פרק ראשון – נושא העבודה

נושא עבודתי היא השכונה משכנות שאננים, שהינה השכונה הראשונה בירושלים הנמצאת מחוץ לחומות העיר העתיקה.

הספר מכיל מידע על שכונה זו כגון- מיקומה בירושלים, האוכלוסייה, מאפיינים, מקומות ואישים שגרו בה או תרמו לה.

פרק שלישי – משה מונטיפיורי

מונטיפיורי נולד בשנת 1784 בעיר ליבורנו שבאיטליה למשפחה יהודית-ספרדית אמידה שביתה היה באנגליה, בה גדל והתחנך.

מונטיפיורי ביקר בארץ ישראל שבע פעמים. במאה ה-19 היו סיורים אלה רצופים בקשיים ובסכנות, הן בשל תנאי הביטחון והן בשל מצב הדרכים. בתקופה זו שררו בארץ ישראל מחלות ועוני. ביקורו של מונטיפיורי תרם רבות לקיומן של הקהילות בארבע ערים: ירושלים, צפת, טבריה וחברון.

ביקורו הראשון היה באוקטובר 1827. בביקור זה שט באוניית מלחמה בריטית שהביאה אותו לאלכסנדריה. במצרים נמסר לו על מצב הביטחון בארץ, תקופה שבה היו מרידות נגד השלטון. בירושלים הוא מצא הרבה תושבים עניים. הוא ורעייתו הרימו תרומה לתושבי העיר ומוסדותיה. בדרך חזרה תקפו אוניות מלחמה עות’מאניות בטעות את ספינתו, והפסיקו את ההתקפה רק בהגיע האונייה לאלכסנדריה.

ביקורו השני היה במאי 1839. הוא הגיע לארץ כאשר היה לו מושג על מצבה. הפעם הקדיש את תשומת הלב לשיפור מצבם של היהודים. הוא שמע מהם כי “עבודת האדמה היא הפתרון היחידי למצבם”. הוא הגיע לארץ דרך נמל ביירות, עבר בצפת ובטבריה ונתן לכל אחד מהתושבים מענק כספי. בנוסף הוא ביקר בחברון. בירושלים נאלץ לחנות בהר הזיתים בשל המגפות שפרצו בעיר. הפעם החליט לקדם בנייה של מפעלי הרפואה ולשם כך שלח רופא מגרמניה וארגן חלוקת תרופות בחינם. כן החל ליזום הקמת בתי מלאכה ומפעלי חקלאות. הוא הוסיף חלק למבנה של קבר רחל הקיים עד היום.

ביקורו השלישי היה בשנת 1849. הוא התקבל בשמחה על ידי תושבי ירושלים. ביום שלפני כניסתו לעיר, יצאו רבנים ובראשם הרב הראשי, כדי לקבל את פניו. בהמשך ביקר מונטיפיורי גם בחברון. הוא השאיר בארץ כספים משלו ומן המגביות באירופה. סופר אז שכל גבר, אשה וילד יהודי קיבל דולר אחד, ככל הנראה כדי להשיג מפקד של האוכלוסייה היהודית, מבלי לעבור על האיסור על ספירת העם. ביקור זה הותיר בקרב יהודי ארץ ישראל רושם כי יש להם נציג מכובד שיכול לספר באירופה על קשייהם.

ביקורו הרביעי היה בשנת 1855. הוא הגיע לארץ עם ירושה שקבל מהנדבן היהודי יהודה טורא. הוא הניח אבן פינה לבית חולים, בנה בית ספר לבנות וקנה פרדס גדול ליד יפו מידי הרב יהודה הלוי מרגוזה וקרא לו “גן מונטיפיורי”. לימים הוקמה עליו “שכונת מונטיפיורי”. בנסיעה זו גם קידם את רעיון עבודת האדמה: 355 משפחות מצפת נבחרו להתיישבות, קבוצה דומה התארגנה בטבריה, וכן קבוצת יתומים הוכשרה לעבודת האדמה.

