הייתי פעם ג’יגולו-סיפור מהחיים.

“תשמעי יקירתי, יש לי סיפור חם בשבילך. התקשר אלי חבר עיתונאי וביקש שאאתר אותך, איש עסקים מניס בצרפת מעוניין לספר לך את סיפור חייו”.

הסתכלתי על ידידי ש. אתם ודאי זוכרים אותו ,הוא ליווה אותי לראיון עם הזונה שהשתקמה (“הזונה והמשורר”). התבוננתי בפניו כלא מאמינה:”אני נראית לך ארכיונאית, מה הקטע?”

“ג’ודי, תקשיבי, למה שאני אומר לך, זה סיפור חם, סיפור אהבה שעליו עוד לא כתבת ומישהו מניס בצרפת מוכן לספר רק לך את סיפור חייו”.

אני רק שומעת שמישהו רוצה לספר לי סיפור אהבה ולבי מתרחב. הנהנתי בראשי כמאשרת:”איפה זה יהיה ומתי?”

ידידי מוציא את הפלאפון ומדבר עם חברו העיתונאי. “הפגישה תתקיים בקפה ארומה באבן גבירול בתל אביב בשעה21.00”.

אנחנו מגיעים בזמן. ש הלך להזמין אייס קפה לשנינו ועוגות תפוחים וגבינה. טעם משובח יש לאיש הזה. בעיניי אני מסתכלת על האנשים העומדים בתור להזמין ולשלם בקופה. כולם נראים רגילים למדי, מבוגרים, כמעט שאין צעירים. וואלה,החתריאדה בעיצומה. מאיפה יצאו כל החתייארים אני שואלת את עצמי בקול רם וידידי בוצע בכפית קטנה את עוגת התפוחים  מכניס לפה וגרגורי ההנאה שלו מגיעים עד להרהוריי. אני מחייכת ושומעת אותו אומר:”סוף הדרך, תטעמי!”.אכן טעים. אל שולחננו מתקרב זוג  לא רגיל. האישה גבוהה ופניה כפני בובת פורצלן, גופה דקיק ביותר, שערה בגון הדבש גולש על כתפיה.ש קורא את עיניי כמו ספר פתוח ואומר בלחש:”זו פאה”. היא לבושה בשמלת שיפון קלילה פרחונית עד ברכיה. סרט בגוון ירוק מעטר את ראשה כמו קשת של ילדה קטנה. היא מושיטה לי את ידה ומציגה את עצמה כגברת ג’נין, בעלת מפעל למכונות תפירה בניס וזה בעלה ז’ורז’ והוא מישראל, ממקום קטן מאוד על המפה.

“איזה מקום?”אני שואלת, והוא אומר “מבית שאן”. הרגשתי שידידי נחנק מעוגת הגבינה.טפחתי לו על הגב. הוא השתחרר.עינינו נפגשו לשבריר שנייה.

“ז’ורז’ “, אני פונה אליו בנימה רכה, “למה רצית לפגוש אותי?”

ז’ורז’ גבר נאה בשנות החמישים לחייו,משרבב לשונו על שפתיו ומעביר וויש ליקוקי עליהן ואומר בקול ילדותי מצוייץ, “את המודל שלי, למדנו יחד באותה כיתה בתיכון המקיף הכללי.”אני מסתכלת על האיש הצעיר היושב ממולי ולא יודעת מי זה בכלל. למיטב ידיעתי אני זוכרת את הבנים שלמדו איתי, לא היו הרבה. שניים היו חברים טובים שלי, רבאק אני קודחת לי במוח, מי זה שטוען שלמד איתי. בסרט כזה כבר הייתי לפני שבועיים.

פתאום הוא אומר לרעייתו בצרפתית:”את רואה אותה, זו הסופרת, בת הכיתה שלי”, רעייתו מחייכת אלינו ומגלה טור שיניים לבנות וש אומר בלחש: “בטח שיניים תותבות”. אני מסתכלת על בני הזוג הזה פעם אליה ופעם אליו ומחליטה להוציא את המחברת שלי להערות ואת טייפ המנהלים הקטן שלי. אני לוחצת על הקלטה והסיפור מתחיל. לז’ורז’ יש פני בייבי פייס, חלקות ורכות כקטיפה.אצבעותיו ארוכות ומטופחות. לבושו מחוייט באיכות גבוהה.

“פעם הייתי ג’יגולו. הייתי עושה גוד טיים לנשים בשנות השבעים לחייהן. הן היו מתקשרות אלי. לפעמים הייתי עובד סביב השעון. רץ ממיטה למיטה. ממפגש למפגש. אחת שכרה לי דירה ואחרת לקחה אותי למיטב חנויות ההלבשה. כל פעם הייתי מקבל בנוסף לטיפים מתנות יקרות ערך. בצרפת יודעים לחיות. ככה הכרתי את ג’נין. הגעתי לניס ופירסמתי מודעה בלוח המקומי,שירותי ליווי לגברות. בהתחלה הייתי לוקח 300 פרנק אחרי שעשיתי גוד טיים הנשים שלי היו משאירות לי טיפים של 700 פרנק.שנתיים הייתי ג’יגולו, הייתי נוסע ביכטות מפוארות מתחכך בשחקניות קולנוע,דוגמניות על. באחת ההפלגות האלה פגשתי את ג’נין. כשראיתי אותה לא ראיתי אף אחת יותר. ג’נין התאלמנה מבעלה לפני עשרים שנה, הייתה מטפלת בענייני המפעל שלה משווקת מכונות תפירה.

היא התאהבה בי, פתחה את לבה ואת ביתה והציעה לי נישואין. כן היא מבוגרת ממני בשלושים שנה, היא בת שמונים ואני בן חמישים ושתיים, אך מה זה גיל ביולוגי כשלאהבה אין גיל.  היא שיקמה אותי. האהבה מנצחת. בגיל 23 ברחתי מהארץ, הייתי עד לרצח בפרוונה,את יודעת זה ליד בית שאן, היה שם חיסול חשבונות,פחדתי וחבר שלי לקח אותי לנמל של חיפה, שם קניתי כרטיס הלוך לצרפת. עשרים ותשע שנים לא הייתי בארץ, היום אני עוזר לג’נין,מפתח את העסק, גולש לפעמים באינטרנט, קורא אותך בדה מרקר ובניוז1. אוהב לקרוא אותך. אם אני מחוזק ומדבר פה איתך זה בזכות ג’נין. מאחורי כל גבר מצליח נמצאת אישה חכמה. היא ידעה לאסוף אותי מאשפתות ,להחזיר לי את הביטחון, לגרש את חלומות הבעתה ולתת לי חיים. אם הייתי נשאר בארץ מזמן הייתי מת. אני חי בזכותה ואוהב אותה מאוד”. הסתכלתי על עיניהם שזרחו באהבה והסכמתי איתו שלאהבה אין גיל.

“סליחה”, אני פונה אליו, “אני לא זוכרת שבכיתה למד איתי בחור בשמך”.

והוא אומר בשקט:”את השם ז’ורז’ קיבלתי מג’נין ביום נישואיי. אני הוא xyz  משכונת אלי כהן ואת היית חברה של …ואני יודע כמה הוא אהב אותך ושמר עליך מפנינו. ומה שלום החבר המשותף של שניכם….אם את בקשר איתם תמסרי להם דרישת שלום ממני.”