דונה גרציה
Copyright © 2015
קטגוריה: דרמה
זמן ההתרחשות: סוף מאה 15
מקומות ההתרחשות: וונציה, פורטוגל, אנגליה.
הדמויות: גרציה, בריאנדה, גיומר – אחיות, אם ואב המשפחה,
דוד צמח, ריינה בת של גרציה,
גרציה הקטנה – בת של בריאנדה,
יוסף – אחיין של גרציה, הבישוף, נסיכת אנגליה,
משרת של בריאנדה.
תמונה 1: במרתפי האינקוויזיציה
(תמונה בצד הבמה. חדר הכלא במרתף האינקוויזיציה של וונציה, גרציה יושבת על הכיסא מתחת החלון)
גרציה: (פתאום קופצת מהכיסא, עולה עליו, צועקת בבהלה) אי!… עכבר!…
(היא רואה שהעכבר הנבהל מהצעקה, בורח מתחת המיטה ואחר כך מציץ עוד פעם, גרציה מתחילה לצחוק, קודם בהיסטריה, ואחרי שעכבר המפוחד נמלט שוב, צוחקת מתוך הסיטואציה המצחיקה)
גרציה: לפחות עוד נפש חיה כאן… (פונה לעכבר) מסכן… אתה נבהלת יותר ממני… רעב? (יורדת מהכיסא ומפוררת לו קצת לחם) נו, בוא, אל תפחד,… אתה שומע? לא יכולתי לתאר לעצמי שבוונציה היפה ומלאת השמש יש מקום כזה נורא, חשוך, קר… ועוד אתה קופץ לי פתאום מול העיניים, מפחיד, לא? (היא רואה שהעכבר גומר את הפירורים) גמרת לאכול? רוצה עוד? (העכברון מסתלק) הי, לאן?… אוף, ברח… (צועקת שוב) תפתחו לי, אני צריכה אוויר!… (גרציה מסתכלת למלה, שוב עולה על הכיסא ומתקרבת לחלון, פתאום רואה משהו על הקיר מעל החלון).
גרציה: תראה עכברון! כתוב כאן משהו! (קוראת בקול): “אני, דונה פטריציה דה-רוקס, אהבתי את החיים ועוזבת את העולם באמונה שלמה…” דונה פטריציה! אני לא רוצה, הצילו! (קופצת מהכיסא, רצה לדלת, מנסה לפתוח, דופקת בדלת בידיים, ברגליים, בכל הגוף, צועקת): תוציאו אותי מכאן!… (שומעת רעש של הצעדים הכבדים במדרגות שיורדות למרתף) האי! מי שם? תפתחו את הדלת!… האי!
(הדלת נפתחת, גרציה מסתנוורת מהאור החזק של פנס האש שמאיר את פניה המבוהלות, נכנס הבישוף עם הפנס ביד)
הבישוף: באטריס מנדס! ברצונך לגלות לי דבר מה?
גרציה: הוד רוממתך! זה הכלא של דונה פטריציה! אני דורשת לצאת, אני לא רוצה לטבוע כאן כמו דונה פטריציה!… תוציאו אותי מכאן!…
הבישוף: כן? איזה חוצפה! איזה זכות בכלל יש לך לדרוש משהו?
גרציה: בזכות שאני דונה באטריס מנדס! הגבירה! למה מחזיקים אותי כאן? במה מאשימים אותי? אני דורשת הסבר!
הבישוף: את דורשת?! אל תיתממי באטריס מנדס! את מבינה טוב מאוד את הסיבה למציאותך במקום הזה, בוודאי שאת מבינה… (בלעג) הגבירה…
גרציה: לא, הוד רוממתך! אני בת נאמנה לכנסיה, אני לא עשיתי שום דבר נגד הדת הקדושה שלנו!
הבישוף: אל תיתממי, אמרתי… אחותך בריאנדה דיווחה לנו איזה נוצרייה נאמנה את…
גרציה: אחותי בריאנדה?!!… זה לא יכול להיות! רק שתינו נשארנו מכל המשפחה…. אין לה נפש קרובה פרט ממני…
הבישוף: מה פתאום? יש לה אותנו! (בלעג) באטריס… או גרציה? (עם חיוך מתנשא) אה… חנה – זה השם האמיתי שלך, לא כך? דברי אמת – זאת עצתי!!
גרציה: (מבולבלת) האמת?… (פתאום תופסת את סכנת המצב, משנה טון דיבורה, מתחננת) הוד רוממתך, אני מבקשת, תציל את אחותי! תתפלל על האלמנה האומללה, תעזור לה!
הבישוף: מה?! מי מה להציל אותה?
גרציה: משגאון! הוד רוממתך! אחרי מות בעלה בריאנדה מתקשה באמיתות הדברים, כל הזמן חושדת בכולם, פוחדת, היא תחת השגחה הרפואית, אני מבקשת לא עלי, עליה…
הבישוף: (מחייך ברשעות) את שכחת מי אני?! מי כמוני מתמצא בנפש האדם?… (מזהיר אותה) עלי את לא יכולה לעבוד!
גרציה: (לא נבהלת, מדברת בביטחון) אני צריכה לטפל באחותי… תשחררו אותי! אני צריכה לטפל בילדה שלה וגם בבת שלי. (בתקיפות) למה אתם מחזיקים אותי כאן?
הבישוף: (מרים גבה) למה?!
גרציה: (בסמכות) אני דורשת כלי כתיבה, אני בקשר טוב עם כל מלכי אירופה, אני רוצה לכתוב להם! אני רוצה לבקש מהם…
הבישוף: כל עוד שאת בחשד בוגדת הדת, אין לך שום זכויות! אני ממליץ לך להודות בכל ולפטור את עצמך מהחקירות המיותרות ומהעינויים הקשים!
גרציה: אני לא אשמה! אין לי במה להודות!
הבישוף: את עקשנית, (שוב לועג) ביאטריס! תיזהרי! (יוצא)
(גרציה מתיישבת על המיטה באנחה. רואה שעכברון יוצא שוב ורץ לפינה אחרת, גרציה עוקבת במבט אחריו)
גרציה: רק אתה יכול להאזין לי כאן… הוא שקרן! אני לא מאמינה לו! אחותי לא יכולה למסור אותי לציפורני האינקוויזיציה!! … (בהתפלאות) לא מבינה, איך הוא גילה את שם שלי? … (פתאום מסתובבת לכיוון החלון בפחד, מסתכלת למלה) מה הרשרוש הזה! אולי אלו הגלים? אוי, לא!!
(גרציה מטפסת במהירות על הכיסא ומסתכלת דרך החלון המסורג [החלון פונה לצד הקהל] )
גרציה: (נאנחת בהקלה) חתול,… זה רק החתול…. איזה חתול מגעיל!… משחק עם העכבר, תופס בציפורניו… הינה שיחרר… תופס שוב!… איזה אכזר… מסכן העכבר, אני חושבת שהוא מת…. החתול ממשיך…. מקפיץ אותו מעלה!… תפס שוב… די כבר! (יורדת מהכיסא, עומדת, פונה שוב לעכבר) טוב שאתה כאן ולא שם… חבל שאני פה…
גרציה: (מהרהרת) אחותי הקטנה… בריאנדה… היא הייתה ילדה מלאת חן, כזאת מצחיקה וכזאת רחמנית… (מתחילה לדבר בהתלהבות) אני נזכרת, פעם טיילנו בגינה, אני וגיומר ובריאנדה, היא הייתה אז… בת שש?…
תמונה 2: ההבטחה
(פורטוגל. גרציה [בת 12], גיומר [בת 13] ובריאנדה [בת 6] מטיילות בגינת בייתם)
בריאנדה: (שרה) שלום לכם, שלום הפרחים, שלום העצים, שלום השמיים והציפורים,… אתם מקסימים… את כולם אוהבת אני…
גיומר: (פונה לגרציה) מה אמרת, גרציה? (צועקת על בריאנדה) בריאנדה, כל הזמן את שרה, את מפריעה… תפסיקי מיד!
בריאנדה (נעלבת): את סתם צועקת עלי גיומר, גרציה תגידי לה… (פתאום מחליטה) אלך לשחק לבד….
(בריאנדה רצה קדימה, רואה משהו על השביל, נעצרת)
בריאנדה: (מתכופפת, אחר כך מתיישבת על ברכיים, מדברת לעצמה) אוי, מה זה?
