מילינואה

מלינואה (Malinois) הוא כלב מסוג רועה. בין היתר הוא מתפקד ככלב שירות ולחימה בשירותי ביטחון ברחבי העולם: בתפקידי גישוש, שמירה ותקיפה, גילוי חומר נפץ. חוץ משימושיים ביטחוניים האינטליגנציה הגבוהה שלו מסייעת לו בתפקידי נחיה לעוורים. במקורו הואכלב רועים בלגי, ונועד לשמור על עדרי צאן ובקר. הוא מצטיין בשריריות ובמוצקות. הוא מתאים למשימות הדורשות יכולת עבודה ותבונה. כלב מילנואה הוא אחד מבין כמה זני רועה בלגי הנבדלים על ידי צורת וצבע השיער. מקור הזן הוא בעיר מכלן בבלגיה (מאלין בצרפתית) ועל שמה הוא נקרא.

בנדוג- ban dog

פיטבול

גזע האמריקן פיטבול טרייר נוצר מהרבעה בין בולדוג לטרייר באיים הבריטיים, על מנת להשתתף בספורט הדמים של התגרות בפרים(bull baiting). לקראת סוף המאה ה-199, עקב האכזריות הרבה בהתגרות בפרים (הן לפר והן לכלב), הוצא ספורט זה מן החוק. כתוצאה מכך עלה קרנם של קרבות הכלבים ואיתם הפופולריות של הגזע. הגזע טופח להיות חברותי כלפי בני אדם (על מנת שלא יתקוף אנשים בזירה), תכונה זו ונוספות תרמו לפופולריות גדולה של הגזע ככלב משפחתי.

רוטווילר

 הרוטוויילר הקדום (צאצא של המולוסוס האירופי) שימש כלב רועים שרירי וקשוח, שצעד לצד הלגיונות הרומיים ברחבי אירופה. את שמו קיבל מהעיר הגרמנית רוטווייל ששימשה אז מרכז אזורי לסחר בבקר ואליה הגיע יחד עם אותם לגיונות. הרוטוויילר הנהיג והוביל עדריבקר עצומים, ושמר עליהם מפני טורפים. בנוסף שימש גם לציד חזירי בר. אך את עיקר פרסומו קיבל בזכות היותו כלב קצבים

רועה גרמני

מקורו של כלב עבודה מצוין זה בתוכנית גידול שהחלה בסוף המאה ה-19 בה הוכלאו מספר גזעים של כלבי רועים אירופיים. להכרה וטיפוחו של הגזע כפי שהוא היום אחראי קפטן מקס וון סטפניטץ, אשר “גילה” גזע זה בזמן שהיה בתערוכת כלבים, ומיד רכש אותו. לאחר זמן מה הקים הקפטן עמותה ששמה היה SV ותפקידה היה פיתוח הגזע לגזע עבודה. קפטן וון סטפניטץ שהיה נשיא של העמותה החל להפיץ את הרעיון של שימוש בגזע זה לעבודות ממשלתיות ופרויקטים. ואכן, לקראת שנות ה-20 של המאה ה-20 החל הרועה הגרמני להתפרסם בתור כלב משטרה, צבא, חילוץ והגנה.

בזמן מלחמת העולם הראשונה השתמשו בו הגרמנים. גם בזמן מלחמת העולם השנייה עשו הגרמנים שימוש בכלבים אלו. הגזע שימש כשומר גדרות ומגלה מסתננים ופולשים במחנות העבודה וההשמדה.

לאחר המלחמה הביאו איתם חיילים בריטים ואמריקאים את הגזע לארצם, וכך גזע זה תפס תאוצה בכל העולם. הפופולריות הרבה של הגזע הביאה לגידול לא נכון, והשבחה לא נכונה, הן מבחינת האופי – שהפך לתוקפני, והן מבחינה פיזית – דיספלסיה של האגן.

כיום מחולק הגזע ל-2 קבוצות:

1. קווי עבודה (Work Line).
2. קווי תערוכה (Show Line).

הרועה הגרמני נחשב לגזע כלבים קל לאילוף, עקב נאמנותו הגבוהה לבעליו. עובדה זו, בנוסף לגופו החסון ולחוכמתו פתחה בפניו את הדרך לעבודות משטרה, צבא, חילוץ והצלה ואף ככלב נחייה לעיוורים.

