שלומה המלך והדבורה

יום אחד, יום קיץ חם אחרי הצהרים, שכב שלמה המלך בגנו, לנוח בצל עץ התאנה, ומסביב שקט, והמלך נרדם, ישן המלך, הס, לפתע פתאום הקיץ בקפיצה כי דבורה קטנה עקצה אותו, את המלך באפו.

אוי ואבוי, היה האף מתנפח ומתנפח כמו בלון וגם כואב, ושלמה המלך כעס מאוד, רצה להכות בדבורה, אמרה לו הדבורה, אל נא המלך, אל נא תכה, דבורה קטנה אני עוד לא למדתי להבחין בין אף לפרח ובין אף לאף, הן אף המלך יפה כמו ורד, אילו ידעתי הייתי נזהרת, אנא, רק הפעם סלח לי על הטעות המצערת ויום אחד אולי אוכל להשיב לך טובה.

“עופי” לך קטנה, קרא המלך, לפני שאתחרט.
עפה הדבורה ונעלמה והמלך שכח מה שקרה והאף שב והיה כמקודם.
והנה יום אחד באה מלכת שבא היפה והחכמה אל הארמון, לנסות את המלך שלמה בחידות ועל כל שאלה וחידה המלך מיד להשיב ידע.
אמרה מלכת שבא: עוד חידה אחת נשארה והיא הקשה מכולן, אם גם אותה תדע לפתור, אומר כי אתה ניצחת ואם לא תדע, ניצחתי אני.

– מה עשתה מלכת שבא?
הביאה למלך פרחים, עשויים כולם משי חוץ מפרח אחד, פרח אמיתי, קשה היה להבחין בין פרחי המשי לפרח האמיתי כי כולם דומים, אמרה מלכת שבא בליבה: הפעם הזו ניצחתי, לעולם לא ימצא המלך תשובה לחידתי כי לא ידע איזהו הפרח האמיתי והמלך שלמה עומד וחושב ואינו יכול להחליט, האם זהו הפרח? ואולי זה? ואולי האחר? איך ידע? איך יפתור את החידה?

והנה לפתע, שמעה אזנו של המלך קול זמזום בז בז ודבורה קטנה ירדה ועמדה על אחד הפרחים.
אמר שלמה המלך למלכת שבא, “הנה, זה הפרח האמיתי”
ענתה מלכת שבא “אכן פתרת את חידתי” וכך השיבה הדבורה הקטנה טובה גדול לשלמה המלך.

https://youtu.be/PAPuRI_Fr-w

בואו נלמד את השוואים