היסטוריה זה כל הסיפור

קצת על מנחם בגין

מנחם בגין היה ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל

בגין החל את דרכו הפוליטית כמנהיג ציוני בתנועת בית”ר במזרח אירופה. במלחמת העולם השניה נעצר על ידי המשטרה החשאית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד ונשלח לגולאג. לאחר שחרורו, יחד עם אזרחים פולנים נוספים, התגייס לצבא הפולני. בעת שירותו בצבא הפולני הגיע לארץ ישראל, יצר קשרים עם אצ”ל, והפך למפקד הארגון בסוף שנת 1943. בארבע השנים שבהן פיקד בגין על אצ”ל, ביצע הארגון קרוב ל-300 פעולות

לאחר פירוק אצ”ל בקיץ 1948, הקים בגין את תנועת החרות ובמשך שנים כיהן כמנהיגה הבלתי מעורער. בגין התנגד בחריפות להסכם השילומים של ישראל עם גרמניה המערבית, ותמך בממשלה בעת מלחמות ישראל. לאחר עליית הליכוד לשלטון ב”מהפך” של 1977, חתם בגין כראש הממשלה על הסכם השלום עם מצרים וב-1982 יצא ל”מבצע שלום הגליל” שהתפתח למלחמת הלבנון הראשונה. ב-1983 התפטר בגין מתפקידו והסתגר בביתו. הוא סירב לפרט את המניעים שגרמו לו לפרוש.

מנחם בגין בצעירותו

מנחם בגין נולד בברסט ליטובסק שבבאלרוס, בתחום המושב של האימפריה הרוסית , ב-16 באוגוסט 1913, י”ג באב תרע”ג, שבו חָלה  שבת נחמו, ומכך נגזר שמו לדבריו, כילד חלם להיות עורך דין “כדי לעזור לחלשים”. בהמשך למד בגימנסיה הממשלתית והמשיך ללמוד באוניברסיטת ורשה בפקולטה

למשפטים. בזמן לימודיו התפרנס מהוראת שיעוריים פרטיים.

כילד הצטרף עם אחיו ואחותו לתנועת “השומר הצעיר” – באותה העת תנועת הנוער הציונית היחידה בעיר. לאחר מספר שנים הצטרפו בני המשפחה לסניף החדש של תנועת בית”ר, שהוקם ב-1929. באותה שנה שמע לראשונה את המנהיג הציוני זאב זבוטינסקי נואם בתיאטרון בעיר, ונכבש על ידי תורתו. הוא סיפר כי “קסמה לי בבית”ר הציונות השלמה, ארץ ישראל, ומדינה יהודית בקרוב בימינו”. כאשר למד בגימנסיה היה נתקל לפרקים בביטויי אנטישמיות שהגיעו לידי אלימות. הוא למד מהניסיון ומן הצורך להתגוננות, ובאוניברסיטה נמנה בגין עם מארגני ההגנה עצמית של הסטודנטים היהודיים נגד פורעים אנטישמים. בשנת 1935 סיים את לימודיו כמשפטן.

מנחם בגין בבית”ר

בהדרגה טיפס בגין בסולם התפקידים בבית”ר. הוא התמנה למפקד מחוז בריסק והיה לאחד מתשעת קציני נציבות בית”ר בפולין, מרכזה הגדול ביותר של התנועה העולמית. ב-1935 נערך הכינוס העולמי השני של התנועה. בגין בן ה-22 הגיע לידי פולמוס של ממש מול זאב ז’בוטינסקי, ראש בית”ר.

לאחר מכן הרבה בגין להשמיע את קולו בכינוסים שונים של יהודים ושל ציונים, ובנוסף פרסם מאמרים בביטאוני התנועה הרוויזיוניסטית.

מנחם בגין בזמן מלחמת העולם השנייה

ב-20 בספטמבר 1940 נעצר בגין בידי הנ.ק.ו.ד, והובל אל כלא לוקישקי. שם נחקר על תפקידו כנציב בית”ר, כשהוא מואשם בשיתוף פעולה עם “האימפריאליזם הבריטי”. הוא הורשע על ידי “ועדה מיוחדת המייעצת לידי המינסטריון העממי לענייני פנים” על היותו גורם מסוכן לחברה, ועונשו נקבע לשמונה שנים ב”מחנה עבודה מתקן”. ב-1 ביוני 1941 נשלח בגין לרפובליקת קומי בצפון רוסיה האירופית. הוא הגיע אל מחנה העבודה פצ’ורה, ושם החל לעסוק בעבודת פרך מענה של סלילת כבישים ברחבי הטייגה הקפואה. על החקירה והשהות במחנה כתב בספרו האוטוביוגרפי”לילות לבנים”. אולם בגין שוחרר מוקדם מהצפוי בשל הסכם שנחתם בין סטלין לבין ראש הממשלה פולנית הגולה, גנרל ולדיסלב שיקורסקי, שלפיו תשחרר רוסיה את אסיריה הפולנים, ויוקם צבא פולני שיילחם לצדה נגד גרמניה.