אמסטף

אבותיו הקדמונים של האמסטף טופחו לצורכי מלחמות כלבים על ידי הכלאה בין טרייר לבולדוג. אבותיו של האמסטף שימשו החל מהמאה ה-19 ככלבי חווה באמריקה, הן לשמירה והן לצייד. החל בשנות ה-30 של המאה ה-20, חל מפנה בטיפוח הגזע בעזרת רבייה סלקטיבית, והוא הפך לבן לוויה ולצורכי תצוגה, והורחק מהמורשת של כלב מלחמה. גזע כלבים זה הוכר רשמית ב-1936.

דוג דה בורדו

מוצאו של גזע זה איננו ודאי. יש הטוענים שמוצאו בכלבים עתיקים בשם מולוסרים, כלבי הגנה, שמירה וסחיבת משאות, שהופצו על ידי היוונים ברחבי אירופה. הצרפתים טוענים שמקורו בצרפת, ומסתמכים על ממצאים ארכאולוגיים של שלדי כלבים גדולים ומסיביים מהתקופה הפרהיסטורית. בשל יכולת השמירה שלו, היה הדוג דה בורדו פופולרי מאוד בבתי אצילים בצרפת. הוא אומן להגן על רכוש, לשמור על עדרי בקר, לצוד חזירי בר, לסחוב את עגלות הקצבים, לעייף שוורים לפני שחיטה וככלב שמירה בנמלים כנגד פשיטות שלשודדי ים.

בולדוג אנגלי

במקור טופח הבולדוג במאה ה-17 באנגליה ללוחמת שוורים, מימי הביניים, במשך כ-600 שנה, הבולדוג שימש לגירוי וללחימה בשוורים. הייתה סברה, שגירוי השוורים לפני השחיטה תגרום לריכוך בשרם. לצורך כך היו משסים כלב בפר כבול או מותש. נוהג זה הפך ל”ספורט” פופולרי, שמשך קהל רב. מבנהו של הבולדוג, שפותח מגזע המסטיף, הפך אותו מתאים במיוחד לתפקיד: קצר רגליים, פראי, ובעל לסתות חזקות. פניו הקצרות הועילו גם כן, והוא יכול היה לנשוך את אפו של השור ברגע שזה הוריד את ראשו כדי לנגוח בכלב. הבולדוג לא היה מרפה גם כאשר השור היה מרים אותו לאוויר, ולעתים גם היה נפצע בצורה קשה. בשנת 1835 הוצאה ההתגרות בפרים אל מחוץ לחוק. מאז נעלם כושר הלחימה של הבולדוג, והודגשו מבנה גופו ופניו המכווצים.

מאסטיף

כנראה שמקורו של המסטיף האנגלי בגזע נכחד בשם Pugnaces Britanniae (לאטינית), וששמו נגזר מן המילה “masty” באנגלית עתיקה שפירושה “עוצמתי”. הוא הובא לבריטניה במאה השישית לפנה”ס על ידי הרומאים, ושימש ככלב זירה בקרבות נגד דובים,שוורים, תנינים או אריות. ב-1835 העביר הפרלמנט הבריטי חוק האוסר על התאכזרות לבעלי חיים, אשר אסר על קיום קרבות כלבים. כתוצאה, ירדה הפופולריות של הגזע, עד שנכחד לחלוטין באנגליה בעקבות מלחמת העולם השנייה. אולם, מספר כלבים הובאו ליבשת אמריקה טרם המלחמה, פעולה שמנעה את הכחדתו הכללית של הגזע.

דוברמן

הדוברמן פותח בגרמניה בשנת 1890 לערך. הוא קרוי על שמו של חלוץ פיתוח הגזע, קארל פרידריק לואיס דוברמן, וזהו הגזע היחיד שנקרא על שמו של אדם שהגה את רעיון פיתוחו. לואיס, שהתפרנס מגביית כספי מס, היה זקוק לבן לוויה צמוד שיהיה נאמן וישמור עליו מפני שודדים וסרבני תשלום. לואיס ביקש ליצור כלב בדמות הפינצ’ר הננסי אך גדול ממנו פי כמה, בעל אופי של כלב לווי אידאלי, חד-תגובה, ובעל יצר אגרסיבי כלפי זרים. לכן, בתחילת דרכו, היה הדוברמן פופולרי ביותר בקרב המשטרה והצבא. הגזע הוכר לראשונה על ידי מועדון הכלבנות האמריקאי בשנת 1908.

