(קוראים לי נועה גרינפלד ופירוש השם שלי הוא ״ניסים ונפלאו עשה ה׳ ״ (פסוק מהתנ״ך

ופירוש השם משפחה שלי הוא

green=ירוק

feld=שדה

.שדה ירוק

הכירו את המשפחה שלי

ראיון עם אמא שלי ענבל אור

אמא שלי ואבא שלי הכירו במסיבה. לאמא שלי יש שלוש אחים (לא כולל היא) איריס, חיים ושיר. איריס נולדה ב1974, חיים נולד ב1978 ושיר נולדה ב1989

שפת הדיבור בבית של אמא שלי היה עברית. אמא שלי עובדת בנדל״ן והתחביבים שלה הם לשיר, לקרוא ספרים ולצאת לשופינג.

אמא שלי למדה בבית ספר ״מקיף א״ בבאר שבע.

אמא שלי לא שמרה שום קשר עם החברים שלה מהבית ספר.

אמא שלי סיפרה לי שכשהייתי בת שנה פיתחתי מחלת חום גבוהה שאמא לא ידעה את סיבת, אמי נתנה לי נורופן ולא ידעה שנורופן לא משפיעה עליי ולפתע החום הגיע ל40+ ואני החלתי לפרקס אמא  התקשרה לאמבולנס מהר (אמא מתארת שזה היה הדקות הארוכות ביותר בחייה) מהפחד שמשהו היקרה לי משהו. מהאמבולנס הנחו את אמא להפשיט אותי ולעטוף אותי במגבת רטובה במים קרים וכך אמא עשתה וכשהאמבולנס הגיע לקח אותנו לבית חולים וכשהגעתי לבית החולים שם חיכתה לי אמבטיה עם מי קרח בשביל להוריד לי את החום הכניסו אותי פנימה והכן החום ירד לי הייתי מאושפזת בבית החולים במשך שבוע כאשר ביצוע את כל הבדיקות האפשריות למצוא ממה עולה לי החום, אמא ישנה איתי באותה מיטה במשך שבוע ימים ולבסוף עשו לי בדיקת אוזניים וגילו שיש לי דלקת חריפה באוזן וזה מה שגרם לי למחלת החום הגבוהה וכשעולה לי החום היום אני לוקחת רק אדוויל כי אני יודעת שאני רגישה לנורופן.

אמא שלי גדלה בבית טרפוליטי מסבתא רבא איטלקיה שאמי הייתה קשורה אלייה מאוד למדה אותה להכין פסטה וכן לעשות עבודות בית, מנהגם של משפחת אמי היה לאכול בכל ערב יום שישי קוקוס.

אמי הייתה נוהגת לבלות עם חברים ולצאת לבילויים בשעות הפנאי.

אמא שלי הייתה בתנועת נוער בצופים בבאר שבע כשהייתה בת 13.

הבית שאמי באה ממנו היה בית מסורתי שומרי שבת ונהגו לחגוג את החגים היהודיים לפי מסורתם. אמא שלי שרתה בצבע בחל הקשר בדרום.

ראיון עם סבתא שושנה הולנדר

סבתא שלי נולדה בנירבטור בשבהונגריה ב1948.

בבית של סבתא שלי דיברו הונגרית והבית היה קטן עם חצר גדולה.

המאכלים המיוחדים שהיו מרק עוף, כרוב ממלוא וניוקי. סבתא שלי דור שני לשואה שההורים שלה מנישואים שניים שלכל אחד היה ילדים ומשפחה וכולם נספו בשואה. ב1956 המשפחה של סבתא שלי עלתה לישראל וגרו ברחובות. בתקופה הזאת אחרי מלחמת סיני עד שנת 1970 סבתא שלי גרה ברחובות. לאחר שאבא של סבתא שלי נפתר ב1973 סבתא עברה לראשון. סבתא רבא המשיכה לגור ברחובות ונפתחה בשנת .1986 סבתא עבדה בתור מורה לחינוך גופני ומאמנת שחייה.

סבא רבא נולד ב1896 וקראו לו מורדכי הולנדר הוא נלחם במהפכה הרוסית במלחמת העולם הראשונה וגם היה במלחמת העולם השניה הוא הוגלה למחנות ריכוז. סבתא רבא נולדה ב1912 וקראו לה רחל ורטהיימר בשנת ו1945 הוגלה למחנות ריכוז. רוב הסיפורים שאמא של סבתא שלי הייתה מספרת לה היו על השואה. סבתא הייתה מתעמלת בנבחרת התעלמלות וזכתה בהרבה מדיילות סבתא למדה בבית בפר יסודי ״סמילנסקי״ וסבתא דיברה בבית הונגרית כי ההורים שלה לא ידעו עברית. ב1969 סבתא הכירה את סבא בנתניה והתחתנה ב1970. התחביבים של סבתא שלי הם ספורט וסריגה. כל המשפחה נספו בשואה כך שלא היה עלייה.

