שירי אהבה מתמטיים

אני והזמן מחשבים

זה את קיצו של זה,

הוא סופר בשניות שערות וקמטים,

ואני סופר ביקום שטוח,מילארדי שנים ואנרגיה אפלה

הוא נוטה למדוד את חיי

בדברים שכבר לא אספיק

לעשות,

לכבוש את ניו יורק

לאהוב אותך

לעשות מוזיקה טובה

אני נוטה למדוד את חייו

בסופרנובות בהירות

קרינה קוסמית

וכמה זמן נותר עד למפץ הגדול הבא

מתי ניפגש?

עוד הרף עין של יקום

חיים שלמים מבחינתי

כמו חור שחור איעלם מעבר לגבול התודעה.

כולם מדברים על מה הם יתחפשו בפורים

ואני רק נזכר איך בכיתה א שאלו

מה תרצה להיות כשתהיה גדול?

עניתי -סופרמן

וכולם צחקו כי אף אחד לא רוצה לעוף רחוק מדי בדמיון

חוץ מילד אחד בן 6 שפעם הכרתי

יש לי אמת פנימית שאני לא מבין

יהלום שלא הצלחתי ללטש בדיוק

אני ממשיך לשבור סכינים רטובות

כדי למצוא את אותה משמעות זוהרת

ככל שהחיפוש נמשך

האמת מתרחקת ממני נהיית עמומה

שריטות בעורה ובעורי חותכות את המציאות

והמבט בעיני מסגיר את הטירוף

זה לא המכשיר אני אומר לעצמי

זאת השלווה

אני לוחש לעצמי ,

להירגע

האש בוערת לי בידיים

בוערת בראש

בוערת בתוך היהלום.

נותר לי רק להתפוצץ

יש לי נוסחא להכל,

רשמתי את כל המשתנים

מיקום זמן אהבה ועירום

קבעתי תנאי שפה-

לא קשים מדי נעימים

שתהא הנשיקה רכה כמו אור בגשם..

תנאי ההתחלה שלי הוא

חיוך מואר

לב מתרחב

ושיחה על מאיר שלו.

זה הרבה לדרוש?

סך הכל

פונקציה של אהבה..

השאלה היא

אם את

רוצה לפרוש

איתי

את המרחב?

יש סוף לדברים

כל פעם מחדש

דבר וסופו

אותי מפתיעים

מפריעים

להם לא ציפיתי

כאשר חיכיתי

איפה טעיתי?

אני טועה אטעה

עשיתי.

אהבתי פעם אגל טל

הוא היה מונח על קצה שפתו

של ברז במדבר.

אני נותן לך ללכת ממני

לא מחזיק בבריחים

מרפה

אתה יודע טוב ממני

מתי הרגע לעזוב

מתי הרגע לנשום

מתי הרגע לזרוח.

אני לא מפחד שתגמר

אתה מבין,

אתה הזמן

הדבר היחיד שייגמר  

זה אני.

אבל,אני תוהה

אתה לא מפחד

לא לראות אותי שוב יום אחד?

כתבתי את השם שלך על דף בקיצור

אלפי פעמים

קראתי לך t

מר t

אין מדבר ללא צמא

איו צמא ללא כאב

אין כאב ללא החיסרון

אין אדם שאין בלבו חיסרון

שאין בלבו כאב

שאין בלבו צמא

שאין בלבו קצת מדבר.