גרציה: גיומר, הקטנה צודקת, תסתכלי… איזה עולם יפה! נכון גיומר, שהעולם הוא נפלא?!
גיומר: איזו שאלה… בוודאי …
גרציה (עוצרת ומסתכלת על אחותה הגדולה): נכון, שרק אחד ברא אותו? …
גיומר (מסתכלת סביבה): ש… ש… אסור שמשהו זר ישמע אותנו….
גרציה: (קובעת) כן, רק אחד וכול יכול! … (צוחקת) ולא שלושה… הנוצרים כאלו טיפשים… הם פשוט יודעים לספור רק עד שלוש! (באירוניה) אז איך לא להראות לכולם שהם חכמים?! (צוחקת)
גיומר (שוב מסתכלת סביבה): ש… ש… תפסיקי כבר, ילדה פתיה, זה מסוכן מאוד!… את בת 12, צריכה כבר להבין!
(גרציה צוחקת יותר בקול)
גיומר (בכעס): את לא שומעת לאחותך הגדולה, אה?! אז אני אספר לאמא, היא תעניש אותך! נו, תפסיקי, די…
בריאנדה: אוי! היא עקצה אותי! (בוכה ורצה לאחיות הגדולות) למה, למה, מה עשיתי לה?
גרציה: (מחבקת את בריאנדה) מי עקץ אותך חמודה? איפה? תראי לי!
בריאנדה: הדבורה … היא רעה, רעה (מראה לאחיות את כף ידה הנפוחה).
גרציה: דבורה?!
בריאנדה: הדבורה… אני ראיתי אותה על השביל ועליה היו נמלים, המון נמלים, היה לה כואב מאוד…
גיומר: (נושפת על יד של בריאנדה) אז איך היא עקצה אותך, אני לא מבינה?
בריאנדה: אני לקחתי אותה בידיים, הורדתי את כל הנמלים ממנה, והיא, והיא… (בוכה עוד יותר)
גרציה: (מנשקת את אחותה הקטנה ) והיא עקצה אותך? מסכנה שלי…
גיומר: (בבוז) לא היית צריכה לגעת בה בכלל.
בריאנדה: אני ריחמתי עליה, אני הצלתי אותה!!! אני רציתי רק טוב בשבילה…
גיומר: זה קורה, בריאנדה… עושים טוב למישהו– ודווקא הוא מכאיב ועוקץ… כמו הדבורה הזאת…
בריאנדה: אבל למה?
גיומר: ככה,… הנה, למדת את השיעור על בשרך…
גרציה: תעזבי, גיומר, אני חושבת שהמילים שלך מכאיבות לה יותר מהעקיצה… (פונה לבריאנדה) בואי חמודה, אני אשים לך את האדמה הלחה על היד, זה יקל עליך…
גיומר: לא, זה מסוכן, מאיפה לקחת את השטויות כאלו? בואו מהר לאמא, היא יודעת מה צריך לעשות…
גרציה: סבתא לימדה אותי…
גיומר: בואו כבר.
(האחיות הולכות לכיוון הבית, פתאום רואות את הדוד שלהן)
גרציה: דוד צמח בא!
בריאנדה: (מייד שוכחת על הכאבים, בשמחה) דוד צמח בא!! (רצה לקראת הדוד) שלום דוד צמח! איפה אמא שלך, למה היא לא בא אלינו?!
גיומר: סבתא אצלנו, בריאנדה, ראית אותה לפני שיצאנו לטייל.
בריאנדה: לא, איפה אמא של דוד צמח, לא סבתא.
גיומר: מה?
בריאנדה: אוף… למה את לא מבינה! לאבא שלנו יש אמא שלנו, אז איפה אמא של דוד צמח?
גרציה: אה… בריאנדה, דוד צמח עדיין לא התחתן, אין לא אישה.
בריאנדה: למה דוד צמח? אתה כזה!… (לא מוצאת את המילה הנכונה) אתה כזה!… אז למה אין לך אישה?
הדוד: אני מחקה לך, כשתגדלי…
בריאנדה: (בפליאה)אתה רוצה להתחתן אתי? יופי, אני רוצה להיות אמא שלך!….
הדוד: ואני הייתי רוצה לחיות אבא שלך…
בריאנדה: (קופצת בשמחה, מחה בכפיים) כן! כן!!
(דוד צמח והאחיות הגדולות צוחקים)
גרציה: בריאנדה, כבר לא כואב לך?
בריאנדה: כואב…
גיומר: נו, עד החתונה זה יעבור…
בריאנדה: (ברצינות ששוב מצחיקה את כולם) כן…
(גרציה וגיומר שרות)
אחותנו הקטנה, כל כך רצינו בך
אחות שלנו, כל כך ציפינו לך
אחותנו הקטנה, נתת הרבה אהבה
אחות שלנו, הבאת איתך אושר ושמחה
אחותנו הקטנה, אחותנו הקטנה,
אנחנו כל כך אוהבות אותך
אחותנו הקטנה, אחותנו הקטנה,
אנחנו מאוד אוהבות אותך
אחותנו הקטנה, כל כך חכמה
פתאום את בוכה, זורקת בובות
ואנו בכלל לא מבינות
על מה ולמה ומה את רוצה
(גרציה המבוגרת עומדת בצד הבמה ושרה)
אחותנו הקטנה, כל כך מתוקה
את אומרת המון דברים מצחיקים
ואנו גאות בך ומוכנות
לשחק איתך ולשמוע עוד…
אחותנו הקטנה, אחותנו הקטנה,
אנחנו כל כך אוהבות אותך
אחותנו הקטנה, אחותנו הקטנה,
אנחנו מאוד אוהבות אותך…
גרציה: כן, היא הייתה כל כך חמודה. כל כך שובבה… אהבתי אותה מאוד…
כאשר הגעתי לגיל 18 דוד צמח ביקש ממני להינשא לו. לא פשוט היה לי להסכים להצעה זו, היה לי מוזר… לא, לא ההבדל בגיל הפריע לי, כך זה היה נהוג… מה שהפריע לי, זה שהדוד היה בשבילי כמו אבא, שיחק איתי, ענה לי לשאלות, כיבדתי ואהבתי אותו מאוד, אבל להתחתן?!… עברו חודשיים ושלושה, ואני עוד מתלבטת… רק אחר חצי שנה נתתי את הסכמתי. דוד צמח היה מאושר, גם אני. בלילה רציתי לספר לבריאנדה, לחלוק אתה את שמחתי….
תמונה 3: שתי אחיות
( פורטוגל, עיר ליסבון, לילה, בריאנדה וגרציה עומדות על יד החלון)
גרציה: בריאנדה, אני רוצה לספר לך משהו….
בריאנדה: אחר כך גרציה… תסתכלי… איזה לילה יפה… איזה אושר זה לחיות, להרגיש, ליהנות… נפלא!
גרציה: (מאוכזבת) חבל… אם את לא רוצה, אני הולכת לישון, לילה טוב.
בריאנדה: לא, גרציה, חבל להירדם… בכל לילה אני מצטערת על יום שעבר…
גרציה: ברצינות?! מה, את יודעת לעשות חשבון נפש?
בריאנדה: חשבון פשוט מאוד, נשאר לי יום פחות לחיות.
גרציה: (צוחקת, מחבקת את אחותה) בריאנדה, את כזו חמודה, אני כל כך אוהבת אותך.
בריאנדה: גם אני אוהבת אותך מאוד. הלוואי שתמיד נהיה ביחד!
גרציה: אנחנו ביחד. רק שתמיד צריך לזכור שאנחנו שתיים. שתיים זה יותר טוב.
בריאנדה: כן, נכון. וגם אחרי שאתחתן נהיה ביחד!!
גרציה: (שוב צוחקת) בריאנדה, אי אפשר…
בריאנדה: (משכנעת) אפשר.דוד צמח יסכים. הוא אוהב אותך.
גרציה: (בפליאה) בוודאי שדוד צמח אוהב אותי… בריאנדה, אני לא מבינה אותך…
בריאנדה: מה לא מובן?דוד צמח הבטיח להתחתן איתי כאשר אגדל. את לא זוכרת?
גרציה: (מבולבלת) לא… הבטיח להתחתן, עם מי?
בריאנדה: איתי… עם מי עוד? (מחייכת בשובבות) אולי איתך? הוא הבטיח לי!
