1972. כשהסתיימה הבניה הכללית, כל המשפחות עברו ממרכז הקליטה לנווה אילן, ואף המשפחות הראשונות עברו למגורים החדשים.

לאחר שהקבוצה התבססה במקומה החדש, החלו להצטרף משפחות ישראליות וכן עולים חדשים ממדינות אחרות, כמו אנגליה, דרום אפריקהוניו זילנד.

מייסדי נווה אילן התכוונו שהיישוב יהיה חלק מהתנועה הקיבוצית, אך באותו זמן לא התקבלו למרות המבנה השיתופי של הקבוצה, מכיוון שלא היה חדר אוכל שיתופי ביישוב, וגם לא לינה משותפת שעוד הייתה נהוגה אז במרבית הקיבוצים. אז בתחילה השתייכה לתנועת המושבים, ורק יותר מאוחר הצטרפה לתנועה הקיבוצית המאוחדת (תק”ם).

הענפים העיקריים בתחילת ימי המושב היו מפעל אלקטרוניקה, מרכז מחשוב, לולים של תרנגולי הודו, ופטריות. הלולים נהרסו במהלך מגפתשפעת העופות. בשנים האחרונות הוקמה הרחבה ליישוב, הקרויה “נופי אילן”.

מעלה החמישה (מַעֲלֵה-הַחֲמִשָּׁה) הוא קיבוץ הממוקם בראש אחת הפסגות הגבוהות שבהרי ירושלים, מעל קיבוץ קריית ענבים והכפר אבו גוש, ולצד היישוב הקהילתי הר אדר.