בַּשֶּׁלֶג

שֶׁלֶג יָרַד בִּירוּשָׁלַיִם.

“לִבְשִׁי מְעִיל,” אִמָּא אָמְרָה לְדָנָה,

“נִסַּע לְעִיר הַבִּירָה וְנַעֲשֶׂה מַשֶּׁהוּ נֶחְמָד.”

“נָעִיף עֲפִיפוֹנִים?” שָׁאֲלָה דָּנָה,

“אוֹ אוּלַי נְלַטֵּף אַרְנֶבֶת,

כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת?”

“לֹא,” צָחֲקָה אִמָּא,

“בַּשֶּׁלֶג כֵּיף לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ אַחֵר.”

וּמָה​ הֵן עָשׂוּ?

בִּקַּשְׁתִּי מִדָּנָה לְצַיֵּר…