ישנן חילוקי דעות באשר לאבות הגזע, אך מוסכם ששני אבותיו הראשונים הם הרוטווילר בעל יצר שמירה, והרועה גרמני מהטיפוס העתיק, בעל האינטליגנציה גבוהה. מאוחר יותר התווספו אליו הפינצ’ר הגרמני בעל התגובות החדות והמהירות, המנצ’סטר טרייר בעל השיער הקצר והרך והגרייהאונד המהיר.

האסקי סיברי

מקורו של ההאסקי הסיבירי בשבט נודד ממזרח סיביר (הצ’וקצ’ים), שהשתמשו בהם על מנת לגרור מזחלות למרחק גדול ובתנאי מזג אווירקשים. כיום משמש ההאסקי גם במירוצי מזחלות ופופולרי מאוד כחיית מחמד בשל אופיו החברותי.

גילו של גזע זה נאמד בכשלושת אלפים שנה. במבנהו ההאסקי מזכיר את הזאב ומילל במקום לנבוח.

למרות שימושם ככלבי מזחלות בעבר הרחוק, גזע האסקי סיבירי התחבב מאוד על בני האדם וקיבל מעמד של חיית מחמד. בשל ההיסטוריה הנרחבת של האסקי סיבירי ככלב מזחלות, הוא מסוגל להסתגל במהירות לתנאי מזג אוויר קשים מאוד. ידועים כיום על מספר סוגים/גזעים שהתפתחו עם הזמן בהתאם לתנאי המחיה שלהם: האסקי סבירי, ההאסקי הגרינלנדי, ההאסקי האלסקי והאסקי נהר המקנזי.

בוקסר

הבוקסר המוכר לנו כיום נוצר בסוף המאה ה-19 בגרמניה על ידי הכלאת מספר גזעים כדוגמת הבול מסטיף, הבולנביסר (גזע שנכחד), והבולדוג. הבולנביסר היה כלב ציד מוכר במשך מאות שנים לצורך ציד דובים, חזירי בר ואיילים. מטרתו הייתה לתפוס את החיה הניצודה בלסתותיו ולאחוז בה עד שהצייד היה מגיע. לאורך השנים נוצרה העדפה לכלבים קטנים יותר וכלבי בולנביסר בעלי ממדים קטנים יותר נוצרו בחבל ברבנט (Brabant) בבלגיה. בין חוקרי הבוקסר מקובלת הטענה כי הבולנביסר שפותח בברבנט הוא אביו של הבוקסר בן ימינו. בשנת 1894 החליטו שלושה גרמנים: פרידריך רוברט, אלרד קוניג ור. הופנר לייצב את תכונות הגזע ולהציגו בתחרות כלבים.

דוגו ארגנטינו

האחים הדוקטורים למשפחת מרטינז יסדו את הגזע בשנת 1920. אחד מהאחים מרטינז שהיה גנטיקאי וצייד נלהב רצה כלב ציד אידאלי ומושלם שיוכל להתמודד עם חזירי בר, פומה ויגוארים. כך עירב 10 גזעים שונים עד אשר קיבל את הגזע הרצוי. בתהליך השתתפו כלב הקרבות של קורדובה כבסיס, ועליו התווספו המסטיף ספרדי, דני ענק לגובה, בולדוג אנגלי ובול טרייר לאומץ ונחישות, פוינטר אנגלילחוש ריח מפותח במיוחד, דוג דה בורדו להוסיף לעוצמת הלסתות, כלב הרים פירנאי לצבע הלבן, אייריש וולפהאונד למהירות, בוקסרלאינטליגנציה ואופי. התוצאה כלב ציד מעולה בעל מהירות ועוצמת לסתות אמתנית. הכלב משמש גם ככלב משטרה בארגנטינה, למרות שהגזע מורחק מבריטניה, אוסטרליה, ניו- זילנד ואיסלנד.

רועה אוסטרלי

המקור של כלב הרועים האוסטרלי לא ידוע באופן ודאי. למרות שמם, מוצאם של הכלבים האוסטרליים אינו מאוסטרליה. לדעת הבעלים הראשונים של הכלבים מגזע זה, מקור הגזע הוא מארץ הבאסקים השוכן בהרי הפירינאים שבין ספרד לצרפת. הבאסקים שהיגרו ממקום מגוריהם בשל האבטלה הקשה, הגיעו עם כלביהם לארצות אחרות. הכלבים הקטנים והוורסטיליים האלה קיבלו את שמם עם הגיעם לארצות הברית ביחד עם עדרי הכבשים והרועים מאוסטרליה. זה אירע בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כאשר פרח שוק הצמר האמריקאי. הבוקרים התרשמו מהיכולות של כלבים מוכשרים אלו אשר השתמשו בהם גם לכבשים וגם לבקר. בשנת 1991 גזע הרועים האוסטרליים הוכר רשמית על ידי התאחדות הכלבים הקנדית והתאחדות הכלבים של ארצות הברית.

