כלכלה – במישור החוף

מבחינה התיישבותית, הוקמו במקום יישובים קדומים, בגלל הקרבה לים וכן הנוחות לגידולים חקלאיים בחלק מקטעי מישור זה . יישובים קדומים שהוקמו הם בעיקר שוני עתלית ועכו . היהודים תחילת ההתיישבות ב ארץ ישראל , באזור הזמן הוקמו מושבים וקיבוצים שונים וה חקלאות באזור התפתחה, בתחומי דיג , וגידול בננות ואבוקדו בגלל ה אקלים במקום המתאים לכך.  

חקלאות: גידולי שדה (בננות ואבוקדו).

דיג: נמל חיפה / עכו.

תיירות: בתי מלון, צימרים, ערים עתיקות (חיפה, עכו).

מסחר: קניון עכו, שוק עכו.

תעשייה: מפעלי הייטק

מקומות פנאי ובילוי: נחל תנינים, רכבל ראש הנקרא, גן הבהאים בחיפה וטיילת הים בעכו.

נהריה: הגעתון.יש טיילת בסמוך לאחד מן חופי, הים התיכון ובטיילת זו קיימים מספר רב של מסעדות ומקומות בילוי נוספים .

קריות: מרבית הקריות הוקמו במסגרת פרויקטים גדולים של חברת שיכון עובדים הסתדרותית .

חיפה: בחיפה מועדוני ספורט שונים, כגון: המועדון ספורט מכבי חיפה ומועדון ספורט הפועל חיפה.

לעוד מידע לחצו כאן 

אקלים

במישור החוף ממוצע הטמפרטורה השנתית מגיעה במישור החוף ל -19 מעלות. באוגוסט הוא מגיעה ל -26 מעלות ובינואר ל -13 מעלות גם משרעת היומית קטנה. בפרט סמוך לשפת הים מגיעה ל -9 מעלות, אך לרגלי הרים מגיעה ל -12,5 מעלות. הקיץ סובלים בימות שטחים בנויים כשקירות הבתים חוסמים את הרוח .הלחות היחסית גבוהה ברוב ימות השנה, במיוחד בחוף הים. ערכיה נאים בין 60% ו -75%. מירב הלחות מורגש בחודשי הקיץ

אקלים טמפרטורות

החוף הוא מישור משרע טמפרטורה עונתי ויומי, קטן יחסית לשאר אזורי הארץ. הסיבה לכך היא השפעתו הממתנת של הים ורוח הבריזה המצויה באזור כל ימות השנה . קיים הבדל בטמפרטורות בין האזורים הסמוכים לים לבין אלו שמרוחקים ממנו וכן בין אזורים צפוניים ודרומיים . באזורים המזרחיים של מישור החוף משרע הטמפרטורה גדול יותר בהשוואה למשרע בסמוך לשפת הים . בצפון מישור החוף ממוצע הטמפרטורות נמוך במעט לעומת דרום מישור החוף . מגמה זו מקבילה למגמה הכלל-ארצית של ירידה בטמפרטורות מצפון לדרום.

,

.מדריכת טיולים:

מטיילים יקרים שלום לפניכם כמה מהאטרקציות הקימות במישור החוף:

נתחיל מהאטרקציה הראשונה לונה פארק תל אביב:

שעות פעילות בחודש אפריל 2017:

שבתות: 10: 00-20: 00

בחודש אפריל הפארק יהיה סגור בין התאריכים 2-10 / 4/17 (למעט שבת 8/4/17 בה הפארק פתוח)

כמו כן לאחר חופשת פסח הפארק יהיה סגור בין התאריכים 19-30 / 4/17 (למעט שבתות)

פסח: 10.4.17 – ערב חג, הפארק סגור

פתוח 10 11,4: 00-20: 00

12-13.4 חוה”מ פסח פתוח 09: 30-21: 00

14,4 חוה”מ שישי פתוח 09: 30-17: 00

15.4 חוה”מ שבת פתוח 10: 00-21: 00

16,4 ערב חג שני פתוח 10: 00-17: 00

17,4 פסח שני פתוח 10: 00-20: 00

18,4 אסרו חג פתוח 10: 00-20: 00

בימי שישי הפארק סגור (אלא אם צוין אחרת)

לעוד מידע לחצו כאן

אוכלוסייה ויישובים

במישור החוף מרוכזת מרבית אוכלוסיית ישראל, ופזורים לאורכו ערים גדושות וסואנות ערים עתיקות, קיבוצים וישובים כפריים ושמורות טבע.

במאה השנים האחרונות השתנה מישור החוף התיכון והדרומי עד לבלי הכר.