ביקורו החמישי היה בשנת 1857. בביקור זה הוא גילה כי ניסיונות ההתיישבות החקלאית נכשלו והחליט לבנות את שכונת משכנות שאננים. מונטיפיורי הבין כי רק על ידי יציאה מחומות העיר העתיקה, ישתפר מצבם של תושבי ירושלים, וכי זו הדרך להמשיך ולפתח את העיר. באותה שנה בנה על האדמה שקנה לבית החולים טחנת קמח, על מנת לפתות את היהודים בירושלים לעקור אל השכונה החדשה.

ביקורו השישי היה בשנת 1865 בו ניסה לקדם שוב את היישוב החקלאי בארץ, כולל בפקיעין.

ביקורו השביעי היה בשנת 1875. הוא כבר היה בן 90 והספיק רק לבקר במקומות הקדושים.

בכל מסעותיו סייע להתפתחות היישוב העברי בארץ ישראל ולהקלת תנאי החיים של היהודים בה. בין השאר הודות לכבוד שרחשו לו השלטונות העות’מאניים בארץ הודות למעמדו בבריטניה. מונטיפיורי קידם את התיישבות היהודית מחוץ לחומות ירושלים, סייע לפרנסת תושבי העיר ועודד את העבודה היצרנית ואת עבודת האדמה. כמו כן פעל לשיפור שירותי הרפואה בירושלים.

בשנת 1846 קיבל תואר אצולה מן המלכה ויקטוריה, אשר אישרה לו גם לקבוע על סמל משפחתו את הכיתוב “ירושלם” באותיות עבריות.

אין ספק כי מכל ביקוריו בישראל, הקמת שכונת משכנות שאננים מהווה את פועלו החשוב ביותר.

פרק חמישי – משכנות שאננים כיום

המבנים המקוריים של השכונה נמצאים היום בחסות קרן ירושלים, אשר שיפצה אותם כמרכז לפעילות אמנותית ותרבותית של דיאלוג וסובלנות. במקום פועל מרכז הכנסים ע”ש קונרד אדנאואר וכן בית הארחה ליוצרים ואנשי רוח עם יחידות אירוח מפוארות והוא מהמבנים ההיסטורים והמרשימים שבעיר.

במשכנות שאננים פועלים המרכז לאתיקה בירושלים והמרכז למוזיקה “ירושלים”.

ב-1936 הובאה מווינה המרכבה של מונטיפיורי ששימשה אותו במסעותיו באירופה והוצבה במרכז השכונה. ב-1986 הוצתה המרכבה על ידי גורם לא ידוע וכל חלקיה הדליקים נשרפו. כיום עומדת בשכונה המרכבה המשוחזרת כשהיא מוגנת על ידי קיר זכוכית. על המרכבה ניתן לראות את סמלה של משפחת מונטיפיורי, שבו כתוב “חושב ומודה” (THANK & THINK).

בתי משכנות שאננים כיום, לאחר שיפוץ ושימור, משמשים כמרכזי כנסים, מרכזי מוזיקה ובתי הארחה.

פרק שביעי – מאפיינים ומקומות במשכנות שאננים

משכנות שאננים היא שכונה בעלת הרבה מאפיינים ומספר מקומות, כפי שאציג בפרק זה.

טחנת הרוח היא המאפיין הראשון והמוכר ביותר, כל תמונה שמצאתי בנושא השכונה כוללת את תמונת טחנת הקמח, והרבה אנשים מקשרים בין הטחנה לבין השכונה.

הבית הארוך בעל 16 הדירות הוא המאפיין השני, זה הבית הראשון שנבנה בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה.

הכרכרה של משה מונטיפיורי היא המאפיין השלישי, ומהווה אתר ביקור של הרבה אנשים הבאים לראותה.

 במשכנות שאננים יש עוד מקומות, פחות מוכרים, כגון, הבית בעל 4 הדירות ועוד מבנים אחרים.

פרק תשיעי – חדשות (משנת 2012)

136 שנים לאחר שהפסיקה לטחון קמח עבור תושבי ירושלים, טחנת הרוח שהקים משה מונטיפיורי בשכונת משכנות שאננים בעיר נחנכה בשנת 2012 מחדש על ידי הקרן לירושלים בטקס חגיגי שנערך במעמד ראש הממשלה, שר התיירות, ובכירים נוספים.

הטחנה נראת בדיוק אותו דבר מאז הקמתה.

לרוע המזל החליטו לוותר על הרעיון והטחנה לא פועלת.