בגין, אשר היה במצב של תשישות, התגייס לצבא אנדרס, ותחת פיקודו של הגנרל ולדיסלב אנדרס הגיע, במאי 1942, דרך איראן ועיראק אל ארץ ישראל. היו יהודים רבים שניצלו את המעבר בארץ ישראל כדי לערוק משורות הצבא, אולם בגין סירב להפצרות חבריו משכבר הימים לנטוש את הצבא מבלי שישוחרר כדין. הוא שירת כשנה וחצי, ובחצי השנה האחרונה גם שימש נציב בית”ר בארץ ישראל, תוך קיום מגע הדוק עם מחתרת אצ”ל.

מנחם בגין מפקד האצ”ל

בגיל 30, עזב בגין כטוראי את הצבא והפך למפקד האצ”ל.

,בגין החל בארגון מחדש של המחתרת,בארבע השנים שבהן פיקד בגין על אצ”ל ביצע הארגון קרוב ל-300 פעולות. בולטות ביניהן היו פיצון מלון המלך דוד ביולי 1946, באגף בו שכן מרכז השלטון הבריטי,פריצת כלא עכו ושחרור אסירי אצ”ל ולח”י ממנו במאי 1947 ומבצע אצ”ל בכיבוש יפו.

הבריטים לא הצליחו לתפוס את בגין. בתחילת המרד הוא הסתתר במלון סבוי כחודשיים, לשם בהמשך הועברו אשתו ובנו. כשראה מחלון חדרו פשיטה של הבריטים, החליט לעבור למקום מסתור אחר. בגין הועבר לשכונת מחנה יהודה שבפצח תקווה שם התגורר תקופת מה בבית מבודד בקצה המושב, אולם הוא בלט במראהו השונה על רקע בני המקום, היהודים התימנים, ולכן הועבר לדירת מסתור נוספת בפתח תקווה, בשכונת חסידוף, תחת השם הבדוי “ישראל ססובר”, שם שהה עם אשתו ובנו במשך 9 חודשים. לאנשי המקום נאמר שראש המשפחה, המתפרנס מסיועו של ארגון הפליטים, הוא עורך דין הלומד את החוק הארצישראלי ולכן שוהה רוב הזמן בבית עד לבחינה. לאחר מכן עבר לצפון תל אביב, לרחוב הבשן פינת יהושע בן נון, שם התחפש לאברך בשם “ישראל ססובר”. בתחילת 1947 עבר לדירת קרקע ברחוב רוזנבאום 1 פינת יוסף אליהו בשם ד”ר יונה קניגסהופר. בדירה זו התגורר עם משפחתו עד להתמנותו לראש ממשלה ב-1977.

בגין נבחר להיות ראש הממשלה

ב-17 במאי 1977 נבחר בגין לראש ממשלת ישראל.

עבור בגין היה ליל הבחירות מהגדולים שבחייו. הוא צפה עד אמצע הליל בתוצאות הבחירות בביתו.

בשעה 3:30 נשא דברים נרגשים:

היום חל מפנה בתולדות העם היהודי והתנועה הציונית, שכמוהו לא ידענו 46 שנים, מאז הקונגרס הציוני ה-17 ב-1931, שבו הציע זאב ז’בוטינסקי” לקבוע שמטרת הציונות היא הקמת מדינה יהודית בימינו… תלמידיו, שבשם תורתו ולמען הגשמתה נלחמו לשחרור האומה, המשיכו בסובלנות, ומתוך אמונה שלמה בדמוקרטיה, לשאוף לשנות את פני הדברים במדינתנו. בפתק הבוחר, ורק בפתק הבוחר, הגענו עד היום…”

בגין בזמן כהונתו כראש הממשלה השישי

 בגין עשה כל כך הרבה דברים בזמן שהיה ראש הממשלה.

אחד ממעשיו הזכורים ביותר של בגין הוא חתימת הסכם השלום בין מצרים לישראל.

המשא ומתן נתקל בקשיים, אך קיבל תנופה מחודשת בוועידת הפסגה בקמפ דיוויד במשך 11 יום בספטמבר 1978. הסכמי המסגרת, שכונו “הסכמי קמפ דייויד”, כללו ויתורים לא מעטים דווקא מהצד הישראלי.