במשך מרבית תקופות ההיסטוריה חיה במישור החוף אוכלוסייה מועטה מכיוון שתנאי החיים היו קשים והתושבים נאלצו להתמודד עם חולות נודדים, ביצות, מחסור במים וקרקע שאינה מתאימה לחקלאות.

מישור החוף של ימינו שונה לחלוטין:

1. האזור צפוף אוכלוסין ומתגוררים בו כמחצית מתושבי המדינה.

2.שימושי הקרקע המאפיינים אותו בימינו הם – בניני רבי קומות, אזורי תעשייה נרחבים, שדות ירוקים, בריכות דגים ושרת צפופה של דרכי תחבורה.

במישור החוף ההתיישבות המרכזי מישור החוף המרכזי כולל בתוכו את השרון כולו ואת החלק הצפוני של מישור חוף יהודה , דיוק בין ליתר בנימינה ל גדרה . עד סוף המאה ה -19 מישור החוף היה אזור ריק מישובי קבע ותושבי קבע, ברובו מתיישבים כלל בדואים , לעומת זאת אזור מישור החוף המרכזי הפך בשנים האחרונות להיות

המיושב והצפוף האזור ביותר ב ישראל . 

הנסיבות ההיסטוריות להתיישבות

התנועה הציוני ת התעוררה בסוף המאה ה -19:

• כאשר היו כבר מנועים ואמצעי קידוח- אשר אפשרו להגיע למי התהום העמוקים ב”רכס האדום»ולספק השקיה להדרים בכל ימות השנה.

• היו אניות קיטור ואניות קירור- האניות אפשרו להוביל את ההדרים לאירופה (בתחילה לא היו אניות קיטור, וודאי לא אניות קירור).

• התגלו הוויטמינים- התגלות הוויטמינים בראשית המאה ה -20 העלתה את ערך ההדרים והגדילה את הביקוש להם.

• כמו כן עלתה רמת חיים באירופה שאפשרה את קניית פרי ההדר -100 שנה קודם לא הייתה קיימת אוכלוסייה באירופה ברמת חיים שהייתה מאפשרת קניית תפוזים.

תחילת ההתיישבות

עד שנת 1948 יכלו היהודים להתיישב רק במקומות שבהם הערבים מכרו להם אדמות . הערבים לא מכרו ליהודים קרקעות באזורים שהיו טובים להתיישבותם , כגון השומר ון והגליל התחתון. האזורים שבהם מכרו ליהודים קרקעות היו שלושה אזורים מרכזיים :

1. באצבע הגליל ואזור אגם החולה – אזור ביצתי ונגוע במלריה

2. בעמק יזרעאל ובעמק חרוד – גם הם אזורים ביצתיים ונגועים במלריה

3. בשרון ובהמשכו הדרומי – צפון מישור יהודה.

מישור החוף המרכזי בניגוד לאצבע הגליל, אזור אגם החולה, עמק יזרעאל ועמק חרוד לא היה אזור ביצתי ברובו מפני שזהו אזור גבעי ברובו (ובגבעות הרי אין ביצות). במערב מישור החוף המרכזי קיימות גבעות כורכר שאינן מתאימות לחקלאות, ובמרכזו – ה”רכס האדום »(חמרה), גם הוא ללא תועלת למשק החקלאי הערבי, שכן לא היו בו מים זמינים לצומח החקלאי:

1. קרקע זו מחלחלת.

2. לא היו מעיינות, שבעזרתם ניתן היה להשקות.

3. באותה תקופה לא היה ידוע על קיום מי תהום עמוקים באזור, וגם ממילא הם היו עמוקים מיכולת חפירת הבארות על ידי הערבים (בארות האנטיליה שהיו בשימוש הערבים הגיעו לעומק מועט בלבד).

מאחר שלערבים אשר התגוררו באזור לא הייתה הטכנולוגיה לשאיבת מים, וללא מים התקשו לעבד את החמרה, הם מכרו את האדמות.

היהודים הציוניים קנו את קרקעות החול האדום:

1. מחוסר ידע חקלאי (בתחילת המפעל הציוני).

2. כיוון (שבהמשך) נתגלו מי תהום עמוקים, שניתן היה לנצלם באמצעות מנועי בעירה פנימית (בניגוד לבארות הערביות, שהתבססו על בהמות משא. לבארות אלה היה מחסום עומק של מטר, כיוון שכל מטר נוסף הוסיף כ- 700 ק”ג למשא של הבהמות שסובבו את מתקן השאיבה של הבאר).

מנועי הבעירה הפנימית הומצאו לראשונה בשנות ה -60 של המאה ה -19 ובשנות ה -90 של המאה מנועים ראשונים מסוג זה הגיעו לארץ ישראל.