גרציה: (נזכרת) אה… (שוב צוחקת) זה היה בצחוק, בריאנדה!
בריאנדה: זה לא! הוא הבטיח!
גרציה: (מפסיקה לצחוק) בריאנדה, תקשיבי לי, את רק בת 12, עד שתגדלי דוד צמח יהיה זקן, הוא כבר בן 48.
בריאנדה: מה זה חשוב! אני אוהבת אותו!
גרציה: (בשקט) גם אני…
בריאנדה: (לא שומעת, ממשיכה בהתלהבות) דוד צמח עשיר מאוד, הוא יפנק אותי, יקנה לי תכשיטים יפים, ייקח אותי לכל המקומות היפים בעולם, לצרפת, לאנגליה, לוונציה! אני כל כך רוצה לראות את וונציה, דוד צמח סיפר לי שזו עיר יפה מאוד! גרציה, אני אהיה עשירה ומאושרת…
גרציה: אז כך את מתארת את האושר, ליהנות, תכשיטים, נסיעות? זהו?
בריאנדה תחשבי על זה … אני אחליט מה לעשות ואיך לחיות, בלי התערבות של אף אחד!
גרציה: אנחנו מעורבים זה בזה, בריאנדה, ואת החיים שלנו מנהל הקדוש ברוך הוא, ורק הוא.
בריאנדה: מה פתאום? דוד צמח תמיד אומר שהבחירה היא בידינו, אנו בני חורין!
גרציה: נכון חמודה שלי. ואלוקים רוצה שאנחנו נבחר לעשות את רצונו.
בריאנדה: מה, את חושבת שהוא לא רוצה שאני אהיה מאושרת?
גרציה: הקדוש ברוך הוא מאוד רוצה שאת תהיי מאושרת.
בריאנדה: נו, אז זהו זה!
גרציה: השאלה, מהו אושר?
בריאנדה: מה זה האושר, לדעתך?
גרציה: להביא שמחה לאחרים, לחיות עבור אחרים. זכות הקיום שלנו תלויה בצורך אחרים בנו…
בריאנדה: נו, זה מה שאמרתי, אחרי שאתחתן עם דוד צמח, אשמח אותו, אהיה בשבילו. ואז גם אני אהיה מאושרת …
גרציה: (עם אנחה) שוב דוד צמח (חושבת עוד כמה רגעים, ובהחלטה לא לספר לאחותה שום דבר) טוב, בואי לישון…
בריאנדה: (מפהקת) אה! הלוואי שאחלום על וונציה…
(קול של גרציה מבוגרת): בסופו של דבר לא סיפרתי לבריאנדה על האירוסין שלי עם הדוד, אבל הדבר התגלה לה די מחר…
תמונה 4: פסח של אנוסים
(פורטוגל, עיר ליסבון, חושך, גרציה יורדת במדרגות, היא מחזיקה את ידה של בריאנדה שיורדת אחריה; מלמטה מגיע קצת אור)
בריאנדה: אני לא רוצה, גרציה, אני לא ארד לשם, אני פוחדת…
גרציה: בריאנדה, אני איתך, אני מחזיקה בידך, הכול בסדר, לא צריך לפחד, מתוקה שלי.
בריאנדה: לא, אני לא רוצה, אולי יש שם עקרבים, אולי נחשים, אולי שודדים…
(קול גברי): נו, תרדו כבר…
בריאנדה: אוי!
גרציה(צוחקת): זה אבא, מהפחדים שלך את כבר לא מזהה את הקול שלו? הנה, הגענו.
(חדר במרתף מואר בפמוטים יפים, שולחן ערוך עם מפה וכלים יפים, יין, קערת פסח, כוס אליהו מרשים. אבא, אמא והאחות גיומר במרתף, אמא מקפלת מפיות בד יפות, שמה אותם בתוך הכוסות, גיומר יושבת עם ספר וקוראת )
בריאנדה: (בפליאה) גרציה תראי, אמא וגיומר גם כאן! מה אתם עושים במרתף?
האב: ערב פסח הלילה, אנו עורכים את ליל הסדר.
בריאנדה: אה… אז אנחנו עושים ליל סדר?
האב: כל שנה אנחנו עורכים ליל סדר.
בריאנדה: כל שנה?? איך לא ידעתי?!
אמא: עכשיו הגיע הזמן שגם את תשתתפי… בואי, שבי על ידי.
בריאנדה: איזה יופי ! (מתיישבת) אז מה עושים בליל הסדר??
האב: נו, התחלת כבר את הקושיה הראשונה…
בריאנדה: קושיה?! מה זה קושיה?
האב: (פונה לגיומר) גיומר, תתחילי לשאול את הקושיות.
גיומר: (קורצת לגרציה) ) חנה, בואי, נשאל כמו בשנה שעברה….ובריאנדה כבר תצטרף .
גרציה: (מחייכת, מזמזמת את מנגינה של “מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות”, אחרי זה אומרת בניגון של לימוד גמרה) אם כך… למה כאן שמי הוא חנה, בבית גרציה – ובחוץ ביאטריס?
גיומר: (שואלת באותו סגנון כמו גרציה) מדוע אנו שונים? למה אסור לספר על זה לאף חברה?
בריאנדה: (מסתכלת בהתעניינות רבה על אחיות הגדולות, מעבירה מבט על השולחן, מרימה את הגביע ) של מי הגביע היפה הזה? של דוד צמח? ( פתאום מחייכת לאחיות ושואלת באותו סגנון) למה אני לא רואה את דוד צמח, איפה הוא ?
האב: יש עוד הרבה קושיות, נלמד אותן עם האגדה. גיומר את מוזמנת לחלק
גיומר : ( מחלקת לכל אחד ) הינה אמא, לך עם המטפחת, ולך חנה עם הדס המיובש והחדש …
גרציה: (מריחה את ההגדה בגעגוע) אה…הריח ..
בריאנדה: (שואלת את אמא בשקט) מה זה הגדה?
גיומר: (מנשקת את האגדה ומגישה ) זאת ההגדה. בשבילך – הגדה מיוחדת במינה, עם הציורים!
בריאנדה: (מדפדפת בספר, מתלהבת מהציורים) איזה יופי! אמא, תסתכלי…
אמא: (מחייכת אל בריאנדה) נכון, נסיכה שלי… אחר כך.
בריאנדה: (מתרצה) טוב… (נזכרת שוב) אבל איפה דוד צמח?
האב:: דוד צמח עוד מעט יגיע, הוא מביא את המצות.
בריאנדה: (מכריזה בשמחה) אני יודעת מה זה מצות…
אמא: (מלטפת את ידה של בריאנדה) היום גם תטעמי מהן.
(גיומר שוב מזמזמת את המנגינה, מתווכחת עם גרציה בתנועות, מנסה לשכנע אותה להצטרף לשירה)
גיומר: גרציה, נשיר ביחד את השיר שלנו! היום פעם אחרונה, לפני החתונה.
בריאנדה: מה? איזו חתונה? של מי?
(גרציה מתחילה לשיר, כדי שבריאנדה לא תשאל שוב. שרה בניגון של “מה נשתנה הלילה הזה…”)
מי אני ולמה שונה מכל חברותי?
מי אני ולמה החיים כפולים?
מי אני ולמה כל כך לא מובן
הדרך שהולכים בה הורי
(אמא וגיומר שרים לה בתשובה)
את יהודיה, נשיא שמך ולא דה לונה
את יהודיה ודרכינו יפה ושונה
את יהודיה מהאנוסים כי האינקוויזיציה
רודפת אחרינו היהודים בכל מקום ובכל השנה
(גרציה שוב מצטרפת)
מאז שגורשנו מספרד
רצו לגרשנו גם מכאן מפורטוגל
לאן נלך וגם איך נשאר
הכריחו אותנו, הכריחו אותנו להתנצר
(רק אמא)
את יהודיה וחנה שמך, וגרציה שמך
את יהודיה ואיתנו דרכך
את יהודיה וחנה שמך, וגרציה שמך
את יהודיה ואיתנו דרכך
בריאנדה: (לא מוותרת) אבל מי מתחתן?
האב: מה הקולות האלה? (מסמן לכולם להיות בשקט, יוצא)
בריאנדה: שודדים!?