ראיון עם סבא משה גרינפלד

סבא שלי נולד בתאריך 15/11/1942 בעיר קושיצ׳ה-סלובקיה

נולד בבית דירות משותף במרכז העיר ובבית דיברו הונגרית בגלל שבסלובקיה דיברו הונגרית וסבא רבא שלי נולד בהונגריה. הבית היה מסורתי דתי לא זכור מנהגים מיוחדים המטבח שסבתא רבא היה הונגרי וקצת פולני וכן המאכלים היה מסורתיים ליהדות מזרח אירופיה. בסיום מלחמת העולם השניה באמצע 1945 נפגשו ההורים בקושיצ׳ה סבא היה בכל תקופת המלחמה עם אמו שנדדה בכל האזורים של קושיצ׳ה לסבתא רבא היה ניירות מזוייפים. היא נדדה בהרים שכל פעם שהיה לה חשד שאולי יזהו אותה. סבא רבא הוא גויס לצבא ההונגרי וההונגרים נלחמו עם הגרמניים והוא נפל בשבי הרוסי מיד אחרי הגיוס. לסבא רבא היה לו מזל גדול שהיו לו תנאים טובים בשבי הרוסי לעבוד בבית חולים ובהמשך לנהל מאפייה שזה עזר לו לעבור את החורפים הקשים והרעב הקשה. אחרי שסבתא וסבא רבא נפגשו אחרי המלחמה 1945 גרו בדירה בקושיצ׳ה היה להם מפעל לסבונים ומרגרינה עוד מלפני המלחמה. עזבו את סלובקיה לעלות לישראל בסוף אוקטובר 1949 המסלול היה ברכבת לוינה שבה גרו בבית מלון מספר ימים בהמשך עברו ברכבת לברי עיר נמל באיטליה שבו גרו במלון בין שבועיים ולשלוש (כל מסע העלייה אורגן ע״י הסוכנות היהודית) כשהגיעו לישראל הגיעו באוניה (אוניה ״ארצה״- זאת הייתה ההפלגה הראשונה של אונית עולים ) בנובמבר 1949 הגיעו לחיפה משם העבירו אותם ישר למחנה ״שער העלייה״ ליד חיפה טירת הכרמל של היום זה מחנה שלא נותנים לצאת בלי אישורים. המחנה שימש כמקום סגור לגילוי מחלות וטיפולים של העולים. והם גרו עד חודש ולאחר מכן עברו למחנה עולים בשם ״מחנה ישראל״ שליד לוד כיום המקום הטסייה אווירית הצד המזרחי. אחרי כמספר חודשים ב1950בגלל מגפת שיתוק ילדים המשפחה עזבו את המחנה לנתניה והיות שהדירה מושכרת לא הייתה מוכנה גרו בבית מלון כשישה שבועות המלון ניקרא ״תל אביב״ היום כבר לא קיים ולאחר מכן עברו לדירה בשכירות בנתניה ובהמשך דירה יותר גדולה בשכירות וב1955 בסמוך לבר מצווה של סבא שלי עברו לבית דו משפחתי שסבתא וסבא רבא גרו שם עד פתירתם. תקופת הגדילה של סבא בארץ היה מתחילת 1950 שהיה בגיל 7 הגדילה היתה בנתניה כולל בית ספר יסודי בשם יבנה בהמשך תיכון מקצועי ״אורט״ ושנה נוספת בבית ספר שליד התכניון אחרי זה מ1962 עד אמצע 1965 שירות צבאי בהתחלה קורס טייס ובהמשך בחייל הים במהלך השנים היה בתנועת נוער ״בני עקיבה״ אחרי השחרור מצה״ל מאי 1965 החל לעבוד בתעשייה האווירת רוב התקופה עד הפרישה. סבא פרש מהעבודה קיץ 2006

במהלך השנים שירות מילואים והשתתפות במלחמות שהיו עד סיום חובת שירות מילואים.

נישואים לסבתא באוגוסט 1970 עם הנישואים גרו ברחובות אצל ההורים של סבתא שלי ואחרי מספר חודשים עברו לראשון לציון עם סיום הבניה של הבית.

בשנת 2003 עברו לנס ציונה.

סבא רבא שנקרא אברהם-אבא כינוי אבי נולד בהונגריה בעיירה ״הוידוהוטהאז״ שליד דברצן בשנת 1916 באוקטובר וזה היה בשמחת תורה.

סבתא רבא שנקראה דבורה-ציפורה (פייגה בתעודת הלידה) הכינוי דורצ׳ו בשנת 1914 בילדות של סבא שלי היה בעיקר בארוחות צהריים והסיפורים הקלאסיים של שלגיה, כיפה אדומה וחולי….