חוסר הידע החקלאי והנכונות לניסויים בלתי פוסקים של המתיישבים

בדיעבד נראה, כי הייתה ברכה בחוסר הידע החקלאי של המתיישבים היהודים:

1. חוסר הידע גרם למתיישבים להסכים לקנות אדמות חול אדום (חמרה).

2. חוסר הידע גרם למתיישבים להמשיך ולנסות גידולים שונים עד שהגיעו לגידול האופטימלי לקרקע זו: הדרים.

במושבות הראשונות במישור יהודה ובשרון ניסו לגדל גידולים שונים ונכשלו. לאחר כ- 40 שנה של מסה ומעש הגיעו לידע, שענף ההדרים מתאים לאדמות חול אדום בתנאי השקיה.

כמובן, נמצא מי שהיה מוכן לכסות את הגירעונות שנוצרו בעקבות הניסויים והכישלונות:

1. הברון רוטשילד

2. המוסדות הציוניים החל מ”חובבי ציון»דלי התקציב עד למוסדות ההסתדרות הציונית ולבסוף הסוכנות היהודית.

   תֵּל אָבִיב-יָפוֹ היא עיר ב מחוז תל אביב ב ישראל , ב מישור החוף הדרומי , מבין ערי המרכזית גוש דן וה שנייה בגודל אוכלוסייתה בישראל. חברה בארגון העיר פורום ה -15 . תל אביב-שוכנת לחוף יפו הים התיכון על אדמת כורכר . בשטחה זורמים נחל הירקון номер и נחל איילון . גובלת מ היא מערב ב ים התיכון ; מ דרום בערים בת ים номер и и и и חולון ; מ מזרח בערים רמת גן , גבעתיים , בני ברק номер и и и и פתח תקווה ; ומ צפון בערים רמת השרון והרצליה.

   אביב היא תל מטרופולין המהווה את מרכז ה כלכלה , ה תרבות , ה תקשורת номер и האמנות של ישראל . בה מרכזי שוכנים המערכת הבנקאית של ישראל , הבורסה לניירות ערך , שגרירויות ונציגויות בינלאומיות, מערכות ה עיתונים הגדולים בישראל, ה תאטרון הלאומי , ה תזמורת הפילהרמונית ומרכזי תרבות ארציים נוספים. ” העיר הלבנה ” בתל אביב הוכרה בשנת 2003 כ אתר מורשת עולמית . תל אביב-יפו מוגדרת כ ” עיר עולם בהתהוות”. העיר היא אחת הערים המתוירות בישראל, למעלה ממיליון с плазменным, תיירים זרים בשנה בעיר מתגוררים (נכון לסוף 2015 ) 432900 תושבים , ומספר התושבים לקמ”ר היה 8352 איש. עת התגוררו באותה ב מחוז תל אביב 1318300 איש, ואוכלוסיית המטרופולין מנתה 3464100 נפש. בעיר בולטת ה תופעת יוממות הגדולה בישראל – כ -64% מה עובדים . גרים בתל אביב מחוצה לה עיר הנמל העתיקה יפו הייתה ראשיתה של העיר תל אביב-יפו יפו נחשבת לאחת מערי הנמל העתיקות בעולם ;. נזכרת ב היא תנ”ך ובמקורות קדומים אחרים , ובמשך שימשה שער דורות כניסה ימי ל ארץ ישראל . לבד מיפו, התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של יישובים בשטחה של תל אביב . בשלהי המאה ה -19 החלו להתגורר בה תושבים יהודים, ואלה הקימו שכונות חדשות מחוץ ליפו הערבית, כמו שכונת מונטיפיורי במזרח ושכונות נווה צדק номер и כרם התימנים מצפון ליפו. תל אביב זכתה לכינוי “העיר העברית הראשונה” שהייתה ה מכיוון מיזם היהודי הראשון לבניית עיר בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון המודרנית. היה זה מיזם חדשני של ציבור מאורגן, שחלקו אנשי היישוב הישן וחלקו אנשי היישוב החדש בשיתוף מוסד ציוני с плазменным, בראשית דרכו – קרן קיימת לישראל . המטרה המוצהרת הייתה להקים עיר עברית לצד יפו הערבית , אך בתוך כארבעה עשורים צמחה תל אביב לכרך שהיה גדול פי כמה מיפו . רשויות המנדט הבריטי העניקו לתל אביב מעמד של עיר בינואר 1934 . ב- 1949 , לאחר הקמת מדינת ישראל , מוניציפלית שתי אוחדו הערים ונוצרה עיריית תל אביב-יפו המנהלת את העיר המאוחדת, שבמובנים מסוימים אף עדיין נהוג להתייחס ליפו ולתל אביב כאל שתי ישויות אורבניות נפרדות. בשנת 2009 חגגה העיר מאה שנים להיווסדה .