האב: ברוך הבא הרב צמח …
(כולם נושמים לרווחה. אבא נכנס עם צמח)
צמח: חג שמח לכולם. מצטער על האיחור, הכומר עיכב אותי… הינה המצות (מגיש לאבא)
האב: ברוך ה’! (מסדר את המצות על השולחן, מרגיע את צמח) הגעת בזמן הנכון! הבנות סיימו רק עכשיו לשאול את הקושיות. בכבוד הרב צמח תערוך את הסדר.
צמח: (מתיישב, פותח את ההגדה ) עבדים היינו לפרעה במצריים…
(שוב שומעים רשרוש קל)
האב: ש..ש…ש.. .אני חושב שמישהו למעלה… (שוב יוצא)
בריאנדה: אוי! (נבהלת )
צמח: (מרגיע את בריאנדה) זה אליהו הנביא.
בריאנדה: אליהו הנביא בא לכאן? אלינו?
אמא: כן, נסיכה שלי… הנה, הכוס שלו…
בריאנדה: (בפליאה) זה לא הכוס של דוד צמח? (פתאום צוחקת, פונה לדוד) אולי אתה אליהו הנביא?
צמח: לא… לא זכיתי… (מחייך אל חנה) אבל בכלתי הצדיקה… זכי..
גרציה: (מנסה להזהיר אותו, פונה לבריאנדה בבהלה ומפילה את הצלחת. הצלחת נשברת, כולם משתתקים)
אמא: (מנסה לתקן את האווירה) מזל טוב, גרציה!
בריאנדה: (קופצת מכיסא בשמחה) גרציה מתחתנת? (מחבקת את גרציה) מזל טוב! עם מי?
צמח: אלך להביא לך צלחת אחרת… (יוצא)
בריאנדה: נו, גרציה! עם מי?
(גימר מחליפה מבטים עם אמא ועם גרציה, גרציה מסמנת “לא” עם הראש)
גיומר: (מחליטה) עם דוד צמח.
בריאנדה: מה?
גרציה: (מנסה לחבק את אחותה) בריאנדה, ניסיתי לספר לך…
בריאנדה: (דוחפת אותה) את אמרת לי שהוא זקן!! שהוא לא מתאים לי! אה… רצית אותו לעצמך…
גרציה: לא ידעתי על הרגשות שלך אליו…
בריאנדה: נו, איזה רגשות יש לי?
גרציה: חשבתי רגשות של אחיינית…
בריאנדה: את לא אחיינית?!
גרציה: (מנסה לקחת את ידה) בריאנדה, לא רציתי לפגוע בך… אני אוהבת אותך, תאמיני לי…
בריאנדה: אל תגעי בי! שקרנית!!! ככה את אוהבת אותי?! זאת האהבה שלך!
אמא: בריאנדה, תפסיקי!
גרציה: אני באמת אוהבת אותך…
בריאנדה: (עושה תנועת אי אימון, מפנה את גבה לגרציה)
גרציה: (מבינה שאי אפשר להסביר) תסלחי לי, בריאנדה…
בריאנדה: (בשקט) אני… אני לא אסלח לך לעולם! לא!
גיומר: (בבוז) קנאית אחת!
אמא: גיומר!
צמח: (חוזר,מביט בגרציה, מניח את הצלחת על ידה) הינה הצלחת השלמה, השם יעזור שנבנה בית שלם בישראל.
אמא: אמן
גיומר: דוד צמח, מתי החתונה?
צמח: עוד חודשיים… רק שאחרי החופה וקידושין היהודי, נאלץ לבצע גם את הטקס הנוצרי.
גיומר: איפה ?
צמח: בכנסיה הקתולית… אין ברירה, לאנוסים אסור להסתכן, ריבונו של העולם יסלח לנו.
בריאנדה: א..א..א… אני אלך לכומר, אספר לו על מה שדברתם, עוד תראו…
אמא: בריאנדה!! עברת כל גבול!
האב: (נכנס במהירות) תעלו מהר ובשקט, מסרו לי שהבישוף הגיע, הוא מחכה על יד דלת הכניסה…
(כולם ממהרים לצאת)
אמא: (תופסת את ידה של בריאנדה) שלא תעיזי לפתוח את הפה, הבנת? (בריאנדה בוכה, אמא ממשיחה להחזיק בידה בחוזקה)
(קול של גרציה מבוגרת): בחתונה שלנו בריאנדה הייתה שקטה, עצובה… היא לא דיברה, לא איתי, לא עם צמח… עם אף אחד. צמח קנה לה הרבה מתנות והיה נראה לנו שהיא השלימה ונרגעה… אני וצמח היינו מאושרים, נולדה לנו בת, מתוקה, קראנו לה ריינה. אבל אחר שמונה שנים….
תמונה 5: בריחה לאנטוורפן
(גרציה יושבת על יד השולחן ומעיינת במחברת, פותחת עוד דף)
גרציה: (קוראת בקול) “אם הייתי ציפור ויכולתי לעוף
הייתי בוחר אליך לשוב”…
גרציה: (מנשקת את המחברת, מדברת אליה) הלוואי ויכולת לחזור אלי, צמח! איזה שירים יפים כתבתה לי, אני שומרת על המחברת שלך יותר מאישון העין.
(נכנסת בריאנדה, הפנים שלה זועפות )
בריאנדה: מה קרה, גרציה? למה את מזעיקה אותי באמצע המסיבה? מאז שבעלך נפטר את מנסה להשתלט עלי עוד יותר…
גרציה: (סוגרת את המחברת, מניחה אותה בצד) בריאנדה! על מה את מדברת?
בריאנדה: על מה? על זה שאני לא הרכוש של בעלך שאת מנהלת , אני לא צריכה שתנהלי את חיי… ואני גם לא האנוסים שלך שאת כל כך דואגת לעתיד שלהם. אני אסתדר לבד, הבנת?
גרציה: (מנענעת בראשה) אוי, בריאנדה!
בריאנדה: מה “אוי בריאנדה”! (מחקה את אחותה, מגזימה בנענוע)… די, נמאס! את תחנכי את הבת שלך או את יוסף האחיין המוערץ, לא אותי!
גרציה: (בצער) מה התנפלת על היתומים, רחמנות!
בריאנדה: גם אני יתומה! עלי את לא מרחמת…
גרציה: (בשקט) גם עליך…
בריאנדה: בטח!! לא אכפת לך ממני….
גרציה: (פתאום מחייכת) תחליטי כבר…
בריאנדה: אוף!… נו, מה בפעם את רוצה?
גרציה: קיבלתי מכתב מדוד דייגו.
בריאנדה: ולמה זה אמור לעניין אותי?
גרציה: בריאנדה, המכתב הזה אמור לעניין אותך, דוד דייגו מבקש לשאת אותך לאישה.
בריאנדה: מה? הזקן הזה?
גרציה: הוא בכלל לא זקן… רק 48… צמח שלי התחתן איתי בדיוק בגיל הזה…
בריאנדה: טוב, מה את משווה עם דוד צמח!
גרציה: דוד דייגו – אחיו. גם הוא טוב לב וגם הוא עשיר מאוד.
בריאנדה: אה.. זה כבר נשמע יותר מעניין… רק שלא ימות לי אחר שמונה שנות נישואין, כמו האח שלו (מצקצקת בלשונה)…
(גרציה מסתכלת עליה בזעזוע, נאנחת)
בריאנדה: מה?! (בלעג) בעצם, אם גם אני אצא נשכרת מזה, אם גם לי ישאירו את הירושה השמנה… מה רע? על העזרה ל-“אחינו המסכנים” אני מוותרת…
גרציה: אוי בריאנדה… אז לכתוב לדוד שאת מסכימה?
בריאנדה: אז תכתבי לו שאני מסכימה… (צוחקת) אז דייגו ידאג לעתיד שלי …אז הוא יפנק אותי!… ועכשיו אני אמשיך להתפנק במסיבה ואל תפריעי לי עוד! (יוצאת)
גרציה: (נאנחת, שוב לוקחת את המחברת בידיים, מנשקת אותה בגעגוע, מדברת אליה): מה קורה עם בריאנדה? היא מאוד מדאיגה אותי
… אני מקווה שאחיך ירסן אותה… (מחייכת) ברוך השם, דוד דייגו הסכים להתחתן איתה!!
