צל-(plastoflippancy)

צלצול הדלת העיר את גלית מהשינה, היא התחפרה בשמיכות עוד יותר מרגישה את הגלים שסחפו אותה בחלומה אל מעמקיו הכחולים של מפרץ אילת. יניב צחק ושיניו הלבינו למולה. שערו שהזהיב מחומה של השמש התבדר קלות. הצלצול נמשך. די מלמלה גלית, אבל הצלצול לא נדם. בראש הלום שינה היא דידתה אל הדלת, בעודה מפהקת פתחה את הדלת ונדמה כי עולמה התנפץ לרסיסים. על מפתן הדלת עמדו קצין וקצינה בפנים רצינות סבר והם דיברו.  משהו על תאונה בדרך לבסיס, מכונית שסטתה עקב אי ציות לתמרור אדום, גלית הביטה בהם, ניסתה להבין, אבל מה שזכרה רק את המשפט. צר לנו להודיעך כי  סרן יניב ברטוב נהרג לפני שעתיים בתאונת .דרכים בכביש הערבה

בלוויה, מוקפת במשפחה חברים ואנשי צבא ניסתה גלית לחשוב איך הכל החל. הם למדו באותו בית ספר תיכון. בכיתות שונות, באותה מגמה. ואז  בזמן  סיור במכון וויצמן במסגרת מגמת ביולוגיה, הם מצאו את עצמם יחד צופים באותו מיקרוסקופ ומחייכים זה לזה בעודם צופים בגופתה המבותרת של צפרדע ביצות. מאז הם מצאו אחד את השני בהפסקות ובימי גיבוש חברתי בבית ספר, יניב עזר לה במתמטיקה והיא סכמה עבורו את שעורי הספרות. הם עברו לשבת יחד תוך חודש ותוך חודש ושבוע כבר התהלכו שלובי ידיים. הם היו ממש היפוך אחד של השני ואולי זה מה שמשך אותם יחד. יניב גבוה שחקן כדורסל עיניים כחולות שיער זהוב, גומת חן כולו נועם וקשיחות של צעירים. גלית שמנמנה רכה הן באופייה והן במראייה. שיער שחור ארוך ועיניים חומות שרואות הכל ברגישות אינסופית. לאחר בית הספר הוא שירת בגולני ומהר מאד הגיע לעמדת פיקוד, היא שירתה כקצינת הנדסה בחיל האוייר. הם שוחחו כל יום ופגישותיהם פעם בשבועיים היו מלאות תשוקה ורגש. גלית השתחררה והחלה לעבוד בנתב”ג על מנת לחסוך כסף לטיול הגדול. יניב היה אמור להשתחרר עוד חודש. התרמילים היו מוכנים בחדר השינה בדירה הקטנה בתל אביב שהם שכרו לשנה.

איך הסתיימה הלוויה, גלית לא זוכרת, היא לא זכרה כלום, רק מילים צפות, בכי ורעם של יריות, על הקבר היא לא הסתכלה, מה פשר האבנים הללו ושמו של יניב עליהם.  הוא חי בועט ונושם בקרבה ובעיני כולם. איך יכול להיות שמשהו נגמר ואיך ממשיכים הלאה. יומיים לאחר הלוויה בקשה גלית מעידו, חבר משותף שלהם שייקח אותה למקום האסון, היא רצתה לחוות אולי את רגעיו האחרונים של אהוב ליבה, להיות שם, לראות. בדרך דרומה הם עברו ליד שלט גדול שבישר על כנס הטכנולוגיה בו ידברו על הרובוט החדש בעל האינטליגנציה המלאכותית “plastoflippancy”.

היא זכרה כמה נרגש היה יניב ששמע שהיא מועמדת לשאת נאום בנושא “התפתחות טכנולוגית המאה ה21”. הם תכננו סוף שבוע זוגי לאחר הכנס, הכרטיסים היו מוצמדים עדיין למקרר במגנט בצורת חתול.

עידו והיא נסעו בשעת ערביים ועצרו בשולי הדרך, היה נעים יותר לאחר החום הכבד ששרר כל היום. מכוניות נסעו, הרוח התבדרה וגלית עצמה את עיניה וניסתה לחבור אל אהובה. היא בקשה סימן כל שהוא שיוכיח שהוא עדיין שם. לפתע שמעה קול זעיר וחלש. גלית פקחה את עיניה וניסתה להבין מהיכן הגיע אותו קול. מאחורי דיונה קטנה התגלתה לעיניה גופת חתולה שחורה יבשה וקמוטה ובין רגליה שכבו פגריהם של כ-3 גורי חתולים. גור אחד שחור משחור, יילל נואשות מתחת לגופתה של אמו. הצליל נרעד בליבה של גלית והיא פנתה אל הפגר על מנת לחלץ את הגור. השתגעת אמר עידו, זו גופה בטח יש תולעים, מחלות עזבי הוא ימות כבר. גלית בנחישות רבה הזיזה את הפגר של החתולה ושלפה את הגור הקטן מתחת. הוא היה צמוק ומקומט אבל בעיניו הירוקות נראו חיים. גלית עטפה אותו בחולצה ישנה שהייתה באוטו ונתנה לו לשתות, הגור שתה בצמא, התכרבל ונרדם. בדרך חזרה נשאה גלית את עיניה לשמיים ואמרה תודה לך אהובי שנתת לי סימן , אני אשמור עליו בשביל שנינו.

