כל השירים בספר הם פרותייך – אשר דיין, האמן והאדם
האדם שבשיר ינצח
האמן שהזמר ינציח.
אביך הגאה במרומים מתרונן
ואמך מגישה טס מתוקים רענן
כעץ שתול על פלגיי השיר
גבר חייל מי ימצא
ויקר מפנינים מיכרו.
מהכתיבה לא הרפית ומהלחן לא משכת ידך
מעודד, מטפח, שותל ומשקה
אומנים אומנים אומנים
למלוא העין סביב.
פיריו ייתן בעיתו
ובקסת הלב טבל עטו.
מכחול שני וארגמן ציורו
במשיכות עזות וביד אמן
פורט על נימי הנשמה,
הללויה.
אפשר
אפשר לבקר להעיר
להסביר לאדם להאיר,
אפשר לשבת בחיבוק ידיים
לא לשחק עם השפתיים,
אפשר להציב גבולות
בלי לעקוץ בחסרונות,
אפשר לקטר עד טעם טוב
ולא לבוא רק כדי לחלוב.
אבל את המנגינות
הטובות והרעות
של כוחות בריאת עולם
אי אפשר לעצור בחיים
לא פה ולא שם
גם לא בקריצת עיניים
כמו מרחק בין ארץ לשמיים
וזרמי שיטפונות מים
לשכוח את האתמול
חיכיתי למחר, כל היום
לשכוח את האתמול
נצבטתי כאבתי שלשום
עדיף לא עוד לשאול,
לפתע פתאום
המחר בשבילי
כמו חלום
יביא מזור
לנפש שלי.
פני מסכה
בתוך תחפושת רעה
מסתתרת
נפש צלולה רכה
ומלטפת,
מאחורי פני מסכה זועמת
נמצאת
נשמה טהורה זכה אוהבת
שכובשת.
הבטחות
אמרו לי, יפתחו נתיב חדש
לצמצם לחץ בציר המרכזי
שאלה, מה אתה נרגש?
עזוב הרי זה לא אמתי.
אמרו שיניחו שם, גשר צר
להולכי רגל מעל הנתיב
דע לך שמישהו מזמן אמר
כל הנאמר, רק להלהיב.
אמרו, שיתקינו רמזור חדיש
לשחרר עומס שם בכיכר,
אני רק מקווה שטוב תרגיש
אבל אינך מבחין בנסתר.
אמרו ישפצו ירחיבו את המגרש
שהילדים יוכלו לשחק בבטחה
אתה תמים, זה נדוש לא חדש
בכל יום מפזרים עוד הבטחה.
הקשב, פתחה עיניים גדולות
תפסיק להתעסק בהבטחות,
תשאיר לעצמך מקום לאהבה
כשבחדרי לבך עמוק נרדמה,
אתה לא שם לב, כי מסע בחירות
אין קשר למילים היפות ולמציאות.
העיר לבשה לבן
פתיתים לבנים
ירדו משמיים
על ירושלים
צבעו בלבן בהיר
והמבט מאיר.
העיר לבשה
בגד לבן חגיגי
נעצרה השגרה
חגיגה בעירי
במלוא הדרה.
מצאתי במרתף
מצאתי במרתף ביתי
מחברת ישנה מילדותי
קראתי ושוב קראתי
שורה אחת שכתבתי
השורה רצה בראשי.
וצפו להן
תמונות דהויות
אילמות,
מול עיניי נגלו
בסרט נע, דמויות
שמזמן נעלמו
אבדו.
הֶחְלַפְנוּ מַבָּטִים
חָזַרְתִּי לָחוֹף וּפָגַשְׁתִּי בָּךְ
שׁוֹכֶבֶת קָרוֹב לַמֶזַח ,
לֹא דִּמְיַנְתִּי בַּחֲלוֹמִי
כִּי תוֹפִיעִי שׁוּב מוּלִי,
שֶׁאֶרְאֶה שׁוּב פָּנַיִךְ
וְאוֹשִׁיט יָדִי אֵלָיִךְ.
