ערנות מצילה חיים

במסגרת עבודתי כמאתרת ילדים במצבי לחץ ומשבר דרך כתיבתם יש לשים לב לסימנים הבאים:  זה קורה בגילאים מ-6-17

הופעה של ילד

לבוש בבגדים נקיים-זה סימן שהילד מגיע ממשפחה שהחיים תקינים בה.יש מודעות לאסתטיקה.

בגדים שנודף מהם ריח של שתן,בגדים מקומטים, מלוכלכים עם הפרשות של צואה או קיא. הם הילדים שלנו.לבוש שחוזר על עצמו-כי אין בבית כסף לקנות, או כי הילד משווע לעזרה ואיש לא יודע.

השפה

מורכבת משני תחומים:1. שפה –שמדברים בה,שפה שכותבים בה.

2. שפה שרואים אותה-שפת הגוף.

ילדים שחווים התעללות אלימה של מכות בתוך המשפחה, אלימות מינית של אב או אחים, ילד חולה במשפחה, התמודדות עם מחלה חשוכת מרפא, צריכת סמים, ילדים שלומדים ועובדים.ילדים שמרעיבים עצמם לדעת- כדי להיות דוגמנים. ילדים שמחליטים שהם שמנים ומתחילים לעשות דיאטה- אנורקסיה. או כאלה שאוכלים בלי סוף-בולימיה.

התנהגות

מה ילד עושה כדי שיראו שיש לו בעיה?

משחית צמיגי מכונית, שורף חדר מדרגות, פוגע בכלבים וחתולים, חונק ילדים בהפסקה, מתערב במריבות שהוא לא מעורב בהן, גונב כסף מארנק ההורים, משאיר פתקים לחברים הטובים שלו-שנמאס לו מהעולם. מדבר וכותב על מוות כל הזמן. צורח. מנותק ובוהה . בוכה ללא סיבה, מרגיש צורך לבכות-הדמעות זולגות והוא לא מבין למה הוא בוכה.

ההתנהגות הזו עונה על כמה צרכים שהילד לא מקבל:

תשומת לב

מקום במשפחה, מקום בחברת הילדים בכיתה, מקום בסביבה.

צורך אובססיבי לאהבה.

למי פונים ?

עובדת סוציאלית בקהילה.

יועצת חינוכית

מנהלת בית הספר

פסיכולוג קליני

מטפלת באמנויות.

דוגמאות שמדליקות נורה אדומה:

החיים שלי בזבל

רוצה להיות נקודה זעירה

שאיש לא רואה.

מעדיף להמחק מהחיים האלה

מעדיף למות.  נ.בן 6

כמו עלה שעף ברוח

אני רוצה לעוף.

רוצה לעוף ולא לחזור הביתה

אין למי ואין למה

רוצה לצנוח

רוצה שחרור

רוצה לעוף

כי אין דרך חזרה.

י. בן 16

אני ציפור

שלא תחזיק מעמד.

פצועה בנשמה

בלי אף אחד.

תמיד אהיה לבד

לא יכולה לספר.

הכאב שלי אוכל אותי מבפנים

אז למה להבלע?

עדיף לקחת את החיים בידיי

ולבחור בשקט

במוות המתוק.

                      ס. בת 14.

תמחקי אותי תמחקי

נפשי מבקשת.

אני רוצה לחיות

ונפשי רוצה למות.

הגוף שלי מדמם

דמעות של דם

ונפשי צוחקת

משוחררת…היא מאושרת.

                                ר. בת 13

אני כותבת בשביל עצמי

כותבת לעצמי

רק לעצמי.

אולי המילים יישארו אחריי

אולי המילים

אולי המילים.

                   ב. בת 12

ילדים כותבים על מוות בגיל מאוד צעיר. והסיבות לכך כפי שציינתי למעלה

את השירים האלה מצאתי מקופלים בניירות קטנים בתוך הבגדים שלהם בארונות, מתחת למיטה,בתוך ציפיות של כרים. מקופלים קיפולים קטנים וזרוקים בתוך סל האשפה בחדר. בתוך המחשב אין דבר שיכול להסגיר את הֵלֵךְ רוחם, את כאבם הגדול. הצורך להסתיר את מה שעובר עליהם הוא גדול ולכן הם מחביאים את מה שעשוי לעזור להם. הם נמצאים בתוך תהליך של אל חזור.

* הילדים האלה אותרו בזמן והם חיים עמנו

יש ילדים ובני נוער שלא הגעתי אליהם בזמן והם שלחו יד בנפשם. לכן שימו לב לשפת הגוף ולמילים “

שאתם קוראים בפייסבוק. שדה סמנטי של מילים קודרות כמו “בא לי למות” או “מוות ישחרר אותי

הן המילים הזועקות לעזרה.