ימים, חודשים ושנים עברו. הגור גדל והפך לחתול שחור יפהפה מלא קסם, אמנם עם בעיות בלב, כך אמר הווטרינר, אבל שובב ומלא אנרגיה. גלית כבר הייתה מהנדסת ועבדה בחברת בניה. חייה עם בן זוגה המוזר הפכו כבר לשגרה בקרב כל מכריה. החתול, צל שמו ליווה אותה בכל חייה. הוא נהג לישון לידה כאשר כפו מונחת על ראשו, ממש כמו שיניב נהג לישון. הוא אהב את רוד סטיוארט, כמו יניב. שהיו משמיעים את שיריו, צל היה יושב מול הסטריאו וזוקף אוזניו עד תום השיר.  הוא גם אהב סרטי פעולה והיה יושב על הספה וצפה בסרט. לגלית היה נדמה כל רגע שכמו יניב הוא יפתח את הפה ויגיד “מאחוריך חביבי”.

הייתה להם שגרה קבוע. קמים בבוקר, שטיפת שיניים ופנים כוס קפה וטוסט יחד עם העיתון, לבוש ואז עבודה. בכל אחת מהפעולות הללו צל היה מלווה את גלית. יושב על הכיור, רובץ על העיתון, מרחרח את הקפה ומלקק את הטוסט. הוא היה מחכה לגלית ושהיה שומע אותה במדרגות היה נעמד מול הדלת מילל ומלקק אות רגלה בברכת שלום.

לעיתים, לא ברור לגלית איך, הוא היה מרגיש כי עצוב לה יתר על המידה, בימי הולדת או חגים, הוא היה מתיישב בחיקה מתבונן בה ברצינות עיניו הירוקות היו מוארות אז אל נשמתה והיא נשבע כי הוא ממש אומר לה “לא לדאוג אני שומר עליך”.

ואז… הגיע לירן. לירן היה רואה החשבון של החברה בה עבדה גלית, נמוך קומה מוצק, עיניים שחורות, שיער קצוץ וכהה עור, לירן היה בעל חזות רצינית  וקפדן בכל נושאי העבודה. הם נפגשו כאשר הוא העיר לה על טופס לא חתום והיא נעלבה. הוא פגש אותה יומיים לאחר מכן בבר, שכולם הלכו אליו וניסה להתנצל, היא ממש לא הייתה מעוניינת. לאחר כחודש היא פגשה אותו בסופר, ליד מדפי המאכלים ללא גלוטן. הם החלו לדבר ומהר מאד השיחות על מאפים עברו למעשים בינו לבינה. גלית ספרה לו על יניב והוא סיפר על חברתו לשעבר שנטשה אותו למען חברו הטוב. הם התנחמו יחד ולאט לאט לבלבה אהבתם. צל עקב אחרי הקשר המתפתח בדרכו החתולית. ערב נסיעתו של לירן לכנס בטוקיו, הוא שלף טבעת והציע לגלית נישואין, גלית נענתה בחיוב מאושרת ושמחה . לאחר ליל שמחות ומסיבות, לירן נסע. באחד הערבים בעודה צופה בחדשות, קפץ צל על ברכיה,  הוא התבונן בה בעיניו הירוקות, גלית הייתה מוכנה להישבע כי ראתה בהן עצבות מה, כאילו הוא נפרד ממנה. לפתע הוא הרים את כפתו וזו כמו לטפה את לחייה. הוא הרים את ראשו וליקק את פניה. הוא השאיר את פניו קרובות לפניה כמה שניות, ירד מהכורסא הלך לפינתו, התכרבל ונדם לנצח.

באותו ערב חזר לירן ומצא את גלית בוכייה ושטופת דמעות. הוא אחז בה וניחם אותה, ואז הראה לה את תיק הקנבס שהוא החזיק בידו. מתוך תיק הקנבס הציצה גורת חתולים ג’ינג’ית עם עיניים כחולות ועור קמוט מדובלל ומלוכלך. מצאתי אותה פה על המדרגות רועדת מקור ומיללת, מה יכולתי לעשות הביט לירן בגלית. גלית הביטה בגורה, עטפה אותה ונשאה עיניה לחלון בו נשקפו השמיים. “תודה אהובי ששמרת עלי כל השנים האלו, אני בסדר עכשיו, אני אהובה ונאהבת, אני אגדל משפחה ולעולמי עולמים אזכור אותך” גלית פנתה למקלחת. תביאי לי מגבת צעקה אל לירן ופתחה את המים החמים.