הקדמה

ירושלים היא עיר הבירה של מדינת ישראל והעיר הגדולה ביותר בה, עם יותר מ- 865,000 תושבים. בירושלים שוכנים מוסדות הממשל של ישראל: הכנסת, בית המשפט העליון, משכן הנשיא, בית ראש הממשלה ורוב משרדי הממשלה. ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים הארצי של ארץ ישראל, בין הים התיכון לים המלח.

העיר מקודשת ליהדות, לנצרות ולאסלאם. משום מרכזיותה בעולמם של המאמינים, העיר היא מוקד למלחמות וסכסוכים הנמשכים עד עצם היום הזה.
במרכזה של ירושלים השלמה עומד הר הבית, שמפריד בין מערב ירושלים למזרח ירושלים.

מאז סוף המאה ה-19 התפתחו סביב העיר העתיקה שכונות העיר החדשה, אשר כיום מהוות את רובה המוחלט של העיר. הראשונה שבשכונות אלו הייתה “משכנות שאננים”.

פרק ראשון – נושא העבודה

נושא עבודתי היא השכונה משכנות שאננים, שהינה השכונה הראשונה בירושלים הנמצאת מחוץ לחומות העיר העתיקה.

הספר מכיל מידע על שכונה זו כגון- מיקומה בירושלים, האוכלוסייה, מאפיינים, מקומות ואישים שגרו בה או תרמו לה.

פרק שני – רקע

משכנות שאננים הייתה אחד ממפעלי הפיתוח הראשונים בעיר החדשה של ירושלים בתקופה העות’מאנית, והשכונה היהודית הראשונה שהוקמה בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה בשנת 1860. הקמתה, ביוזמתו ובתמיכתו של משה מונטיפיורי, סימלה את תחילת תקופת “היציאה מן החומות” בירושלים.

עד אמצע המאה ה-19 השתרעה ירושלים על השטח התחום בתוך חומות העיר העתיקה בלבד. שהייה מחוץ לחומות, בייחוד בשעת לילה, נחשבה מסוכנת ביותר בשל כנופיות שודדים. בין חומות ירושלים העות’מאנית הצטופפו תושבים מוסלמים, יהודים, נוצרים וארמנים במספרים גדלים והולכים, בצד אנשי ממשל עות’מאנים שגילו עניין גובר והולך בירושלים. בשלהי התקופה העות’מאנית הגיעה הצפיפות בעיר שבין החומות לממדים בלתי נסבלים, דבר שהשפיע על תנאי המחיה, התברואה והכלכלה של העיר.

גורמים שונים, בהם מעצמות זרות וכנסיות, שהיו זקוקים לשטח למפעליהם המתוכננים בירושלים, החלו לגלות התעניינות ברכישת קרקעות בשטחים הסובבים את העיר – בעיקר ממערבה ומצפונה. בין אלה היה משה מונטיפיורי, שבביקוריו בעיר הוטרד ממצוקת הדיור של יהודי ירושלים בין חומות העיר העתיקה ומהיעדר אמצעי כלכלה שיאפשרו ליהודים להשתחרר מן התלות בנדבות לקיומם.

לרשות מונטיפיורי עמדה קרן של כספי העיזבון של הנדבן היהודי-אמריקני יהודה טורא, שבמותו השאיר $50,000 לטובת ירושלים ויושביה. על כן היו שקראו לה “חצר יהודה טורא”.

השם משכנות שאננים ניתן לה בהשראת התנ”ך ונועד לשקף את “שאננותם” של מתיישביה שהעזו לעזוב את הביטחון היחסי שהיקנו להם חומות העיר העתיקה.

פרק שלישי – משה מונטיפיורי

מונטיפיורי נולד בשנת 1784 בעיר ליבורנו שבאיטליה למשפחה יהודית-ספרדית אמידה שביתה היה באנגליה, בה גדל והתחנך.

מונטיפיורי ביקר בארץ ישראל שבע פעמים. במאה ה-19 היו סיורים אלה רצופים בקשיים ובסכנות, הן בשל תנאי הביטחון והן בשל מצב הדרכים. בתקופה זו שררו בארץ ישראל מחלות ועוני. ביקורו של מונטיפיורי תרם רבות לקיומן של הקהילות בארבע ערים: ירושלים, צפת, טבריה וחברון.

ביקורו הראשון היה באוקטובר 1827. בביקור זה שט באוניית מלחמה בריטית שהביאה אותו לאלכסנדריה. במצרים נמסר לו על מצב הביטחון בארץ, תקופה שבה היו מרידות נגד השלטון. בירושלים הוא מצא הרבה תושבים עניים. הוא ורעייתו הרימו תרומה לתושבי העיר ומוסדותיה. בדרך חזרה תקפו אוניות מלחמה עות’מאניות בטעות את ספינתו, והפסיקו את ההתקפה רק בהגיע האונייה לאלכסנדריה.