גרציה: (בקול מרצין, פתאום משנה את הנושא):אבל בריאנדה… מעניין, מאיפה היא יודעת על המחתרת להצלת האנוסים? טוב, היא תמיד הייתה סקרנית מאוד… רק שלא תפטפט יותר מדי… רק שהשמועות לא תגענה לאוזני האינקוויזיציה… בעצם, צריך לברוח, ומה שיותר מהר, כך טוב יותר… אולי גם אנחנו נעבור לדוד דייגו לאנטוורפן? אני וריינה המתוקה שלנו, ויוסף…
יוסף (נכנס לחדרה בריצה): דודה גרציה, עכשיו נודע לי על המזימה מצד המלך והמלכה!
גרציה: (מנגבת את הדמעות, מסתובבת אל יוסף) מה, מה קרה יוסף?
יוסף: עכשיו נודע לי!… בבית המלכות זוממים להוציא ממך את ריינה, לאמץ אותה וכאשר תגדל להשיאה אותה עם אציל פורטוגזי הנוצרי, ה’ ירחם!
גרציה: או, זה לא רק אינקוויזיציה… לא אכפת להם מריינה שלנו… הם כולם חושבים רק איך להשיג את החלק שלה מהירושה… אנו חייבים לברוח מייד… (שוב מחבקת את המחברת) צמח, תתפלל עלינו במרומים, שה’ הטוב יציל אותנו ושכולנו נצליח להימלט.
(קול של גרציה מבוגרת) נו, מה, ברחנו? (נאנחת) רק 5 שנים היה לנו שקט…. לא אשכח את העלבון שגרמו לי בארמון של מלך אנגליה….
תמונה 6: בבית המלוכה
(אנגליה, בית המלוכה, הבישוף נכנס לאולם הקבלה, קד לנסיכה )
הנסיכה: שלום הבישוף. מה בפיך?
הבישוף: שלום וברכה הוד נסיכתך, רציתי לדבר על דונה באטריס מנדס…
הנסיכה: באטריס? או, אני כל כך מרוצה ממנה,… היהלום הזה, שבכתר שלי, מתנה ממנה. היא גם מספקת לארמון את התבלינים ואת הקקאו! נו, אז מה יש לך לחדש עליה? דווקא הזמנתי אתה אלי, היא צריכה להיכנס כל רגע.
הבישוף: (לעצמו בשקט) אוי לא!…( פונה לנסיכה, ממהר מאוד בדיבור) הוד נסיכתך, יש לי מידע שדונה באטריס מנדס לא קתולית נאמנה.
הנסיכה: מה? גם היא התחברה לכנסיה הפרוטסטנטית של אבי המלך? לא יכול להיות, היא חברה שלי, היא לא תבגוד בי!
הבישוף: הוד נסיכתך, היא לא קתולית ולא פרוטסטנטית, היא יהודיה בסתר!
הנסיכה: לא, זה לא יכול להיות… הטעו אותך, הבישוף, שיקרו לך.
הבישוף: הוד נסיכתך, הבת שלה, היא הצעה מעולה לשידוך….
הנסיכה: הבת שלה? מה הקשר לבת שלה עכשיו?
הבישוף: אם נציע לבת שלה נישואין עם האציל הנוצרי, באטריס מנדס לא תסכים, הוד נסיכתך…
הנסיכה: למה? אם אני אציע לה, באטריס תסכים בשמחה!
הבישוף: נבחן אותה! אם היא לא תסכים, אז היא יהודיה!
הנסיכה: למה?
הבישוף: היהודים מתחתנים רק עם יהודים!
הנסיכה: אני אציע לה ועוד תראה, היא לא תסרב!
הבישוף: (עם קידה נמוכה לנסיכה) אני אסיר תודה על חסדך הרב, הוד נסיכתך.
הנסיכה: הייתי שמחה להציע שידוך טוב לביאטריס עצמה… אבל אין מה לעשות, היא בשום אופן לא מסכימה, אומרת שקשורה לבעלה המנוח מאוד…
הבישוף: (בלעג) קשורה… קשורה למשהו אחר!
(הנסיכה עושה תנועת ביטול בידה, הכומר יוצא)
הנסיכה: למה הוא לא אוהב אותה כל כך?… (מסתכלת על הבישוף המתרחק) דווקא הרעיון הזה להציע שידוך לבת של באטריס מעולה… (צוחקת) אני אדאג לנישואים שלה עם האציל הטוב והאדוק ביותר… באטריס תהיה אסירת תודה ותספק לי אבנים עוד יותר יפים…
( נכנסת גרציה)
הנסיכה: או, באטריס, שלום יקרתי, תהיי עוד יותר עשירה, רק עכשיו דברנו עליך. (משיטה לה את היד)
גרציה: (קדה, מנשקת יד של הנסיכה) שלום הוד נסיכתך, ראיתי את הבישוף ביציאה, הוד נסיכתך דיברה עלי איתו?
הנסיכה: כן, עליך ועל בתך. אני רוצה להציע לך אדם נפלא שרוצה לשאת את בתך לאישה, היא מבוקשת, יש לה מידות טובות…
גרציה: (מסתירה את מבוכתה וכעסה) הוד נסיכתך, את כל כך טובה אלינו, אין לי מילים להודות על החסד שאת מעניקה לנו…
הנסיכה: כן, יקרתי. את מאוד חשובה לי. נו, אמרתי לבישוף שתסכימי… לכי, תשמחי גם את בני הבית שלך.
(הנסיכה עושה תנועת שחרור בידה, גרציה קדה ויוצאת)
הנסיכה: אין לה מילים להודות … ח… ח… ח… אני לא צריכה את המילים, אני צריכה את הקקאו, (מלקקת את השפתיים) הקקאו..
(קול של גרציה מבוגרת) ואז שוב ברחנו, בפעם לוונציה…
תמונה 7: בגידה בוונציה
( וונציה, בית של גרציה, היא משחקת עם ריינה [12] וגרציה הקטנה [4] )
גרציה הקטנה: דודה גרציה, איפה אבא שלי? אני רוצה את אבא!
ריינה (מבט חטוף לאמא): אבא לא יכול… אבא רחוק – רחוק… הוא עם אבא שלי…
גרציה הקטנה: איפה זה רחוק, רינה? מתאי הוא יחזור?
גרציה: הוא עכשיו אצל המלך.
(נכנסת בריאנדה, גרציה והבנות עדיין לא רואות אותה)
גרציה הקטנה: איזה מלך?
גרציה: מלך מלכי המלכים…
בריאנדה: די! (בנות בפחד מסתובבות לכיוון של הקול) הילדה מפוחדת, את לא רואה? תפסיקי לבלבל את המוח לבת שלי!
(גרציה הקטנה רצה לבריאנדה, מחבקת את רגליה)
גרציה הקטנה: אמא!!! רוצה לאבא, הוא אצל מלך!
(בריאנדה קולטת על מה היה מדוב, מתכופפת, מחבקת את בתה)
בריאנדה: אי אפשר, קטנטונת.
(גרציה הקטנה מתחילה לבכות, בריאנדה בכעס מרחקת את בתה מעצמה, מתיישרת, מרימה את הסנטר של בתה עם האצבע, מסתכלת לה בעיניה)
בריאנדה: למה את בוכה? את כבר לא קטנה. (מוכיחה לה) ילדות גדולות לא בוכות.
גרציה: (עם פליאה) בריאנדה!
בריאנדה: (עוזבת את בתה, הולכת לכיוון אחותה, בקול מתריס) מה?!
ריינה: (מתקרבת לבת דודתה, מתיישבת על ידה) את רוצה שאני אספר לך על אבא?
גרציה הקטנה: (משפשפת באגרופיה את העיניים, מתייפחת) כן…
ריינה: (לוקחת את ידיה) בואי, אספר לך בחדר שלי.
גרציה הקטנה: (מסתכלת על אמא בתחנונים) אני רוצה עם אמא…
בריאנדה: אחר כך… אם יהיה לי זמן… קודם אני רוצה לדבר עם דודה גרציה.
גרציה: (מבטיחה לאחיינית הקטנה) כן, ילדונת שלי, אנחנו נבוא עוד מעט…
(הבנות יוצאות)
בריאנדה: אני צריכה כסף…
גרציה: בריאנדה, בבקשה, תקדישי לבתך יותר זמן, בסדר?
בריאנדה: לא בסדר!… די, תפסיקי לחנך אותי… תני לי אלף דוכאטים….
