אַחַר הַצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר דֶּנִי חָזַר מֵהַגַּן
 
חָשַׁב כֵּיצַד יוּכַל לַעֲזֹר לָאִמָּא וְלִגְרֹם לָהּ שִׂמְחָה וְנָחַתְּ.
 
מִיָּד הֶחְלִיט לְנַקּוֹת אֶת הַחַלּוֹנוֹת.
 
דֶּנִי נִגָּשׁ לָאָרוֹן שֶׁבּוֹ נִמְצָאִים חֹמְרֵי הַנִּקָּיוֹן. 
 

בַּאֲרוֹן סוּגִים רָבִים שֶׁל חָמְרִי נִקָּיוֹן: אקונומיקה,סַבּוֹן כֵּלִים,

 מְנַקֶּה חַלּוֹנוֹת ועוד חֹמָרִים שׁוֹנִים..

דֶּנִי לָקַח אֶת תַּרְסִיס מְנַקֶּה הַחַלּוֹנוֹת.

הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ וְאָמַר בשמחה!

“הידד!הֵידָד! אֲנַקֶּה אֶת הַחַלּוֹנוֹת וְאֶגְרֹם נָחַתְּ

לָאִמָּא”.

לַפֶּתַע פִּתְאוֹם!
 

בְּלִי מִתְכַּוֵּן דֶּנִי לָחַץ עַל יָדִית הַהַתָּזָה כְּשֶׁהַתַּרְסִיס

הָיָה מְכַוֵּן מוּל עֵינָיו וֵשֵׁפֵרִיץ
 

 של חֹמֶר כָּחֹל נִיתַז

לְכִוּוּן עֵינָיו.
 

דֶּנִי נִבְהַל הוּא לֹא רָאָה וּמֵעַד עִם הַתַּרְסִיס לָרִצְפָּה.

עֵינָיו שֶׁל דֶּנִי צָרְבוּ וְכָאֲבוּ,

דְּמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו וּנְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ וְאָמַר

“אוֹי מָה עָשִׂיתִי?! אִמָּא! אִמָּא! בּוֹאִי מַהֵר!” קָרָא דָּנִי בַּבֶּהָלָה.

אִמָּא לָקְחָה אֶת דֶּנִי בְּיָדֶיהָ הַטּוֹבוֹת,

רָחֲצָה אֶת פָּנָיו,

וּלְאַחַר מִכֶּן הִיא הִסְבִּירָה לוֹ

שֶׁחֹמְרֵי הַנִּקּוּי הֵם לֹא מְשַׂחֵק יְלָדִים!

וּכְשֶׁרוֹצִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמּוּצָרִים שֶׁיֵּשׁ בְּבַיִת

אָנוּ תָּמִיד מְבַקְּשִׁים רְשׁוּת מֵאִמָּא כִּי

יֵשׁ דְּבָרִים…

 שֶׁלִּילָדִים אָסוּר לגעת מִפָּנַי שֶׁזֶּה דָּבָר מְסֻכָּן.

1. מַדּוּעַ דֶּנִי נָגַע בְּחֹמֶר נִקּוּי הַחַלּוֹנוֹת?

2. בְּחַר 3 חָמְרִי נִקּוּי שֶׁאַתָּה מַכִּיר.

 3. הַאִם בַּסּוֹף דָּנִי נִקָּה אֶת חַלּוֹנוֹת בַּיִת?

4. מָה קָרָה לַדֶּנִי?

5. מָה לָמַדְנוּ מֵהַסִּפּוּר?