ביקורו השני היה במאי 1839. הוא הגיע לארץ כאשר היה לו מושג על מצבה. הפעם הקדיש את תשומת הלב לשיפור מצבם של היהודים. הוא שמע מהם כי “עבודת האדמה היא הפתרון היחידי למצבם”. הוא הגיע לארץ דרך נמל ביירות, עבר בצפת ובטבריה ונתן לכל אחד מהתושבים מענק כספי. בנוסף הוא ביקר בחברון. בירושלים נאלץ לחנות בהר הזיתים בשל המגפות שפרצו בעיר. הפעם החליט לקדם בנייה של מפעלי הרפואה ולשם כך שלח רופא מגרמניה וארגן חלוקת תרופות בחינם. כן החל ליזום הקמת בתי מלאכה ומפעלי חקלאות. הוא הוסיף חלק למבנה של קבר רחל הקיים עד היום.

ביקורו השלישי היה בשנת 1849. הוא התקבל בשמחה על ידי תושבי ירושלים. ביום שלפני כניסתו לעיר, יצאו רבנים ובראשם הרב הראשי, כדי לקבל את פניו. בהמשך ביקר מונטיפיורי גם בחברון. הוא השאיר בארץ כספים משלו ומן המגביות באירופה. סופר אז שכל גבר, אשה וילד יהודי קיבל דולר אחד, ככל הנראה כדי להשיג מפקד של האוכלוסייה היהודית, מבלי לעבור על האיסור על ספירת העם. ביקור זה הותיר בקרב יהודי ארץ ישראל רושם כי יש להם נציג מכובד שיכול לספר באירופה על קשייהם.

ביקורו הרביעי היה בשנת 1855. הוא הגיע לארץ עם ירושה שקבל מהנדבן היהודי יהודה טורא. הוא הניח אבן פינה לבית חולים, בנה בית ספר לבנות וקנה פרדס גדול ליד יפו מידי הרב יהודה הלוי מרגוזה וקרא לו “גן מונטיפיורי”. לימים הוקמה עליו “שכונת מונטיפיורי”. בנסיעה זו גם קידם את רעיון עבודת האדמה: 355 משפחות מצפת נבחרו להתיישבות, קבוצה דומה התארגנה בטבריה, וכן קבוצת יתומים הוכשרה לעבודת האדמה.

ביקורו החמישי היה בשנת 1857. בביקור זה הוא גילה כי ניסיונות ההתיישבות החקלאית נכשלו והחליט לבנות את שכונת משכנות שאננים. מונטיפיורי הבין כי רק על ידי יציאה מחומות העיר העתיקה, ישתפר מצבם של תושבי ירושלים, וכי זו הדרך להמשיך ולפתח את העיר. באותה שנה בנה על האדמה שקנה לבית החולים טחנת קמח, על מנת לפתות את היהודים בירושלים לעקור אל השכונה החדשה.

ביקורו השישי היה בשנת 1865 בו ניסה לקדם שוב את היישוב החקלאי בארץ, כולל בפקיעין.

ביקורו השביעי היה בשנת 1875. הוא כבר היה בן 90 והספיק רק לבקר במקומות הקדושים.

בכל מסעותיו סייע להתפתחות היישוב העברי בארץ ישראל ולהקלת תנאי החיים של היהודים בה. בין השאר הודות לכבוד שרחשו לו השלטונות העות’מאניים בארץ הודות למעמדו בבריטניה. מונטיפיורי קידם את התיישבות היהודית מחוץ לחומות ירושלים, סייע לפרנסת תושבי העיר ועודד את העבודה היצרנית ואת עבודת האדמה. כמו כן פעל לשיפור שירותי הרפואה בירושלים.

בשנת 1846 קיבל תואר אצולה מן המלכה ויקטוריה, אשר אישרה לו גם לקבוע על סמל משפחתו את הכיתוב “ירושלם” באותיות עבריות.

אין ספק כי מכל ביקוריו בישראל, הקמת שכונת משכנות שאננים מהווה את פועלו החשוב ביותר.

פרק רביעי – הקמת משכנות שאננים

תחילת ההתארגנות לבניית משכנות שאננים הייתה בשנות החמישים של המאה ה-19. רכישת הקרקע נעשתה כבר ב-1855, שנת ביקורו הרביעי של מונטיפיורי בארץ. השטח שנקנה היה מגרש של 180,000 מ”ר. מאחר שרכישת קרקע באותם ימים על ידי נתין זר הייתה בלתי אפשרית, הוצא לשם כך צו מיוחד מטעם השלטונות, אשר התיר למונטיפיורי את רכישת הקרקע תמורת 1,000 לי”ש.

תחילה ייעד מונטיפיורי את הקרקע להקמת בית חולים ליהודי העיר, אך העובדה שבשנות החמישים הוקם בעיר העתיקה בית החולים רוטשילד, וחוסר הנכונות של התושבים להתאשפז מחוץ לחומות העיר, גרמו לביטול הרעיון. מונטיפיורי החליט לייעד את השטח להקמת שכונת מגורים חדשה ומרווחת, שתעניק ליושביה אלטרנטיבה לחיים הצפופים והתלותיים שבין החומות.