בשל יכולת ההסתגלות הגדולה שלהם ורצונם לרצות הם מגיעים לתוצאות טובות בתחומים רבים: מבחני משמעת, מבחני אג’יליטי, תחרויות של צלחת מעופפת ועוד. הם מצטיינים גם בעבודה בחווה, בגילוי חומרי נפץ וסמים או בחיפוש והצלה.

בולדוג

בולדוג צרפתי הוא גזע קטן של כלבים. שמו מעיד, לכאורה, שצרפת היא מדינת המקור, אך לאמריקאים ולבריטים היה, ככל הנראה, תפקיד גדול יותר בפיתוח הגזע.

בין התאוריות על המקור המדויק של הבולדוג הצרפתי, הסברה הנפוצה ביותר היא שבאמצע המאה ה-19 אורגות צרפתיות מאנגליה לקחו בולדוגים קטנים יחד איתן, כשחיפשו עבודה בצרפת. בקהילות החקלאיות בצפון צרפת בהן האורגות התיישבו, הבולדוגים הקטנים נעשו מאוד פופולריים כלוכדי חולדות ובני משפחה נאמנים והם החלו להתרבות. הבולדוגים הקטנים הללו היו, למעשה, “פגם בייצור” של מגדלי הבולדוגים המבוססים באנגליה, שהיו יותר משמחים למכור את הדוגמאות הקטנות של הגזע שלהם לחובבי הגזע ה”חדש” באנגליה. זה היה נכון במיוחד עבור הגורים עם אוזני ה”טוליפ” שצצו מדי פעם בין גורי הבולדוג. הבולדוגים הצרפתיים גודלו במקור כלוכדי חולדות, אך הם מגודלים בעיקר בתור כלבי שעשוע.

לברדור

משערים כי מוצאו של הלברדור מהאי ניופאונדלנד (מכונה “ניופאונדלנד קטן”), אך ייתכן שהובא לשם על ידי דייגים שיישבו את האזור כדי לעזור להם בציד. הדייגים היו לוקחים את כלבי הלברדור בסירותיהם, והם היו מביאים את הדגים שהיו נופלים מהרשתות. בזכות אופיו הטוב ויכולות הציד והשחייה שלו, האנגלים הביאו אותו עמם לאנגליה בסוף המאה ה-188, אך תחילה לא הייתה הקפדה על טוהר הגזע. הלברדור-רטריבר הוכר לראשונה כגזע על ידי ההתאחדות האנגלית לכלבנות ב-1903. הגזע נרשם בהתאחדות האמריקאית ב-1917.

פג סיני

מקורו של הגזע בסין, שם פותח לפני מאות שנים, ככלב שעשועים לקיסרים משושלת צ’אנג, והוכר כגזע בשנת 400 לפני הספירה. לאחר מכן הגיע לאירופה בערך במאה ה-15 והפופולרהאצולה ואף אנשים ידועים כמו מרי אנטואנט, וז’וזפין דה בוארנה, אשתו של נפוליאון, גידלו להנאתם פאג.

בול טריר

בתחילת המאה ה-19 פותח גזע זה, על מנת לשמש לקרבות כלבים, ספורט פופולרי באותם ימים. ההכלאה התבססה על זן קדום של הבולדוג אנגלי (אשר נכחד), מנצ’סטר טרייר וזן קדום של הטרייר האנגלי. הבול טרייר שילב את המהירות והזריזות של הטריירים הקלילים, עם העיקשות של הבולדוג. בהמשך הוכלא הכלב עם טרייר לבד אנגלי (אשר נכחד גם הוא) וזאת כדי להעניק לו הופעה מרשימה יותר, ולשפר את מראה הראש והרגליים. הגזע צבר פופולריות, והוכלא עם זנים רבים נפוצים כגון דלמטי, גרייהאונד, בורזויפיטבול, אמסטף, דוג דה בורדו, ועוד. בתחילה צבעו של הכלב היה לבן בלבד, אך זיווגים עם סטפורדשייר בול טרייר הניבו גוונים נוספים. הגזע בולט בגלל ראשו המיוחד, דמוי צורת ביצה.