גרציה: גרציה כל כך קטנה… היא כל כך מתגעגעת…
בריאנדה: (מרימה גבה) את מתכוונת לשחק על רגשי האימהות שלי?
גרציה:(מדברת ברוך) רגשי האימהות שלך? בריאנדה, את יודעת מה זה להיות אמא? למה כל הזמן את מחפשת בילויים, תתעוררי סוף-סוף!… ילדתך צריכה אמא, ילדתך, בשר מבשרך!…
בריאנדה: את חונקת אותי… לא נותנת לי לחיות! החיים כל כך קצרים! תראי איפה הבעלים שלנו! מתחת האדמה!
גרציה :גם להיות רעיה טובה לא ידעת…
בריאנדה: (בלעג) רעיה טובה? מה זה רעיה טובה? להיות שפחה לבעלה? לספק את הרצונות שלו? שהוא יתגאה לפני כולם שיש לו אישה יפה?! אני לא צריכה גבר שיתגאה ביופי שלי. אני מתגאה ביופי שלי, זה מספיק!… כן, אני יפה!!! יפה ממך, בגלל זה את נובלת כבר שנים לבד, מאז שצמח…
גרציה (מחייכת ברוך): אני לא מחפשת גבר אחר. צמח היה אחד ויחיד בשבילי. הוא היה מלך ואני הייתי מלכתו.
בריאנדה: כן, כן, תמשיכי…”כל כבודה בת מלך פנימה…” נמאס… כל ההטפות שלך, הצדקנות שלך… נמאס לי… מזמן… את תמיד משתלטת על חיי, תמיד מכריחה לנסוע אחריך לכל מקום …
גרציה: (מסתכלת על בריאנדה בהוכחה ): בריאנדה, שיתפתי אותך בעניין המזימות של הכומר נגדנו, את יודעת שחיינו חייבות לברוח לוונציה!
בריאנדה: או! דווקא וונציה יפה… וונציה משעשעת… נו, תני לי כבר את הכסף!… אלפיים דוכאטים!
גרציה: (עם אנחה כבדה): ה’ ירחם עליך…
בריאנדה: בטח, עליך הוא לא צריך לרחם…. (מושכת את היד): הכסף!
(גרציה לוקחת את הארנק, מוציאה שטר כסף, נותנת לאחותה)
בריאנדה: מה זה? 200? מה אני אעשה עם 200, אקנה תפוח מסוכר? את יודעת מה? אני דורשת את כל משמגעי לי מהירושה של בעלי!
גרציה: הכסף שייך לבת שלך, לגרציה הקטנה!
בריאנדה: אבל מה איתי? אין לי שום זכויות, אין לי זכות קיום? תני לי את הכסף שלי, מכשפה.
גרציה: אני לא יכולה. הבטחתי.
בריאנדה: (מסתכלת למלה) דייגו הטיפש, למה נתת את האפוטרופסות לידיים שלה?
גרציה: הוא חזה את העתיד…
בריאנדה: האי, תפסיקי! כולם חושבים שאת כל כך טובה! אבל אני מכירה אותך – את רק רוצה לשלוט.
גרציה: אין טעם להמשיך בדיבורים… הבנות מחכות… ( יוצאת )
בריאנדה: אין טעם?! נו, אחותי היהודייה הגאה, זהו, נמאס לי ממך… (מחייכת ברשעות) … נמאס מזמן…. (יוצאת)
תמונה 8: גרציה
(חזרה למרתפי האינקוויזיציה)
גרציה: (בעצב) אז בריאנדה באמת בגדה בי… (מרימה ידיים כלפי מלה) למה ה’, למה?… מה לא עשיתי בשבילה?! את כל חיי נתתי לה! מה היא עוד רוצה ממני?! יותר טוב לה שאני אמות? שלא אהיה? היא לא זוכרת כלום? שום הכרת טובה?! היא עד כדי טיפשה? מה היא חושבת! שאינקוויזיטורים יהיו לה במקום המשפחה! שהם רוצים את טובתה? שהם יתנו לה את כספי בעלה, את רכושו! הם ישמחו להתפטר ממנה גם…
גרציה: (רצה בכלא, עוצרת שוב, תופסת את הראש בידיים) טיפשה… בוגדת… אכזרית… בגלל בצע כסף וכדי לחיות חופשית,למסור אותי לעינויים! (במרירות) הרי עינוי הכי כואב שלי, זה הבגידה שלה…
גרציה: (שוב מרימה ידיים למלה) ה’, אני כבר עייפה להיות לבד, בודדת, בלי אף אחד קרוב, תומך,חזק! ושעליו אוכל לסמוך, להישען עליו ולבקש עזרה…
גרציה: (מתיישבת בכסא בכבדות) ה’, כל כך קשה לי… סלח לי, המילים יוצאים ממני מתוך הכעס… אני שואלת, למה אחותי מסרה אותי, ודווקא היא? במה חטאתי?!!…ה’, אני רועדת מפחד שאתה לא מרוצה ממני, שאתה כועס עלי… שאתה לא רוצה לשמוע את התפילות שלי…
גרציה: (מוציאה את התמונה של צמח מהכיס) צמח, בעלי היקר, אתה שם, במרומים, קרוב לה’, תבקש אתה עלי, תתפלל, שה’ יושיע אותי מכאן!
גרציה: (משתוקקת, נזכרת במשהו) פעם אמרת לי, שאם מוותרים על העלבון זה סגולה לישועה… אני צריחה לסלוח, לוותר לה? (קופצת מהכיסא, אומרת בכעס) אבל מה שאחותי עשתה, זה לא עלבון! זה סכנה… הם יהרגו אותי! בגללה! ומה יהיה עם רינה, עם בתנו?! מי ידאג לה, בריאנדה?! הבוגדת?! (נופלת על המיטה, בוכה)
תמונה 9: בריאנדה
(בית של גרציה, חדר של גרציה הקטנה, בריאנדה עם בתה)
גרציה הקטנה: אמא, למה דודה גרציה לא בבית, איפה היא? (בריאנדה לא עונה, כאילו לא שמעה את השאלה)
גרציה הקטנה: (מנדנדת את יד של אמא) אמא, איפה דודה גרציה?
בריאנדה: איפה ריינה, אני צריכה ללכת.
גרציה הקטנה: ריינה ישנה, כואב לה ראש, היא בכתה הרבה הערב… (מתחננת) אמא, אל תלכי, אני פוחדת להישאר לבד.
בריאנדה: את לא לבד. ריינה בחדר שלה, גם את תלכי לישון.
גרציה הקטנה: אני לא, אני פוחדת לישון לבד! (מתיישבת על הברכיים של אמא, מחבקת אותה) אמא, אל תלכי… תספרי לי על דודה גרציה.
בריאנדה: מה לספר לך?
גרציה הקטנה: על כשאתן הייתן קטנות… אולי על הסוסון?
בריאנדה: על הסוס, איזה סוס?
גרציה הקטנה: על הסוסון, שדוד צמח הביא לך למתנה.
בריאנדה: אה… דודה גרציה סיפרה לך?
גרציה הקטנה: כן, דודה גרציה סיפרה לי הרבה סיפורים עליך…
בריאנדה: כן? (בחשד) מה עוד סיפרה לך דודה גרציה?
גרציה הקטנה: (מפהקת) היא סיפרה הרבה – הרבה… אמא, אני מתגעגעת לדודה גרציה, אני כל כך אוהבת אותה… וגם אותך, מאוד… (מפהקת שוב) את לא תלכי, אמא?
בריאנדה: (מתרככת, מחייכת) לא… את עייפה גרציה, תשני חמודה. (מנדנדת אותה קלות) גרציה הקטנה: (נרגעת, נותנת נשיקה לבריאנדה) לילה טוב, אמא… (נרדמת)
בריאנדה: (מסתכלת על בתה באהבה) נרדמת. איך שאת מתוקה, נסיכה שלי. (מנשקת אותה, מעבירה למיטה, מכסה בשמיכה באהבה. מתיישרת, מסתכלת על בתה עוד כמה רגעיים) את מתגעגעת לדודה שלך… את אוהבת אותה…
בריאנדה: (צוחקת במרירות) אבל היא? היא לא יודעת לאהוב… אחרת צמח לא חיה מת… ואני, כל כך אהבתי אתו… אם הוא היה מתחתן איתי, היינו מאושרים, היינו ביחד עד עכשיו… הייתי עושה את הכול כדי שהוא יהיה… אותי הוא לא היה עוזב… אחותי גרציה… אני מאוד כועסת עליה … היא בגדה בי… את אוהבת אותה… ואני אוהבת רק אותך, קטנטונת שלי… אף אחד בעולם לא אוהב אותך, רק אני… מתוקה שלי… אני רוצה שיהיה לך רק טוב, שתיהני … לעולם באים כדי ליהנות… אחותי אף פעם לא הבינה אותי, אף פעם!… עכשיו היא לא תוכל להפריע לנו… אני לא דואגת לה… שהאנוסים שלה ידאגו לה… היא אוהבת רק אותם ואת ריינה שלה ואת יוסף… אותי ואותך – לא!.. גם ריינה, לא אכפת לה ממך, הינה, השאירה אותך לבד!