את משכנות שאננים הקים מונטיפיורי על שליש מהשטח שרכש. ה”שכונה” נבנתה למעשה כמבנה ארוך אחד של בתים טוריים, שבנייתו ארכה כשנה והוא נחנך בשנת 1860. המבנה כלל 16 דירות מרווחות יחסית, כשלכל אחת מהן חלקת אדמה קטנטנה. כמו כן הוקמו בתי כנסת אשכנזים, ספרדים ומקווה טהרה. כן פעלו במקום בית מרחץ ובור מים עם משאבה, חידושים של ממש במושגים של ירושלים באותה תקופה. בהמשך החליט מונטיפיורי על הקמת מבנה נוסף, קצר יותר, מאחורי המבנה הארוך ובו ארבע דירות נוספות.

את הדירות ייעד מונטיפיורי לאנשים נזקקים ולתלמידי חכמים, מבני העיר העתיקה. כן הייתה כוונה שמחצית הדירות ייועדו לאשכנזים וחצי לספרדים. על פי התוכנית הראשונה היו צריכים הדיירים להתחלף אחת לשלוש שנים, כך שכל עניי ירושלים ייהנו מהבתים אולם תוכנית זו לא נתקיימה, מכיוון שלאחר סיום הבנייה כמעט ולא היו בנמצא משפחות שהסכימו להתיישב במקום, מפחד השודדים בלילה וריחוק המקום ממרכז היישוב היהודי. על כן הוחלט לתת את הבתים נחלה לצמיתות ואף לתמוך במתיישבים תמיכה כספית.

במעלה הגבעה הקים מונטיפיורי, עוד לפני בתי השכונה, טחנת קמח, שתספק למתיישבים מקום תעסוקה לפרנסה. הוא קיווה שהטחנה תספק שירותים במחיר נמוך מזה של הטוחנים הערביים וכך תקל על עניי ירושלים. מונטיפיורי שלח ציוד מלא מלונדון, והטחנה הוקמה בפינה הדרום מערבית של המגרש ב-1857. בתחילה הפעילו טוחנים מאנגליה ואחר כך נמסרה הטחנה. במשך הזמן התקלקלו המכונות ומכיוון שהוקמו בעיר טחנות קיטור הטחנה נעזבה.

פרק חמישי – משכנות שאננים כיום

המבנים המקוריים של השכונה נמצאים היום בחסות קרן ירושלים, אשר שיפצה אותם כמרכז לפעילות אמנותית ותרבותית של דיאלוג וסובלנות. במקום פועל מרכז הכנסים ע”ש קונרד אדנאואר וכן בית הארחה ליוצרים ואנשי רוח עם יחידות אירוח מפוארות והוא מהמבנים ההיסטורים והמרשימים שבעיר.

במשכנות שאננים פועלים המרכז לאתיקה בירושלים והמרכז למוזיקה “ירושלים”.

ב-1936 הובאה מווינה המרכבה של מונטיפיורי ששימשה אותו במסעותיו באירופה והוצבה במרכז השכונה. ב-1986 הוצתה המרכבה על ידי גורם לא ידוע וכל חלקיה הדליקים נשרפו. כיום עומדת בשכונה המרכבה המשוחזרת כשהיא מוגנת על ידי קיר זכוכית. על המרכבה ניתן לראות את סמלה של משפחת מונטיפיורי, שבו כתוב “חושב ומודה” (THANK & THINK).

בתי משכנות שאננים כיום, לאחר שיפוץ ושימור, משמשים כמרכזי כנסים, מרכזי מוזיקה ובתי הארחה.

פרק שישי – מיקום השכונה

השכונה נמצאת מול החומות, דרום מערבית לעיר העתיקה

פרק שביעי – מאפיינים ומקומות במשכנות שאננים

משכנות שאננים היא שכונה בעלת הרבה מאפיינים ומספר מקומות, כפי שאציג בפרק זה.

טחנת הרוח היא המאפיין הראשון והמוכר ביותר, כל תמונה שמצאתי בנושא השכונה כוללת את תמונת טחנת הקמח, והרבה אנשים מקשרים בין הטחנה לבין השכונה.

הבית הארוך בעל 16 הדירות הוא המאפיין השני, זה הבית הראשון שנבנה בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה.

הכרכרה של משה מונטיפיורי היא המאפיין השלישי, ומהווה אתר ביקור של הרבה אנשים הבאים לראותה.

 במשכנות שאננים יש עוד מקומות, פחות מוכרים, כגון, הבית בעל 4 הדירות ועוד מבנים אחרים.

פרק שמיני – תמונות

פרק תשיעי – חדשות (משנת 2012)

136 שנים לאחר שהפסיקה לטחון קמח עבור תושבי ירושלים, טחנת הרוח שהקים משה מונטיפיורי בשכונת משכנות שאננים בעיר נחנכה בשנת 2012 מחדש על ידי הקרן לירושלים בטקס חגיגי שנערך במעמד ראש הממשלה, שר התיירות, ובכירים נוספים.

הטחנה נראת בדיוק אותו דבר מאז הקמתה.

לרוע המזל החליטו לוותר על הרעיון והטחנה לא פועלת.