סבתא וסבא נפגשו בפעם הראשונה אצל בת דודה של סבתא בנתניה בסתיו 1969. והתחתנו ב1970 והחתונה נארחה בתל אביב אולמי דן. אחד האירועים שסבתא ירדה בבית מלון בדרך לחתונה נתקעה במעלית לא מעט דקות. סבא שלי כפי שכתבתי רוב תקופת העבודה שלו היה בטייסה האווירית בתפקידים שונים, תחביב ישן שהיה ולא ממשיך איסוף בולים. סבתא שלי אחרי העלייה בהונגריה ב1956 התגוררו ברחובות למדה ברחובות אחר סיום התיכון ב1969 למדה במכון וינגט. ההורים של סבא דיברו על ארץ ישראל אחר תקופה קצרה לאחר סיום המלחמה ב1945 עד שעלו בסוף 1949. לא היו בני משפחה בארץ לפני עלית סבתא וסבא רבא. ביום הכרזת קום המדינה היו עדיין בקושיצ׳ה. הסיבה של סבתא וסבא רבא לעלות לארץ הייתה שמסיבות שונות רוב היהודים בחלק מארצות באירופה בעיקר צ׳כיה הונגריה ועוד מדינות בסביבה הייתה להם עדיין אפשרות לעזוב את המדינות שהם גרו ולעלות לארץ. כפי שכתבתי את סיפור העלייה וברור שהיה להם קושי להקלט מציאת דירה מקום עבודה מסודר. ההתרשמות הייתה נורא קשה עם אכזבה מסויימת. שתי המשפחות ההורים של סבא נפגעו בשואה ורק חלק שרדו.

ראיון עם סבא קלוד  קריאף

סבא שלי נולד בטוניס בשנת 1948.

בבית של סבא שלי דיברו צרפתית וערבית.

בחגים של ראש השנה ופסח היו מאכלים מיוחדים במשפחה של סבא שלי. סבא שלי עלה לארץ בשנת 1956 הם טסו במטוס לצרפת

ונשארו שם תקופה מסוימת ואז הם הגיעו לגן יבנה בישראל ולאחר מכן עברו לבאר שבע. סבא שלי למד מקצוע מכונאי ומנופאי. סבא שלי למד בישראל בבית מעלות ולאחר מכן בבית ספר ״חניכים״ למד ארבע שנים.

סבא וסבתא שלי נפגשו באולם ריקודים יצאו שלוש שנים והתחתנו החתונה הייתה נורא מרגשת מפוארת ושמחה. כל המשפחה של סבא שלי עלו לארץ בגלל שהיה עלייה גדולה בגלל הערבים…., משפחתו של סבי נקלטו בארץ מאוד טוב ובן דוד של סבא שלי היה ראש עיריית דימונה הרבה שנים ובגל זה גם נקלטו נורא מהר.

דודה מירב

לדודה שלי קוראים מירב גרינפלד והיא נולדה בתאריך 24.4.1981 בבית החולים אסף הרופא והיא אחות של אבא שלי. מירב נולדה בראשון לציון גדלה בראשון לציון וכיום גרה בתל אביב.

מירב שירתה בחייל האוויר ולמדה באוניברסיטה תואר ראשון בהנדסה וניהול באוניברסיטת באר-שבע ותואר שני עשתה בתל אביב כלכלה ושיווק עובדת בחברת אינטל .

התמונה צולמה אחרי מלחמת העולם השניה בערך בשנת 1946 אחרי שסבא שלי והוריו התאחדו בתמונה מופיעים סבא שלי שהיה קטן והוריו. התמונה צולמה במקום לצילום. והתמונה הזאת חשבו מכיוון שלמשפחה שלי אין הרבה תמונות מאותה תקופה אז הם שמרו את התמונות.

ֿ

בחרתי את סבא שלי מכיוון שהוא זוכר הכי טוב מה קרה ויש לו את הסיפורים הכי מעניינים….  סבא שלי היה במלחמת העולם שניה שהיה קטן ועלה לארץ עלייה ראשונה של היהודים

למדתי בעקבות העבודה דברים שקרו למשפחתי בשואה המון דברים שלא ידעתי. בזמן שאספתי את החומרים לעבודה הרגשתי שאני נורא מצטערת שלא שאלתי את השאלות האלו עד עכשיו כי הסיפורים נורא מעניינים.  הסיפור של המשפחה של סבתא שושנה נורא ריגש אותי….

אני אוהבת לצייר, לבשל, ספורט, שופינג ולבלות אני חוויתי לא מעט אירועי ילדות מיודחדים וחלכם נכתב בראיון עם ההורים. י