עברית שפה יפה

בלשון חז”ל שדוברה החל מהמאה הראשונה לספירה, הכינוי המקובל לשפה המקראית ולשפה המדוברת היה “לשון הקודש“,^[6] והמונח “עברית” שימש לציון הכתב העברי הקדום,^[7] וכן לציון שפתם של בני עבר הנהר,^[8]אך יש גם שימושים במונח “עברית” המתייחסים ללשון המקרא.^[9]

כיום מכנים את הניב התנ”כי “לשון המקרא“, כדי להבדילו מלשון חז”ל המכונה גם “לשון חכמים”, שהיא בעצם ניב מאוחר של עברית.

בברית החדשה משמש המונח “עברית” כשם לשפה הארמית שדוברה על ידי ה”עבריים” (תושבי עבר הנהר) בארץ ישראל, אולם בספרות חז”ל משמש מונח זה רק לעברית (המשנאית)