ריינה: (מתפרצת להדר, קוראת בדאגה) גרציה, איפה את?! (רצה למיטה של גרציה, רואה את בריאנדה, רואה את גרציה ישנת במיטתה, נרגעת) אוי, דודה בריאינדה, טוב שאת כאן… כל כך דאגתי, לא שמתי לב איך שנרדמתי, רק עכשיו התעוררתי וראיתי שכבר לילה… תמיד אני משכיבה את גרציה…
בריאנדה: איך יכולת להשאיר ילדה קטנה לבד? אי אפשר לסמוך עליך?
ריינה: (מורידה את הראש) לא יודעת מה קרה לי… הרגשתי חולשה, עצמתי את העיניים רק לרגע…
בריאנדה: (מתבוננת בריינה) את באמת חיוורת… לכי לישון ריינה, לילה טוב…
ריינה: בכל זאת לא אירדם שוב… (מושטת את ידיה לבריאנדה, מתחננת) דודה, תעזרי לאמא שלי, תעשי משהו, אני פוחדת, דודה…
בריאנדה: ממה?
ריינה: הם יהרגו אותה… היא לא תשרוד את העינויים… (נופלת לצווארה של בראנדה, בוכה)
בריאנדה: (מתרחקת מריינה) שקט, גרציה תתעורר… (בודקת את גרציה, פונה לריינה) תירגעי…
ריינה: (מתייפחת בשקט, מנגבת את הדמעות, מנסה להירגע) הלוואי והייתי יודעת מי הלשין על אמא… הלוואי…
בריאנדה: למה את חושבת שמישהו הלשין עליה?
ריינה: הכומר דיבר איתי, שאל על המנהגים בבית שלנו, אמר שהם קיבלו מידע מי מישהו מבית…
בריאנדה: כן?
ריינה: איתך עוד לא דיברו?
בריאנדה: עוד לא…
ריינה: (שוב מחבקת את בריאנדה) דודה, אין לנו אף אחד פרט ממך, יוסף רחוק, בטורקיה…
בריאנדה: מה את רוצה שאני אעשה, מי ישמע לי בכלל?
ריינה: אני לא יודעת…
בריאנדה: (מלטפת את ריינה) לכי לחדר שלך, ריינה, מאוחר מאוד, נדבר בבוקר…
ריינה: (מנשקת את בריאינדה) לילה טוב, דודה (מתכופפת, נותנת נשיקה לגרציה) חלומות מתוקים חמודה (יוצאת)
בריאנדה: (מלווה את ריינה בעיניים) קשה לה… מסכנה… אם הייתה רק מנחשת מי באמת אשם… (במרירות) ממני היא ביקשה עזרה… ואם הם יגלו לה? אם הם יגידו מי הוא המוסר! (מסתירה את הפה בידיים) מוסרת…. (פתאום נרעדת) אם גרציה באמת תמות שם… (רק בשפתיים) בגללי…
בריאנדה: (שוב מתכופפת לבתה, מדברת בשקט, כאילו פוחדת שמישהו ישמע) מה תגידי את כשתגדלי ויתברר לך הכול? את תשנאי אותי!! אוי, לא!! (מתיישרת, מסתכלת על הקטנה עוד כמה רגעים ובהחלטיות הולכת לכיוון השולחן, מתיישבת, כותבת משהו, סוגרת, שמה את החותמת ומצלצלת בפעמון. (נכנס המשרת)
בריאנדה: (נותנת למשרת את המעטפות) זה מכתב למלך אנגליה וזה ליוסף, לטורקיה. (שוב מתקרבת למיטה של בתה) את לא תשנאי אותי, את לא תתביישי בי. (מתכופפת ומנשקת את ילדתה)
תמונה 10: האינקוויזיטור
(וונציה,חדר של הבישוף, הוא יושב על יד השולחן וקורא במסמכים)
הבישוף: היהודייה הארורה,… המלכים הטיפשים… הסולטאן המנוול, חוצפן, מאיים במלחמה ודורש את שחרורה של ביאטריס מנדל הזאת… חבל שהמושל לא אישר לענות אותה…. מאכזב מאוד!
(גרציה נכנסת)
הבישוף: נו, סוף-סוף אחר חודשיים של שתיקה, החלטת לספר את האמת?
גרציה: הוד רוממותך, אמרתי לך לא פעם, אין עלי שום חט… אני בת נאמנה ל…
הבישוף:: ואני אמרתי שאחותך היא הנאמנת לכנסייה!
גרציה: אני כבר הסברתי… בשביל מה קראת לי? בעצם… אני דורשת לפנות למלך צרפת, גם למל..
הבישוף:(מתפרץ) אין צורך, הם כבר שלחו אלי אגרות, (בבוז) דואגים לך …. לא מבין, איך כישפת אותם… (צועק) את יכולה לחזור הביתה… (מאיים) אבל אנו נהיה בקשר תמידי עם אחותך…. (מראה לה לדלת) לכי כבר!
(גרציה הולכת לכיוון הדלת)
הבישוף:(צועק) תעצרי! (גרציה קופאת במקום) אולי את באמת מכשפה?! איך לא חשבתי על זה!
גרציה: (בלי להסתובב, מנענעת בראש) האשמות שווא… אני יכולה ללכת?
הבישוף:(ברשעות) לכי… לכי… עדיין.
(גרציה יוצאת)
הבישוף: (מבטיח לעצמו, בשקט) אני עוד אחזיר אותה… (פתאום קופץ מהמקום, מנופף בידיים בכעס) היהודים האלו… הסולטאן…. המלכים… שונא את כולם! כולם!!!
תמונה 11: התפייסות
(וונציה, בית של דונה גרציה, ריינה וגרציה הקטנה יושבות על יד השולחן, גרציה עם הפנים לדלת, ריינה מולה)
גרציה הקטנה: ריינה, מתאי דודה גרציה תחזור?
ריינה (נאנחת): בעזרת ה’, מה שיותר מהר. בואי, נתפלל, נבקש מה’… תחזרי אחרי… “מזמור לדוד…
(נכנסת דונה גרציה, מסתכלת על בנות באהבה)
גרציה הקטנה: מזמור לדוד… (פתאום רואה את דודתה, רצה לקראתה) ריינה, תסתכלי, אמא שלך!
ריינה (מסתובבת לכיוון הדלת,רצה לאמא, מחבקת אותה): אמא!!! שבח לאל, חזרת!!!
דונה גרציה: (מחבקת, מנשקת את הבנות) בזכות התפילות שלכם, צדיקות. (הבנות מחייכות, מרוצות)
דונה גרציה: ריינה, תביא לי בבקשה תיק נסיעות.
(ריינה מסתכלת על אימא, לא מבינה את פשר בקשתה הפתאומית, אבל לא שואלת דבר והולכת להביא את התיק)
דונה גרציה: (נזכרת) ריינה, תיק גדול!
(גרציה הולכת לשולחן כתיבה, מוציאה את מסמכים)
ריינה: (חוזרת עם התיק, מוסרת אותו לאימא) הינה התיק… (שואלת בפליאה) אמא, מה את עושה?
דונה גרציה: (ממשיכה לאסוף את מסמכים, מכניסה אותם בתוך התיק) אנו צריכים לנסועה מכאן…
ריינה: לאן? רק חזרת…
דונה גרציה: קודם לפרארה… אחר כך, אם ירצה ה’, לארץ ישראל.
גרציה הקטנה: (קופצת) יופי! זה רחוק?