אָז רַק הֶחְלַפְנוּ מַבָּטִים,
חִיּוּכִים וְכַמָּה מִלִּים.
הַפַּעַם כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי בָּךְ
הָיָה כְּבָר בָּרוּר לִי וְלַךְ
זוֹ לֹא פְּגִישָׁה מִקְרִית
בָּאנוּ לְכָאן כִּשְׁלִיחֵיהַ
שֶׁל אַהֲבָה אֲמִתִּית
בְּנִינוֹחוּת –
מְבַשֶׂמֶת נִיחוֹחוֹתֵיהַ
בֵּינֵךְ לְבֵינִי.
שוכב בתוך השוחה
שוכב בתוך השוחה
צופה בשתיקה לדרך
לבו חסר מנוחה
שלא יבוא בה הלך.
לא זרה, לא זרה
היא לו הדרך,
כבר חצה אותה
פעמים רבות
חפץ את ליבו לרכך.
בכמיהתו
לפסוע בצעדים גדולים
לחוש את עוצמת הפעימות
כמו צילצולי פעמונים
בלהט עז של פרץ רגשות .
במשעולי הטבע
במשעולי הטבע
והנחל השופע,
איש רחב כתפיים
לבדו פוסע ,
מידי כמה פסיעות
כשחש יראה
הביט לשמיים
חייך לעננה לבנה
המלווה אותו בדרכו,
הביט בה חש ברוגע
כמו מלווה אותו
כעת אהובתו.
יצא למסע המפרך
מסע שנכפה עליו
מסע שלא אהב,
ובליבו תקווה אחת
שלא עוד יתארך
כשכל רצונו
להיות עמה יחד.
זר וורדים אדומים
זר וורדים אדומים
הציצו מפתח האגרטל
איש אותם לא שאל
מה הם חושבים.
החלטתי לספר לוורדים
כי ביופיים הם כובשים
זוהרים ומסמנים
שבילים לזוגות אוהבים
בניחוחותיהם מבשמים
מאז, ובכל הזמנים
רציתי מכל ליבי לומר להם
שהם בדיוק כמו האהבה
ושאהבה פורחת כמוהם
שמדשנים ומטפלים בה.
רוח אוורירית
החיוך משפתייך
נצנץ האיר
לשמחה בפנייך
אין מחיר.
רוח אוורירית מחממת
כשבמחיצתו נמצאת.
ואת יודעת
כי לו את האחת
במרתף ליבו
ואת זו שמעוררת
את אהבתו .
וכמו מים זרמת
חלחלת שקעת,
והוא ספג מימך
בגינה של חייו
טעם מפרי גנך
כי אותך אהב.
ידעתם יחד, לנסוק אל מקום
בו אחרים לא האמינו
הצלחתם לדלג לפרוץ מחסום
ולמרות שפקפקו
הרוויתם צימאון באהבתכם.
מההריסות
משרידי הריסותיו של החרב
תהליך פורה וקסום התחיל
מצער המוות השפלה וכאב
דם חדש חם תקווה הנחיל.
תכנית כוח של הישרדות
בנייה עשייה ובעוז להתפתח
לא עוד , לא עוד להיות
כעדר צאן ללכת אל הטבח.
לא עוד, לא עוד
לנדוד לבקש רחמים
מחשכים לראות
ולפסוע כעיוורים.
אני ראשית
אני ראשית
עצוב שמח
גם פורח
נפשית.
אני זוג עיניים
זוג אוזניים
וראש אחד
בחיי לעד.
אני זוג רגליים
זוג ידיים
ומגופי האחד
לא נפרד.
אני עם לב אחד
בו חדרים
וחדר אחד
לי מיוחד.
האם אמת
האם אמת בשפתיו
האם אמת בעיניו,
או בגלל שזו העת
ערומה האמת.
האם באמת, הוא הוכיח במעשיו
האם באמת, עיוות את דבריו ,
מחשש כי הסכנה מתקרבת
ותתקבל החלטה מתקנת.
