פרוייקט עיוני בצילום צילומי רחוב

הקדמה

בחרתי בנושא צילומי רחוב מכיוון שאני נתקל מדי יום בתמונות מצב מעניינות שאני חש צורך לתעד אותן.

צילומי רחוב נערכים עבור אמנות או תיעוד מפגשים מקריים בלתי אמצעיים ותקריות אקראיות בתוך מקומות ציבוריים. צילום רחוב אינו מחייב נוכחות של רחוב או אפילו את הסביבה העירונית.

הצלם מצויד במצלמה, אורב, צופה ומתעד את העולם העירוני הנגלה אליו.

מעבודה זו אני מצפה ללמוד את הרחוב דרך המצלמה, לתפוס את הרגע ואולי בתמונה זה יראה אחרת מהמציאות המשתנה. אנסה לצלם מזוויות שונות. אתמודד עם בעיות טכניות הקשורות לצילום כמו תנאי תאורה קשים ומשתנים, מהירויות שונות, תזוזות ועוד.  אתייחס לקומפוזיציה על מנת להשיג את המיטב בתמונה אחת.

מבוא:

צילומי רחוב יכולים להתמקד באנשים ובהתנהגותם בפומבי, ובכך גם הנצחת ההיסטוריה של העם. מבחינה זו צלם הרחוב דומה לצלמים דוקומנטריים חברתיים או צלמים שעובדים במקומות ציבוריים, במטרה ללכוד אירוע  חדשותי.

צילומי רחוב החלו מסוף המאה ה-19 כשהחלו להשתמש במצלמות ניידות. כיום אנו בתקופה של טכנולוגיה מתקדמת המאפשרת לכל אדם האוחז בטלפון לצלם בכל רגע ובכל מקום ולהפיצן באמצעות הרשתות החברתיות.

צלם דוקומנטרי מתייחס בדרך כלל לפרויקטים לטווח ארוך עם קו סיפור מורכב יותר. הצלם מתכנן מראש לתעד רגעים ואירועים אשר אליהם הוא מגיע בתחומים שונים כמו אמנות, חינוך, סוציולוגיה והיסטוריה.

במרבית המקרים הצורך הוא להביא לשינוי חברתי.

 לעומת זאת צילום רחוב הוא פסיבי ומונע על ידי סקרנות, נוגע בתמונות מצב חדשים.

קיימים מספר סוגים של צלמי רחוב :

הצלם המפתיע : הצלם המפתיע הוא צלם אשר מפתיע אנשים, שולף את המצלמה ומצלם בלי אישורם.הוא אינו מפחד מתגובתם ובגלל כך כינויים של הצלמים המפתיעים הוא ”צלמים חצופים”

להיות צלם מפתיע דורש להיות חכם, נועז וחסר בושה.

הצלם השוהה : הפוך מהצלם המפתיע. הוא נטמע בשטח. המצולמים לא מרגישים מאוימים מהנוכחות שלו. הוא שוהה בשטח זמן ממושך, משוחח עם האנשים, מחייך יוצר קשר.

הצלם השוהה לא מחובר לעדשה גדולה ומאיימת. הוא הופך להיות חלק מהסביבה.

בצורה זו נוכחות המצלמה לא מורגשת ואז למצולמים נוח לשתף פעולה, להיות מעורבים בתהליך הצילום מתוך תחושה שלא חודרים לפרטיות שלהם

הצלם המשוטט: הצלם המשוטט הוא כמו צייד. הוא מתבונן ומחפש אובייקט לצילום מעניין. הוא מטייל באזור מוגדר, מזהה פוטנציאל צילומי וחוזר לשם בהמתנה לממש את הצילום בזמן הנכון.

תכונות הנדרשות מצלם רחוב :

להיות יותר אקטיבי

מעורבות חברתי יש לדבר עם אנשים

צלם תמונות פשוטות

חשיבות הרקע לנושא המצולם

תשאף לצלם מכמה שיותר קרוב

הצלם : רוברט פרנק

רוברט פרנק נולד למשפחה יהודית בשוויץ.

פרנק החל ללמוד בציריך ובגיל 18 הפך לצלם מקצועי הוא עבד כאסיסטנט בסטודיו של צלם קפדן שעבד על ספר תמונות נוף.

ב1946 נסע פרנק על אופנועו לפריז בתקווה להפוך לצלם פרילנס בעיר והוא לא הצליח למצוא עבודה בצרפת.

 בשנת 1947 היגר לניו יורק, התקבל לעבודה כצלם עם הגעתו והחל לעבוד עם אלכסיי ברודוביץ כצלם אופנה בהרפרס בזאר.

לאחר מכן ועבד כפריי לאנסר במגזינים שונים כמו ווג ופורצ’ן.

ב-1948 עשה פרנק מסע צילומים בפרו ובוליביה ויצר ספר יד מהצילומים בפרו.

בהמשך השנים הוא נדד בין פריז לניו יורק, היה האירופאי הראשון שזכה במלגת גוגנהיים היוקרתית.

