עשרה טיפים לבניית סיפור מוצלח

כתב: מל רוזנברג

תרגמה לעברית: מיקי פלד

טיפ ראשון: כל דבר הוא סיפור

ידידי מקס שטנר מאמין שהצלחה בחיים תלויה ביכולת שלנו לספר סיפור טוב. הוא אפילו כתב ספר בנושא הצלחתם של היהודים בעולם, בהתבסס על הכישרון שלהם בסיפור סיפורים (אחלוק אותו אתכם, הוא בעברית).

אני מסכים עם מקס. בדרך כלל אני מלמד את הסטודנטים שלי ש”כל דבר הוא סיפור”.

בקורס שאני מעביר, “מוסיקת שנות השישים: התהוות המהפכה”, אני מספר הרבה סיפורים. למשל, להקת הביטלס. מי באמת כתב את שיר מסוים? האם היה זה פול? האם ג’ון? שני המוזיקאים המוכשרים הללו סיפקו פעמים רבות גרסאות שונות אודות נסיבות כתיבתם של שירים.

יש סיפור אחד שחברי הלהקה נוהגים לספר, שמתייחס לימי הלהקה הראשונים. באותם ימים, כך מסופר, טיילו חברי הלהקה בכל רחבי ליברפול בניסיון ללמוד כיצד לפרוט את אקורד B7th על הגיטרה הכי טוב שאפשר. שנאמין לזה? לך תדע.

האם אנחנו באמת יודעים מדוע בריאן אפשטיין התאהב בביטלס? האם הלהקה הייתה מצליחה כל כך גם בלעדיו?

האם אנחנו יודעים מדוע הביטלס התחילו לכתוב לעצמם את השירים?

יש כל כך הרבה סיפורים ותיאוריות שמתייחסות ללהקה בדרכה להצלחה. אבל בסופו של דבר, כל הסיפורים המתייחסים לביטלס הם רק סיפורים. כולל אלה שהם בעצמם מספרים.

דתות בעולם מבוססות על סיפורים ומעשיות. הסיפור הידוע על מגדל בבל, למשל, הוא סיפור נפלא. איש מאתנו לא היה שם, איש מאיתנו אינו יודע אם הוא באמת התרחש או לא. ועדיין, זה לא מפריע לסיפור להיות נצחי.

ומה לגבי מדע? האם התפוח באמת צנח על ראשו של ניוטון? האם ארכימדס באמת זינק עירום מהאמבט? כיצד הומצאה האש? האם אשתו של איינשטיין היא זו שעומדת מאחורי תורת היחסות? ואולי היה זה קרוב משפחה אחר? מי מאיתנו באמת יודע?!

מדענים מספרים סיפורים כל הזמן, גם אם הם לא תמיד מודים בזה. יש מי שסבורים שהמדע עוזר לנו להבין דברים. אני לא חושב שיש משהו אחד בעולם שהוא וודאי ומוחלט. אני חושב שהמדענים הם מספרי סיפורים. בדיוק כמו כולנו.

טיפ שני: לבחירת המדיום יש השפעה מכרעת על הסיפור

אפשר לברוא סיפור בצורות רבות. אפשר לכתוב אותו, כמו הצגה או רומן, להמחיז אותו לתיאטרון, להלחין אותו כשיר, לספר אותו כבדיחה, לצייר ציור או לצלם סרט, לערוך אותו כמצגת פאוורפוינט, או פשוט לספר אותו לאנשים.

לפני אלפי שנים (9,000, לפי ההערכות), חיו אנשים בתרבות קדומה ונכחדת, ובנו מסכות ששרדו עד עצם היום הזה. ייתכן שהמסכות, שמעוטרות בשיער מאותה תקופה, שימשו, לצורך פולחני כלשהו, אולי לסיפור והצגה.

המדיום המסוים שאנחנו משתמשים בו לצורך העברת סיפור משפיע על הסיפור, על האופן שבו הצד השני קולט אותו, על החושים שמופעלים על מנת לקלוט את הסיפור, והתחושות שהוא מעלה אצל השומע. מרשל מקלואן טען ש”המדיום הוא המסר”. אמת? איך שלא יהיה, המדיום ללא ספק מעצב את הסיפור.

אתה יכול לבחור לפי שיקול דעתך את אמצעי התקשורת המדויק ביותר שמתאים להעברת הסיפור שלך, או שתבחר את האמצעי שאתה הכי מיומן בו.

כך או אחרת, הצלחת הסיפור וטיבו תלויים באמצעי התקשורת שבו תבחר, כדי להעביר את הסיפור.

טיפ שלישי: הסיפור הוא בעצם אתה

לפני מספר שנים חגי כהן ואני הגינו רעיון לפעילות חברתית למבוגרים. קראנו לזה “סיפור, רוח ושיר”. כל משתתף בקבוצה מספר סיפור אישי (לא יותר מחמש דקות), כולם מרימים כוסית, ואז בוחרים שיר ברוח הסיפור ושרים אותו ביחד. וכך עד אחרון המשתתפים בקבוצה שמספר את סיפורו.

ברור שהראשונים לספר הם אלו האמיצים וחסרי העכבות, אחריהם יספרו מי שכבר מבושמים קלות, עד אחרון המספרים, שכשתורו מגיע הוא כבר שיכור לחלוטין.

כשהתחלנו את הפרויקט, כל אחד יכול היה לספר כל סיפור שרצה. אבל עם הזמן גילינו שככל שהסיפור הוא אישי יותר, כך מעניין ומהנה יותר.

היום אנחנו כבר דורשים שהסיפורים יהיו אמתיים, מרגשים, אישיים מאוד, וכאלה שבאמת התרחשו.

בכיתי יותר מפעם אחת לשמע סיפורים אישיים מהחיים, של חברים ואנשים זרים. העניין הוא כמובן לספר את הסיפור כמובן לספר את הסיפור באופן אמיתי, כנה ומביע רגש. כשזה קורה, כולם יכולים להזדהות אתו, מרגישים אהדה, אמפתיה, חווים רגשית את הסיפור, גם אם מעולם לא חווינו באופן אישי משהו שכזה.