האם באמת,
היה חשוף
האם בלשונו היה גלוי,
או בגלל שכעת, זו העת
שכוחו עלול להישמט .
ואני
ואני יודע
היא פה והיא שם
כמו צל לידי
משייטת בראשי.
ואני שומע
קולה כפעמון
מהדהד בליבי
מעורר געגוע בי.
ואני פוסע
מצמצם עוד מרחק
מאיץ בזמן
מתפלל שילך חלק.
ואני תובע
מהרגש שלי
לזרז את יומי
לשוב אל מבצרי
לאהובתי.
גשם ממטיר
גשם ממטיר על העיר
ניצוץ ברק לא הזהיר
שסערה בדרכה לעיר
רעם הפר את השקט
עוד כוכב כחול נפל,
זועקת לשמיים, אומרת
זו לא העת להימלט.
גם דמעה מלוחה
לו תיתן לה מזור
עד סודה יצא לאור
ותזכה למנוחה.
עץ אחד
נשפך החלב
נזל הדבש
כאב חד פילח לב
עוד דם טפטף,
תוגה תקומה
גוף אחד.
הביצות יבשו
אדמה אהובה
קולות שתקו
אדמה ספוגה.
אומות עמדו
הביטו בפליאה
על חוכמתו
דיברו בקנאה.
איך עץ אחד
כוחו לעד.
אחזתי בידי
את רסיסי השבר ליטפתי
חשתי בעצבת
בזיכרוני אוסף שצברתי,
שנראה אחרת.
כבר לא אפזר
עוד בשבחו מילותיי
גם אם אשחזר
יישאר חלל ברגעיי ,
יודע לא כקודם ארגיש
לנפשי לא יהיה נגיש,
דמעתי ודמעתי
בדומה
באחר
אחזתי בידי.
דופי היה לפלד
דופי היה לפלד
רדף את חייו כצל
גחמתו של ילד
נפש רכה לא שואל.
גחמתו של הילד
החפץ להתלוצץ
להשתעשע כילד
ילד אשר אינו יודע
סכר בגנאי פורץ
זעקת רך לא שומע.
הגחמה חלחלה טפטפה, כמו מים
הותירה בילד רך כאב
סדק בקע בחדר הלב
ופצע פתוח ברובד המסע בחיים.
מהדהדת בי
קול זמרת קולך
נטמנה בליבי
מנגינת צחוקך
מהדהדת בי.
את הטמנת בליבך
את אהבתי כמוני
את מרווה צימאונך
ממך מרווה צימאוני,
לך אני החצי השני
כוורד פורח בגינתך.
חפץ בך לעד לידי
מחבקת אלייך
את מי ומה שאני
בין קירותייך.
מחפשת שביל
מחפשת שביל
שאותי יוביל,
להאזין לנשמתי
מחפשת דרך
לבוא ולספר לה
חפצה אני
כי תקשיב לי
רוצה לגעת בה.
ורוצה לומר לה
כי ליבי נשחק
חפצה לגעת בה
חשה במרחק.
חברה אמרה לי
גייסי את הנפש
הנשמה אוהבת
כל כך להתרגש,
הקשבתי לה
יצאתי מחוזקת.
אז הבטתי אחרת
על חיי
כמו שסילקתי
סלע מעליי.
עד כלות נשימתי
עד כלות נשימתי
מביט בחוצות הריקים
נאספו ונלקחו בהמונם
במסע מסילת הברזל
אל דרך התוביל לקצם
איש לא ידע יד האל.
לא אמרו קדיש והספד
נלקחו בלי להיפרד.
רק בודדים שרדו.
את שטן התופת
רק מעטים צלחו
את מכונת מוות,
ולא היו tלה אותם
בני אדם בנפשם.
בחייהם בודדים נותרו אבודים
עם תמונות של כאב וצער
כל יום ביומו לבד מתמודדים
כשלב לבש כותונת סער.
הם נסו מהמוות
וחיו בצל מוות.