התבוננות

הקבצנית שליד הרכבת הקלה,יש לה חולצה ירוקה וכובע מצחייה

כל יום כשאני יורד בתחנה שבשוק היא צועקת

צדקה,צדקה לאשה חולה

ומתחת לשפה  אני מסנן לעצמי

אולי תסתמי כבר, כלבה

הקבצנית שליד הרכבת הקלה, יש לה חולצה ירוקה וכובע מצחייה

כשהיא חוזרת הביתה עם כיסים תפוחים מעוד יום של לא עבודה

היא שותה כוס תה וחושבת – מחר אני אמצא

מבטה מזוגג והיא נרדמת ,גבה השבור נמעך אל הכורסא,

כואב מכל השקרים שהיא סיפרה לעצמה

כמה כסף וכמה בדידות השקעתי בלחפש משמעות,

למה אין  בורסה של כאב?  הייתי מרוויח את הכל

הקבצנית שליד הרכבת הקלה,יש לה חולצה ירוקה וכובע מצחייה

הלילה הזה היא לובשת את השמלה הכי יפה שלה

שמה אודם, לק כתום זוהר

שערה שהצהיב בשמש  מתפזר

היא פותחת את הדלת לרוח הירושלמית הקרה

הלילה היא חוזרת עם מישהו שיעשה אותה מאושרת במיטה

הקבצנית שליד הרכבת הקלה,יש לה חולצה ירוקה וכובע מצחייה

היא כבר לא עומדת ברציף ,עכשיו עומד שם זקן עם שן מזהב וחליפה אפורה

הוא צועק לעוברים שיש לו תינוק חולה מסכן ורעב,

הוא לא יותר שקרן ממך דינה רק פחות כועס,

נכנסתי לרחוב שהיה עמוס בצעקות של רוכלי מאפים וירק

ובמטבע שהיה שמור לך, קניתי לעצמי זר של נרקיסים

כמה כסף וכמה בדידות השקעתי בלחפש משמעות,

למה אין  בורסה של כאב?  הייתי מרוויח את הכל

הלוואי

הלוואי ולא הייתי נולד יהודי

הלוואי והייתי נולד במחוז בטיבט

הייתי מאמין במשהו אחר

מרגיש  אותו דבר רק שקט יותר

הלוואי ולא הייתי נולד  חיוור

הלוואי והייתי  שחור

הייתי רוקד לאור השקיעה על החוף

פורט על גיטרה שבורה

שר על האשה שאני אוהב

הלוואי ולא הייתי נולד כובש

הלוואי שהיה לי כלב נחמד

היינו אוכלים מנגו בקובה

לא  עושים הרבה  חוץ מלנשום

רציתי להיות בדואי במדבר

רק אני והחול  בלי עבר,

לעולם יהיה לי את הבוסתן

והתה החום המר

אני פנטזיה שכבר לא תתממש

אבן שהפכו כבר מיליון פעמים

עוד רגע בדרך ליהלומים

נופל חבול אל האבנים

הלוואי

הלוואי ולא הייתי נולד יהודי

הלוואי והייתי נולד במחוז בטיבט

הייתי מאמין במשהו אחר

מרגיש  אותו דבר רק שקט יותר

הלוואי ולא הייתי נולד  חיוור

הלוואי והייתי  שחור

הייתי רוקד לאור השקיעה על החוף

פורט על גיטרה שבורה

שר על האשה שאני אוהב

הלוואי ולא הייתי נולד כובש

הלוואי שהיה לי כלב נחמד

היינו אוכלים מנגו בקובה

לא  עושים הרבה  חוץ מלנשום

רציתי להיות בדואי במדבר

רק אני והחול  בלי עבר,

לעולם יהיה לי את הבוסתן

והתה החום המר

אני פנטזיה שכבר לא תתממש

אבן שהפכו כבר מיליון פעמים

עוד רגע בדרך ליהלומים

נופל חבול אל האבנים

מוכן להסתבך במילים

לשרטט משמעות בתנועה

לנוע שמאלה במורד השורה

לחוות עליות וירידות בסוף אות ומילה

מוכן להתמודד עם הלב הפתוח על דף

אני מוכן לכתוב שירה

מה יותר בודד מלשבת

לבד בבר?

מישהי שאולי רצית ואולי לא

יושבת בדייט אחר

לשתות בירה

יורדת עלי עייפות לא תמימה

לסמן נקודה  בזכרון

להתעצבן

להתאכזב

להישבר?

מהות חיי להתחבר

דירה, מה שאני מחפש זאת דירה
לא נערה, לא כסף לא פרסום
דירה,
שיהיה בה סלון, אולי, שתהיה נוחה
לא אכפת לי גם לגור במלונה

הייאוש תופס אותי לא מוכן
כמו שהנמלים תופסות רהיט ישן 
מפורר אותי לחלקיקי אבק קטנים
ואני קורס כמו מגדל במשחק קלפים

בין כביש למכונית חולפת  בין דלת למפתן   

 אני נגרר כמו גוש של משהו עודף אל עבר עוד בניין
חושב אולי זאת הפעם האחרונה ושוב מתאכזב,
חוזר אל רחובותיך הצרים ירושלים- 

עכשיו גם אני ,
כמו רבים לפני- בין שונאיך