לפני חתימת ההסכם הסופי, זכה בגין לכבוד רב מצד הקהילה הבינלאומית, בקבלו את פרס נובל לשלום לשנת 1978 יחד עם סאדאת, ב-10 בדצמבר. את נאומו באותו מעמד פתח בדברי הוקרה לגולדה מאיר שנפטרה יומיים לפני כן, הוא המשיך בציון תרומת העם היהודי לאנושות, בפירוט על חזון השלום שלו, והזכיר את אסירי ציון הכלואים בברית המועצות. בין היתר אמר: “הפרס מגיע לא לי, הוא מגיע לעמי, על הסבל הרב שנפל בחלקו, על האבידות הכבדות שאבדו לו, על אהבתו את השלום וכיסופיו העמוקים אליו”.

במקביל שקד בגין על הקמת התנחלויות רבות בשטחי יהודה ושומרון, בהתאם לתפיסתו המדינית הימנית ולפי אמונתו בזכות היהודים להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל. בנאום בתל אביב, ביוני 1981, הצדיק את המעשים:

ביום 14 בדצמבר 1981 יזם בגין את “חוק רמת הגולן”, אשר החיל את המשפט הישראלי על רמת הגולן.

התפטרותו והסתגרותו

במהלך השנים, הובאו עדויות רבות על תקופות של חוסר תפקוד במהלך כהונתו כראש ממשלה.

מספר השערות הועלו להסברת חוסר תפקודו והתפטרותו. היו שייחסו את השבר למותה של עליזה רעייתו, אשר שימשה לו משענת בכל שנות מאבקיו ואליה היה קשור עמוקות, ב-13 בנובמבר 1982. במיוחד הוא כאב את העובדה שלא היה לידה ברגעיה האחרונים בשל ביקור מדיני בוושינגטון.

עפר גרוזברד טען בספרו “מנחם בגין, דיוקנו של מנהיג” שבגין סבל מדיכאון קליני מאז ילדותו ודיכאון זה התפרץ והחמיר במהלך כהונתו כראש ממשלה, לא בגלל מאורע חיצוני כלשהו.

שנותיו האחרונות

בשנותיו האחרונות הובל בכיסא גלגלים ולא יצא מביתו ברחוב צמח מספר 1 בירושלים, אלא לאזכרה השנתית לרעייתו עליזה ובכמה מקרים שבהם אושפז בבית חולים. הוא לא התבטא בפומבי, לא התראיין ולא פרסם מאמרים. הוא גם לא כתב בסופו של דבר את הספר שהתכוון קודם לכן לכתוב, “בדור השואה והתקומה”.

ב-9 במרץ 1992,ד’ באדר ב’ התשנ”ב, נפטר מנחם בגין בבית החולים איכילוב בתל אביב, בגיל 78. עשרות אלפים ליווהו בדרכו האחרונה.

האידאולוגיה של בגין

מנחם בגין התחנך על ברכיה של תורת ישראל יחד עם אהבה עזה לארץ ישראל. הניגוד המוחלט בין הגולה הממארת והטרגית לבין תחולת החיים והפדות בארץ ישראל, עיצבו את השקפת עולמו. החתירה להגשמת חזון הבית הלאומי, שאימץ ממורו ורבו, זאב ולדימיר ז’בוטינסקי, הייתה כאש בעצמותיו. הכאב החד על אובדן המיליונים בשואה, הפך למדרבן שהאיץ בו לפעול ולהיאבק ללא הרף למען שחרור הארץ מעול זרים והקמת המדינה היהודית בארץ-ישראל. אמונתו של מנחם בגין בזכותו הנצחית של עם ישראל על ארץ ישראל בשלמותה ההיסטורית, משולבת בנימוקי ביטחון להבטחת עתיד ישראל ובניה. לבגין הייתה תפיסת עולם שמרנית, לא רק מבחינה דתית, אלא גם מבחינה מדינית וצבאית, והוא לא היסס לעמוד על דעותיו גם בימיו הקשים ביותר.

למה בחרתי במנחם בגין

בחרתי את מנחם בגין מכיוון שבגין הוא הגיבור הציוני שלי.

מנחם בגין עשה כל כך הרבה דברים למען ארץ ישראל, ותמיד רצה אך ורק לטובתה.

הוא גרם לשלום עם מצרים, וזכה לפרס נובל לשלום, ונבחר פעמיים להיות ראש ממשלת ישראל.

בגין היה איש מלבב וקסום ממש, שתמיד אהב ונתן.

בקיצור בחרתי בבגין כי בחיים לא ראיתי או שמעתי על בן אדם שעשה כל כך הרבה למדינה ונשאר איש צנוע לא מפורסם ובעל לב טוב.

מנחם בגין עשה הרבה וכמעט ולא קיבל חזרה כלום.

וזה למה בחרתי בו,

הוא הגיבור שלי…