אשר דיין –מקשיב לקולו הדיגיטלי
איורים וצילומים: אשר דיין ועמי ורדי
ערך והביא לאור הדיגיטלי – אמנון יוגד
ברוך הבא ל OURBOOX, אשר דיין יקר ומדהים עם יצירותיך המרגשות.
אנחנו רגילים למדוד את מזוננו באחוזי שומן ואם ניתן היה למדוד גם את אחוזי הרגשות אשר דיין היה מקבל 100% רגשות.
כזוהי כתיבתו הכואבת, המתפרצת המתרגשת , המאוהבת, המצפה, המתאכזבת ושוב מתמלאת געגועים.
ולא בכדי נקרא ספרו “מקשיב לקולי” , אשר דיין עושה מעין מדיטציה כדי להגיע לקול הפנימי המזוקק שלו, הכי נקי, הכי טהור, הכי ראשוני.
“…ואני יודע
היא פה והיא שם
כמו צל לידי
משייטת בראשי.
ואני שומע
קולה כפעמון
מהדהד בליבי
מעורר געגוע בי.”
ואני פוסע
מצמצם עוד מרחק…”
ועוד קטע משיר יפה ,
“הַפַּעַם כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי בָּךְ
הָיָה כְּבָר בָּרוּר לִי וְלַךְ
זוֹ לֹא פְּגִישָׁה מִקְרִית
בָּאנוּ לְכָאן כִּשְׁלִיחֵיהַ
שֶׁל אַהֲבָה אֲמִתִּית”
על הכל אשר דיין כותב מתוך הלב, על הגיגי נפשו, על אהבתו לרעייתו, על חבריו היקרים, על עירו ירושלים, על הבחירות, על הצבא, על השואה, על המדינה, על הפרחים ומה לא.
והספר הזה מלווה בתמונות יפהפיות של עמי ורדי ובצילומים שיש בהם הרבה עיניים ופנים של אנשים קרובים, ובעיקר עיניים של אשר דיין, ואפילו שם בתמונות שלו אפשר לראות כי העיניים הם הראי של הנשמה שבאה לידי ביטוי עשיר מלב ונוגע בלב.
“גשם ממטיר
גשם ממטיר על העיר
ניצוץ ברק לא הזהיר
שסערה בדרכה לעיר
רעם הפר את השקט
עוד כוכב כחול נפל,
זועקת לשמיים, אומרת
זו לא העת להימלט.
גם דמעה מלוחה
לו תיתן לה מזור
עד סודה יצא לאור
ותזכה למנוחה…”
***
“לא עוד , לא עוד להיות
כעדר צאן ללכת אל הטבח.
לא עוד, לא עוד
לנדוד לבקש רחמים
מחשכים לראות
ולפסוע כעיוורים.”
***
“אומות עמדו
הביטו בפליאה
על חוכמתו
דיברו בקנאה.
איך עץ אחד
כוחו לעד.”
***
“זר וורדים אדומים
הציצו מפתח האגרטל
איש אותם לא שאל
מה הם חושבים.
החלטתי לספר לוורדים
כי ביופיים הם כובשים”
***
“לשמחה בפנייך אין מחיר”
***
“אז הבטתי אחרת
על חיי
כמו שסילקתי
סלע מעליי.”
תבורך, אשר יקר, על יצירותיך המלאות לב והמרגשות לב.
ואחרית דבר
אמנון יוגד הוא לא רק יוצר מדהים וסופר סידרתי. הוא בן אדם עם נשמה ענקית, נתינה ופירגון נפלאים. אפשר להוסיף לו בכבוד רב, תואר נוסף הסנדק של OURBOOX.
תודה תודה לך אמנון יקר על פועלך הברוך, על שאתה מביא ומעשיר את OURBOOX בעוד ועוד יוצרים נהדרים, מרגש אותם ואותנו במחווה מדהים.
בשביל זה יש חברים.
Published: Feb 25, 2015
Latest Revision: Feb 15, 2017
Ourboox Unique Identifier: OB-34327
Copyright © 2015