דונה גרציה: רחוק מאוד… לכו לחדריכן, מתוקות, תתחילו להתארגן. (הבנות יוצאות)
(נכנסת בריאנדה, דונה גרציה עדיין לא רואה אותה)
בריאנדה: גרציה! חיקיתי לך!… מה את עושה?!
(גרציה לא עונה, ממשיכה להתעסק עם התיק)
בריאנדה: את נוסעת? (גרציה לא עונה)
בריאנדה: (מתקרבת לגרציה) גרציה, אני מבקשת…
(רוצה לקחת את ידה של גרציה, גרציה זזה הצידה, בלי להסתכל על אחותה מוציאה את הארנק)
דונה גרציה: מה את רוצה? כסף?… קחי (זורקת לה את הארנק) קחי הכול רק שתעזבי אותי, סוף-סוף…
בריאנדה: אני רוצה אותך! לא את הכסף!
דונה גרציה: את רוצה אותי?! את רצית להתפטר ממני, בגדת בי! הבישוף שמח לספר לי… קודם לא האמנתי… אחר כך השבתי שטעית, עשית מעשה בלי לחשוב, מתוך הכעס… אבל זאת אני שטעיתי!… הבנתי הכול…. גיליתי את זהותך האמיתית… תכננת ברצינות והרבה זמן… שנים..
בריאנדה: (מתחילה לבכות) אני כל כך מצטערת…
דונה גרציה: מצטערת?! את מצטערת?! סיכנת את חיי, את חיי בתי, עכשיו את אומרת “מצטערת”?
בריאנדה: (בוכה) אני… אני…
דונה גרציה: מה את?
בריאנדה: (בוכה היסטריה) אני באמת חיקיתי לך, כתבתי למלך אנגליה, כתבתי ליוסף לטורקיה…
(גרציה מרימה את ראשה, בפעם מסתכלת על בריאנדה): את כתבת?!
בריאנדה: (שוב מתקרבת לגרציה) אני אוהבת אתך…
דונה גרציה: את כתבת… את? אני לא מאמינה!
בריאנדה: אני באמת כתבתי… גרציה, תסלחי לי… אני מתחננת!
דונה גרציה: אני לא יכולה לסלוח לך… איך אפשר?!
בריאנדה: אני לא אוכל בלעדיך…
דונה גרציה: אבל איך אני יכולה לסלוח? את לא מבינה מה את עשית… את בכלל מבינה מה זה מרתפי אינקוויזיציה?!
בריאנדה: גרציה, אין לי אף אחד בעולם, את אחותי….
דונהגרציה: עכשיו הבנת? הלוואי היית מבינה זה מקודם…
בריאנדה: (בעצב) עדיף מאוחר מאף פעם לא… אני מבינה שאת לא מסוגלת לסלוח לי עכשיו… אבל אולי תוכלי אי פעם? אולי, למרות הכול תתני לי עוד הזדמנות?
דונה גרציה: (אחרי שתיקה ממושכת) אולי…
(נכנסות ריינה וגרציה הקטנה)
ריינה: אמא, לארוז גם בגדי חורף?
דונה גרציה: כן, בוודאי.
גרציה הקטנה: (רצה לבריאנדה, מחבקת אותה) אמא, ריינה ואני התפללנו וה’ החזיר את דודה גרציה ועכשיו אנחנו נוסעים לארץ ישראל!
בריאנדה: (מרימה את ביתה על הידיים, מנשקת אותה) מתוקה שלי… צדיקה שלי…
(דונה גרציה מסתכלת עליהן, מופתעת מאוד על שינוי היחס של בריאנדה לבתה)
ריינה (פונה לבריאנדה): דודה בריאנדה, איפה התיקים שלך? אמא אמרה שצריכים לנסוע.
בריאנדה: (נאנחת, מורידה את בתה מהידיים) אני לא יודעת האם גם אני אסע… (מסתכלת על גרציה)
ריינה: למה לא? בטח שאת נוסעת!
גרציה הקטנה: אמא, אני רוצה שניסע עם ריינה, לא רוצה שנשאר כאן לבד!
דונה גרציה: (מחייכת) בוודאי שדודה בריאנדה נוסעת איתנו…
(גרציה שרה)
משתוקקת לארץ
ארץ מבטחים
שחולמת עליה
כל כך הרבה שנים
אז אולי ארוץ אל הים
אמהר לקראת הגלים
שייקחו אותי לארצי
גם בערב הסוער
כשציפורים שותקות
לי תמיד יאיר האור
של ארץ חלומות
ולפתע יצא לקראתי
המלאך הקטן שלי
שנוצר מהתפילות
(בריאנדה מצטרפת):
והיקר להאמין
במשאלות יפות
ולעולם החלומות
לפתוח חלונות
ואני בספינת דמיונות
מפליגה מהר מאוד
בנתיב של התקוות
(ריינה וגרציה הקטנה גם מצטרפות)
איפה, איפה את
ארץ חלומות
איפה, איפה את
ארץ אגדות יפות
נפגשים שם אור ושמחה שם מילים של האמונה
מתקבלות תמיד בברכה
(רק גרציה ממשיכה)
משתוקקת לארץ,
מתגעגעת…
כל כך אני רוצה
בארץ שלי לגעת
ולנשק את העפר שלה…
תמונה 12: לעלות לירושלים היא רק במותה זכתה
(הווה, השחקנית המשחקת את התפקיד של דונה גרציה יוצאת לבמה בלבוש של התקופה הנוכחית):
חנה נשיא, דונה גרציה, הגבירה – קראו לה היהודים והלא יהודים המעריכים אותה בכל העולם, נפטרה בגיל 59 בטורקיה, בעיר קושטא. היא כל כך רצתה לעלות לארץ הקודש,… ולא זכתה … היא קבורה בהר הזיתים, על יד בעלה צמח… לעלות לירושלים היא רק במותה זכתה!
(שרה)
דונה גרציה, חנה נשיא
הגבירה הנפלאה
דאגה לאחיה האנוסים
ותמיד הייתה פעילה
אהבה את ירושלים
חלמה להיות בה
מפעל חייה מחתרת הצלה
שם בגלות היא ניהלה
הזמן וכוחותיה
הייתה מקדישה כל כך
להקמת בתי כנסת וישיבות
וגם לתרגום התנ”ך
בעיר טבריה היא זכתה
כהוקרה על מפעל חייה
כי היא לא שקטה אף רגע
מקריבה את עצמה לעמה
לא הפריע לה לא שלג,
לא גשם, לא חום
פעלה ועשתה ותרמה
וכל כך להטיב היא רצתה
ליהודים מכל העולם
וכל עניינים הדחופים וגם לא
בעסקאות עם עולם כולו
היא תמיד בלי להגיד מילה
לא סירבה וסידרה ועשתה
להקמת מדינת היהודים
היא כל רכושה ציוותה
לעלות לירושלים ולארץ הקודש
היא רק במותה זכתה…
יהיה זכרה ברוך לעולם
דונה גרציה – חנה נשיא,
בת מלך היא, גיבורה בנשים
מודים אנחנו לה
(סוף)
Shuli Sapir-Nevo
בלה יפרה
• דונה גרציה
מחזה חדש , עשיר ויפה עם ציורים מקסימים של בלה יפרה , לוקח אותנו אל נבכי ההיסטוריה של ספרד וממגולל עלילה משפחתית.
“מחזה ב-12 תמונות. דונה גרציה עצורה בכלא של מרתפי אינקוויזיציה. הבישוף מגלה לה שאחותה בריאנדה הלשינה עליה. דונה גרציה לא מאמינה, אבל הזיכרונות שלה בקשר לאחותה הקטנה מביאים אותה להבנה, שאכן, בריאנדה בגדה בה. האם גרציה תוכל לסלוח לאחותה?”
קטע מתוך המחזה
בריאנדה : ” דוד צמח עשיר מאד הוא יפנק אותי, יקנה לי תכשיטים, ייקח אותי אל כל המקומות היפים בעולם, לצרפת, לאנגליה, לוונציה! אני כל כך רוצה לראות את וונציה, דויד צמח סיפר לי שזו עיר יפה מאד! גרציה, אני אהיה עשירה ומאושרת…”
לבלה יפרה 14 ספרים ב OURBOOX
קישור לספריה של בלה
http://www.ourboox.com/community/bella-hprv/
Published: Feb 23, 2015
Latest Revision: Feb 25, 2015
Ourboox Unique Identifier: OB-33936
Copyright © 2015
Skip to content