בורדר קולי

בורדר קולי הוא אחד מגזעי כלב הבית. הוא טופח לצורך שימוש בו כסיוע לרעיית צאן.

אינסטינקט הרעייה החזק של הקולי פותח במקור באזורי הגבול בסקוטלנד (ומכאן גם שמו, שפירושו “קולי הגבול”). מגדליו טיפחו את נכונותו לקבל אילוף ואת תבונתו, ולא את הופעתו החיצונית. הבורדר קולי מופיע, בדרך כלל, במבחני עבודה ולא בזירת התצוגה. במשך שנים היה הגזע כפוף לתקנים של יכולת עבודה שקבע המועדון הבינלאומי לכלבי רועים, ורק ב-1976 הוכר רשמית על ידי התאחדות הכלבנים של בריטניה.

הבורדר קולי משמש גם להרחקת ציפורים ממסלולי המראה בשדות תעופה. בישראל הוא משמש לרעיית עדרי צאן ובקר.

הבורדר קולי הוא כלב מלא מרץ ואנרגטי. נבחר בסקר שנערך באנגליה ב-1998 כגזע בעל אינטליגנציית העבודה הגבוהה בין כל גזעי הכלבים.

כלב רוח

כלבי רוח כמו הסלוקי קיימים לפחות 5,000 שנה. השרידים הקדומים ביותר לכלבים אלו נמצאו בחפירות בשומר ומתוארכים ל-6,000-7,000 לפני הספירה. התיעוד המוקדם ביותר לכלבים אלו בהיסטוריה האירופאית היה בכתביו של אריאנוס במאה ה-2 לספירה. אף על פי שהיום כלבים אלו משמשים בעיקר כחיות מחמד, הם הורבעו אלפי שנים על מנת לזהות תנועה, לרדוף, לתפוס, ולהרוג טרף בעזרת מהירותם, ולכן עד היום קיים בהם האינסטינקט לרדוף אחר חיות.

כיום, כלבים אלו משמשים גם בתעשיית מרוצי הכלבים, ועל פי ההערכות כ-60 אלף כלבי רוח משתתפים בהם.^[1] עמותות שונות למען בעלי חיים מוחות על השימוש בכלבים למטרות מרוצים.

פומרניאן

על אף שהם גדולים בהרבה מהפומרניאן המיניאטורי, הדמיון הרב בין כלבי השפיץ בצפון הרחוק וכלבי הפומרניאן מצביע על מוצאם המשותף. בשלב כלשהו התפצלו כלבי השפיץ לגזעים נפרדים. לצד כלבי שפיץ גדולים, ששמשו לציד וגרירת מזחלות, כמו ההאסקי, המלמוט והסמוייד, חיו גם כלבים קטנים יותר, ששמשו לשמירה על בתים. מאותם כלבי שפיץ קטנים התפתח, כנראה, הפומרניאן המיניאטורי העדין.

על שורשיו הקדומים מעידים גם פסלי אבן וברונזה ושלדי כלבים קטנים בעלי מבנה דומה לזה של הפומרניאן, שנתגלו בקברים במצרים העתיקה.

כלב הרים שוויצרי

כלב הרים שוויצרי גדול קרוי בגרמנית Grosser Schweizer Sennenhund. באנגלית נקרא בקיצור GSMD או סוויסי (Swissy), שהוא כינוי החיבה המוכר בעיקר בצפון אמריקה.

כלב הרים שוויצרי גדול הוא כלב חסון ומרשים, בעל פרווה מבריקה. הפרווה מסוגננת באופן סימטרי בשלושה צבעים: שחור, לבן וחום, ממש כאילו צוירה במכחול.

במקור הוא נועד לביצוע משימות של שמירה (לבית, לחווה או לבעלי חיים אחרים), לנהיגת בקר, למשיכת עגלות וללווי בני המשפחה. באירופה ובצפון אמריקה משמש כלב הרים שוויצרי גדול גם לחיפוש פטריות, להצלה, למשיכת עגלות, לריקוד, לטיפול רגשי ואפילו ל-Agility (למרות מימדיו הגדולים).

הכלבים שראיתם בספר זה הם רק חלק קטן מסוגי הכלבים הקיימים כיום בעולם.

לכל כלב יש תכונות מיוחדות , מראה שונה, ואופי שונה לגמרי (גם בתוך אותו הגזע).

מקווה שנהניתם

דניאל נמני