עבודת שורשים

פרק ראשון

שמי אמיר כהן ונולדתי בבאר יעקב בתאריך 30 למרץ 2004.

פירוש שמי העברי הוא צמרת של עץ/ענפיו הגבוהים.

שם משפחתי הוא כהן, שם זה לא השתנה כבר 3500 שנה זהו שם המשפחה השכיח ביותר בארץ.

הכוהנים נחשבים ביהדות לאנשי דת וחלים עליהם איסורים מיוחדים כגון איסור נשואים לגרה או לגרושה, איסור להתקרב לקברים ועוד.

כמובן שהשם אינו מעוברת ולא השתנה וסביר שגם לא ישתנה בעתיד.

פרק שני

הורי:

שם אימי, אורנה, ואבי, מוטי . אמא שלי נולדה ב24 לספטמבר 1966 ואבא שלי ב16 ליוני 1959.אירוע מיוחד בחיים של אימי הוא שכשהייתה בכיתה ג’ היא שחקה במשחק עם אחיה שבו היה צריך לקפוץ מכל המדרגות בביתם בבת אחת והיא נפלה, שברה את הרגל והייתה צריכה לשים גבס על כל הרגל אבל אז אבא שלה לכח אותה במונית וקנה לה הרבה דברים ומיום עצוב זה הפך ליום כיפי. אירוע מיוחד בחיים של אבי הוא שיום אחד הוא רכב על סוס במהירות ולאחר זמן מה הסוס פנה פניה חדה ימינה ואבא שלי המשיך ישר ועף מהסוס על ערמת חציר והתעלף.

הורי הכירו לאחר שאמי התגרשה מבעלה הקודם ולאבי היתה חברת הסעות שהסיעה את אחי הגדול לגן וכך הוא ראה את אמי ו”נדלק”. מאותו היום הוא ניסה את מזלו עד שהצליח וכך הם הכירו והתאהבו.

אחיי:

יש לי אח אחד ואחות אחת, יעל וכפיר.

יעל- יעל היא אחותי הגדולה, בת 15 היא נולדה בשמיני לאוגוסט 2001 בבאר יעקב(היא גדולה ממני בשנתיים וחצי)אני  מאוד מאוד אוהב אותה והיא ממש חשובה לי למרות שמדי פעם היא יכולה להיות ממש מעצבנת. את רוב הזמן אנחנו מבלים יחד (בניגוד לאחי הגדול).

כפיר- הוא אחי הגדול יותר, בן 31. הוא נולד ב8 באפריל 1986 (הוא גדול ממני ב18 שנים). הוא

התחתן כשהיה בן 26 עם שירן ינאי ובתו הראשונה ליאן נולדה כשהיה בן 27, בתו השניה, מוראל נולדה כשהיה בן 29. אני מאוד אוהב אותו אבל אנחנו מתראים לעיתים רחוקות.

אחת החוויות המשותפות לכל בני המשפחה היא הארוחה המשפחתית שלנו בערב ימי שישי פעם בשבועיים כמעט כל המשפחה באים לבית של אמא שלי ואוכלים ארוחת שישי ביחד.

דודים:

מצד אבא שלי יש לי חמישה דודים (נצחיה ישראלה יונה מיכאל ואבי) בעבר היה לו עוד אח, אוריאל

שמת בגיל צעיר. מצד אמא שלי יש  לי 14 דודים (דורון, אלי, צביה, אשר, דוד, יהודה, שמעון, יוסי,

עזרא, לאה, יפה, כוכבה, עמוס, ומורדכי). לא נרא לי שכדאי לפרט את שמות נשותיהם וילדיהם כי

מדובר בקרוב ל200 שמות.

 חלק שלישי

 גילגולו של חפץ:

החפץ בצילום, הינו למעשה צמתו של אבי כשהיה בגיל שלוש. יש נוהג לפיו אין לספר את הבנים עד גיל שלוש ואז יש לספר אותם בטכס דתי בהר מירון ליד קברו של רבי שמעון בר יוחאי.

הצמה נמצאת ברשות המשפחה מזה 55 שנה והיא נשמרה במצב תצוגה מרהיב. אפשר ללמוד מהצמה שלאבא שלי היה שיער מאוד ארוך עד גיל שלוש. האמת היא שגם לאחר מכן הוא נהג לגדל שיער ארוך אולם כיום זה כבר לא כך.

חלק חמישי

:נדודי המשפחה

הוריו של אבי עלו מתימן בשנת 1949. סבי היה בן 25 וסבתי בת 15. הם עלו, כמו שאר יהדות תימן, מתוך אמונה עמוקה בארץ ישראל ובישובה של המדינה. הזכרונות מילדותם הינן בעיקר זכרון של עושר ורווחה כלכלית שנבעה מכך שהוריהם עסקו במסחר(אסור היה ליהודים להחזיק אדמות).הם התחתנו כשסבתי היתה בת שמונה שנים, וסבי בן 18, נהוג היה לחתן את הילדות בגיל צעיר בכדי למנועה חטיפתן על ידי הגויים (דודתי נולדה כאשר סבתי היתה בת 14 שנים בלבד).גם סבי הצטרף לעסק המשפחתי ועסק במסחר של קטניות.

זכורים להם בעיקר מעשי נפלאות של כל מיני רבנים ועם השנים, סיפורים אלו הלכו ונעשו יותר ויותר הרואים.

סבי מצד אמי עלה מעירק כשהיה בן חמש עשרה וסבתי מטוניס כשהיתה בת שמונה. הם עלו מתוך רצון להקים בית ומשפחה במדינת ישראל. כשסבא שלי התחתן עם אשתו הראשונה הוא גם עשה באותה הזדמנות את הבר מצווה שלו (המאוחרת). בהמשך, נולדו לו 4 ילדים ואז הוא התאלמן. סבתי מצד אמי התחתנה בגיל 16 ואחרי שנולדו לה 3 ילדים היא התגרשה והתחתנה עם סבי (הוא היה בן 30 והיא בת 25) וביחד נולדו להם 8 ילדים נוספים.

למשפחה של סבא שלי הייתה חנות דגים ואבא של סבתי היה צורף.