סיור בחצי האי ערב

קצת היסטוריה על חצי האי ערב…

דת האסלאם החלה להתפתח בחצי האי ערב במאה השביעית . תושבי חצי האי ערב היו מאורגנים בשבטים , שמרביתם היו עובדי אלילים , אך היו בהם גם שבטים יהודיים ושבטים נוצריים . רוב השבטים היו נוודים , ושבטים אחרים היו יושבי קבע ועסקו בחקלאות ובמסחר . שתי ערים מרכזיות היו בחצי האי ערב – מכה וית’רב . מכה הייתה מרכז הפולחן לאל אללה , וכל השבטים עובדי האלילים האמינו בקדושת הכעבה והאבן השחורה הקבועה בה . הם נהגו לעלות לרגל לכעבה . חודשי העלייה לרגל נחשבו מקודשים , ובמהלכם נאסרו המלחמות בין השבטים .

*האבן השחורה- האבן השחורה היא אבן הנמצאת בפינה המזרחית של מבנה הכעבה הממוקם במרכז המסגד הגדול שבמכה, ערב הסעודית. המוסלמים מתייחסים אליו כאל שריד מקודש אסלאמי, כאשר לפי המסורת המוסלמית, היה קיים עוד בזמנם של אדם וחוה.

הנביא מוחמד והקשר שלו לחצי האי ערב:

מייסד האסלאם.
נחשב לאחרון הנביאים. מכונה בפני המוסלמים כשליח האל / נביא.

נולד בחצי האי ערב בעיר מכה משבט קריש, אביו – עבדאללה.

מוחמד – בן לשבט קורייש – שומרי הכעבה והאחראים על אספקת המים למכה.

היה סוחר ויצא למסעות במקומות שונים – נחשף גם לדתות היהודית והנוצרית.

קבל את השליחות בגיל 40 כשהתבודד בהרים.

השליחות – צריך להאמין באללה , אל יחיד ובלתי נראה.

תושבי מכה סרבו לשמוע למוחמד.

חמש מצוות היסוד של המוסלמים

התפילה – כל מוסלמי מתפלל חמש פעמים ביום כשהוא פונה לכיוון מכה. הוא יכול להתפלל בכל מקום. רק ביום ששי

העדות – המשפט “אין אללה מבלעדי אללה ומוחמד הוא נביאו”. כל מוסלמי אומר אותו בתפילה 5 פעמים ביום.

בצהריים מתפללים המוסלמים במסגדים.

העליה לרגל – כל מוסלמי חייב לפחות פעם אחת בחייו לעלות לרגל למכה ולאתרים המקודשים שבסביבתה.

צדקה לעניים – כל מוסלמי צריך להפריש מכספו לצדקה. הכסף ניתן לאנשים נזקקים כמו אלמנות ויתומים ובזמן מלחמה משתמשים בו גם לפדיון שבויים.

הצום – בחודש הרמדאן צמים בכל יום מזריחת השמש ועד שקיעתה.

עקרון נוסף – מלחמת הקודש “ג’יהאד” נגד אויבי האיסלם.

אורך חייהם של התושבים:

שים : במשך שעות היום שורר באזור חום כבד , ובלילה קור עז ; מקורות המים במקום מועטים , אדמות החול והטרשים אינם טובים לעיבוד חקלאי , ויש בהם שטחי מרעה מועטים . תנאי הטבע משפיעים על מנהגיהם של התושבים התושבים בחצי האי ערב חיו בשבטים . מרביתם היו שבטים נודדים , ומיעוטם היו יושבי קבע בנאות מדבר ובערים . נוסף על קשיי האקלים ארבו לתושבי המדבר סכנות רבות – ובהן פשיטות , התנפלויות ומעשי שוד של בני שבטים עוינים . בני המדבר נזקקו להגנה ; ובאין מדינה ובתי משפט , הגנו בני המשפחה אלה על אלה . כך התפתח בקרב בני השבטים המנהג שלפיו קרובי הנרצח חייבים לנקום את מותו על ידי פגיעה ברוצח או בבני משפחתו . מנהג זה נקרא גאולת דם . חששם של בני השבטים מפני גאולת הדם הרתיע מביצוע מעשי הרג , ובזכות המנהג היה אפשר לשים קץ לנקמה ולסכסוך בלי אלימות , באמצעות טקסי פיוס . הודות להתמודדות עם סכנות רבות העריכו בני השבטים את אומץ הלב והנאמנות

 בתמונה: חצי האי ערב לפני עליית האסלאם.

 תנאי הטבע בחצי האי ערב

מקוות שנהנתם בר ונעמה ז1:)