ב1955 יצא למסע ברחבי ארה”ב למשך שלוש שנים והתוצאה של המסע היתה אוסף צילומים בספר שמבטאים ביקורת ביחס לחברה האמריקאית של אותם שנים.

ב1957 נסע לוושינגטון לצלם את כניסתם של הנשיאים אייזנהאואר וניקסון לבית הלבן, פרנק הוקסם מהנעשה בעיר וצילם את כל הפסלים המצויים בוושינגטון הוא פגש וצילם אנשים מרתקים שפגש ברחובות ותיעד את אנשי הבירוקרטיה והשלטון ותוך כדי הצילום הביע את דעתו.

הוא הפך לצלם מכובד מאוד בארה”ב וצילומיו הפכו להיות פופולריים מאוד, הוא הביע את דעתו דרך התמונות שצילם והתעמת עם קצב החיים האמריקאי הוא התחיל לראות את אמריקה כמקום שומם שתושביו רודפים אחר כסף ובצע.

התמונות של פרנק חשפו בפני הצופים את המסע האישי שלו, את יחסיו עם משפחתו וחבריו ואת החיבור שלו עם הסביבה הטבעית שלו.

פרנק יצר סדרת צילומים דרך חלון של אוטובוס בניו יורק וזה למעשה היה הפרויקט צילומים האחרון שלו.

בשנת 1986 הגיע פרנק לתל אביב והעביר סדנת צילום בבית הספר ”קמרה אובסקורה”.

כשמסתכלים בתמונה יש תחושה של תנועה שיוצרת הבחורה בקדמת הפריים.

הבחורה מצולמת קרוב אלינו אינה בחדות ויוצרת תחושה שהיא באמצע הליכה – מריחה.

התמונה צולמה באורך מוקד קצר הבחורה מאוד קרובה לעדשה ולכן אינה בחדות ואילו יושבי הרכבת כולם בחדות וצופים בה ניתן לראות שבכל חלון ברכבת מוצגת משפחה אחרת בתוך פריים משלה ואילו הבחורה משוחררת מגבולות.

                                                            פליקס לופה

פליקס לופה הוא צלם ישראלי שנולד ב-1972 באוקראינה ובגיל שש עלה לארץ והתגורר ברחובות.

מאז 1995 עובד לופה כצלם עצמאי המתמקד בצילום דוקומנטרי וצילומי רחוב.

תמונותיו היו מתפרסמות בעיתונים נחשבים בארץ כמו : ”מעריב” ,’הארץ” ועוד..

תמונותיו של לופה לא היו מתפרסמות רק בארץ אלה גם בעיתונים בחו”ל כמו :private הצרפתי , connessomagazine ולה רפובליקה האיטלקיים.

לופה מצלם וכותב טור אישי בעיתון הצילום הישראלי קומפוזיציה.

בשנת 2008 זכתה סדרת צילומים של לופה בסדרת צילומי השנה ב”עדות מקומית” בסדרה אשר קרויה ”חסרי בית”

בשנת 2010 נכלל בתערוכה מייצג וידאו של לופה בשם ה”תחנה האחרונה” העוסק בחיים בתחנה המרכזית שבתל אביב

בשנת 2011 סרט וידאו של לופה בשם ”גיא צלמוות” נכלל גם הוא בתערוכה וגם הוא עוסק ביושבי התחנה המרכזית

בתצלומיו של לופה ניתן בעיקר למצוא אנשים בשולי החברה בין אם זה פועלים זרים מדרום סודן או קובה או אנשים משולי שוליה של החברה.

בתמונה אפשר לראות אדם על אופניים אשר עצר נסיעתו ומדבר עם חברו ולצידם אפשר לראות גרפיטי של צ’ה גווארה אשר הוא מסמל את הדמוקרטיה בקובה התמונה צולמה מזווית צילום נמוכה

עומק השדה בתמונה גדול

ואורך המוקד קצר

בתמונה  אני רואה שני נשים עם כלביהם כאשר הכלבים הולכים ביחד והנשים הולכות לכיוונים שונים

התאורה בתמונה היא טבעית

אורך המוקד הוא קטן

ועומק השדה גדול

בתמונה רואים שלושה אנשים יושבים על ספסל ברחוב ממול הים כאשר שנים כנראה זוג ואחד נראה מבודד

תאורה טבעית

אורך מוקד קטן

עומק שדה גדול

בתמונה ניתן לראות אדם יושב בודד בים ומשקיף על העוברים ושבים

תאורה טבעית

זווית הצילום היא גבוהה

אורך המוקד הוא גדול

ועומק השדה קטן

בתמונה ניתן לראות סוג של בניין נטוש בתוך שכונה חדשה

התאורה טבעית

זווית הצילום נמוכה

אורך המוקד גדול

עומק שדה קטן

התמונה צולמה בשעות אחר הצהריים באזור השעה 7 וניתן לראות בה את השקיעה

וקבוצה של חברים אשר נמצאים בבילוי בים

התאורה טבעית והתמונה צולמה עם iso גבוה

אורך המוקד גדול

ועומק השדה קטן