יכולה לספר מקרה אחד, לאחר שפרסמתי מאמר על “ערנות מצילה חיים” בפייסבוק, יומיים אחרי הוזעקתי לבית ספר תיכון במרכז הארץ. נער ישב על אדן החלון בשיעור אנגלית. המורה לא הצליחה להוריד אותו ולא יכולה הייתה להמשיך ללמד, חבריו ניסו וביקשו שירד מהחלון

והוא כדי להכעיס לא זז ממקומו. לחלון לא היו סורגים והשיעור התקיים בקומה השלישית כשאין מעקה ביטחון לחלון. ככה ישב שלוש שעות. רכזת השכבה לא הצליחה להוריד אותו מהחלון. חבריו לכיתה אמרו שעובר עליו משהו. הוריו לא היו בארץ והסבתא והדודים הוזעקו לבית הספר, גם הם לא הצליחו להגיע אליו.

הגעתי לשם עם המשפטן שלי של המרכז לכתיבה יוצרת ע”ש הוריי חיים ושושנה מליק. אני כאמור מעבירה סדנאות טיפוליות-רגשיות במרכז הזה. דבר ראשון החלטנו לרוקן את הקומה מתלמידים. דאגנו שלא תהיה המולה מתחת לחלון הכיתה מבחוץ. יועצת בית הספר הייתה אחראית על פיזור התלמידים מחוץ לכיתתו.

ואז נכנסתי לכיתתו וקראתי לו בשמו.

שאלתי אותו למה עלה לחלון.

אמר לי שהוא רוצה לדבר עם אלוהים.

אמרתי לו שיש לי דיבור ישיר עם אלוהים

שאלוהים ואני חברים טובים. בהתחלה הביט דרכי. אפילו לא ראה אותי. שאלתי אותו אם הוא מרשה לי להתקרב אליו. הוא אמר שכן. לקחתי כיסא והצמדתי אותו לקיר של החלון. הצגתי את עצמי ואמרתי לו שאני משוררת. שמי שרואה את שיריי הראשון, הוא אלוהים.

ואז אמר לי, שיש לו מחברת שלמה של שירים ואלוהים לא ראה אף שיר אחד שלו.

אני אשמח להראות לו, אם תראה לי. ואז הביט אלי נער עם העיניים הכי עצובות שיכולתי לראות. גופו היה קפוא מישיבה מאובנת של כמעט ארבע שעות על אדן החלון.

יש לך את המחברת פה? אתה יכול להראות לי?

הוא הנהן בראשו. אחר כך אמר. לא בתיק. בבית שלי. את תרצי לבוא אלי הביתה? הוא הסתכל עלי כשאמרתי כן בספונטניות. אז אני צריך לרדת מהחלון אמר. אעזור לך. ואז סיפרתי לו על העוזר שלי ש. שהביא אותי אליו וביקשתי את רשותו שיאפשר לנו לעזור לו. הוא הסכים. ש. ואני הורדנו אותו מהחלון והושבנו אותו על הכיסא שהצמדתי קודם לקיר. ש. נתן לו לשתות מים ורק אחרי שצבע פניו חזר לעצמו נסענו עמו לביתו.

בביתו הראה לי הנער את מחברת שיריו וכל השירים היו צעקות וזעקות ואיש לא שמע אותן. הנער  

 הזה ניצל בזמן. היום הוא מתפקד כנער נורמטיבי לכל דבר.

1. לצייר את הרגשות שלו איתם הגיע לפגישה עם החונך.

כלים: צבעים, דפי ציור.

2. לצייר דבר שמוצא חן בעיניו באמצעות שלושה צבעים שהוא אוהב.

הציור צריך להיות על בריסטול גדול.

3. תחפושות או בגד שלא צריכים.לאפשר לילד להתחפש. ילדים

להתחפש. באמצעות התחפושת מתגלה סיפור חיים.

4. דמיין מעבר דרך ממרח שוקולד של “השחר”. צייר את המעבר וגם

את התחושה. רקוד את המעבר ואת התחושה

1.  פָּסֵל מצבים מחמר או פלסטלינה. מצבים הקרובים לילד. אפשר

גם לפסל את בני-המשפחה.

2. הכן עם הילד בובות לתיאטרון בובות.(חומרים:עיסת נייר,

בד,גרוטאות, שקיות נייר, ספוג, צלליות, בובות על חוט, כפפה ואצבע).

3. כתוב על חוויה מצחיקה או עצובה שהייתה לך השבוע.

*התמונה בכריכת הספר היא עם נאמני עתיד, קבוצת חונכים מטעם הסוכנות היהודית שקיבלו הכשרה

ממני איך לעבוד עם ילדים ובני נוער בסיכון גבוה.