מסע הצלב של זיגפריד מזגנהים

אני, זיגפריד, הבן השני של אדון מזגנהים שבקיסרות הרומית הקדושה. כאשר הייתי בן 12 אבי נפטר וכל נכסיו ירש הבן הבכור רודריק שגירש אותי מהבית. הלכתי לפלנדריה שבארץ הפרנקים ונעשתי לנושא כליו של גוטפריד מבויון, דוכס פלנדריה. לחמתי יחד איתו בלא מעט מלחמות נגד הנורמנים ופריזים וכשהייתי בן 15 עשה אותי אדון גוטפריד לאביר בשדה הקרב.

בשנת 1095 להיוולדו של הגואל שלנו, ישוע, הגיעה אלינו בשורה מקלרמון שהכס הקדוש קורא לכל הנוצרים הטובים לצאת למסע צבאי על מנת לשחרר את ארץ הקודש וקבר אדון הגואל שלנו, ישוע, מידי הכופרים המוסלמים. גוטפריד לא היסס לרגע, מיהר למשכן את כל נכסיו, אסף את כל אנשיו ואנוכי ויחד יצאנו למסע הצלב. ירצה אדון הישוע ונשחרר את ארץ הקבר הקדוש, נזכה לגאולה וכפרת עוונותינו ואם יהיה לכך רצונו של האל גם נתעשר בדרך…

בשנת 1095 להיוולדו של הגואל שלנו, ישוע, הגיע אלינו בשורה מקלרמון שהכס הקדוש קורה לכל הנוצרים הטובים לצאת למסע צבאי על מנת לשחרר את ארץ הקודש וקבר אדון הגואל שלנו, ישוע, מידי הכופרים המוסלמים. גוטפריד לא היסס לרגע, מיהר למשכן את כל נכסיו, אסף את כל אנשיו ואנוכי ויחד יצאנו למסע הצלב. ירצה אדון הישוע ונשחרר את ארץ הקבר הקדוש, נזכה לגאולה וכפרת עוונותינו ואם יהיה לכך רצונו של האל גם נתעשר בדרך…

בקיץ של שנת 1096 הגענו אל חומות העיר וורמס שבקיסרות הרומית הקדושה. היה בינינו נזיר שקרא לנו:

“מה בצע לנו לרדוף אחר אויבי התקווה הנוצרית בקצווי תבל כל עוד שלאנשים הגרועים מן הסרצנים בהרבה, ליהודים, ניתן פתחון פה לנאץ ולחרף ולגדף את המשיח ואת כל קדשי הנצרות בחוצפה ואין מוחה בידם! איך תלהט הקנאה בלב בני האלהים, אם יחיו בשלווה לעיניהם יהודים – האויבים בנפש של המשיח ושל מאמיניו? אם מתעבים אנו את הסרצנים (הגורסים כמונו, מכל מקום, שהמשיח נולד מבתולה והמסכימים אתנו בדברים רבים הנוגעים לו, אלא שכופרים הם באלוהים), הלא היהודים הכופרים במשיח ובאמונתו מעיקרו ובלידתו מן הבתולה ומשליכים אחרי גוום את כל קדשי הגאולה, מנאצים אותם ומהתלים בהם, על אחת כמה וכמה שיש לשימם לשמצה ולשנאם.”

משולהבים הלכנו אל רובע היהודים ויחד איתנו כל תושבי העיר הנוצרים ואמרנו ליהודים המתועבים והטמאים – היטבלו לנצרות ותזכו בגאולת נצח או שתמות נפשכם יחד עם גופכם מיד! רק מעטים נענו לקריאתנו הנדיבה ואילו יתר היהודים התבצרו בארמונו של הבישוף. לא וויתרנו להם והטלנו מצור על ארמון ואחרי מספר ימים גברנו עליהם. הצענו להם שוב לקבל את ישוע כגואל נפשם אך הם שוב סירבו. אמרנו להם דמכם בראשכם ונתנו אותם לאש ולחרב – שמונה מאות נפש של יהודים טמאים שלחנו אל הגיהינום באותו יום. משם המשכנו דרומה ועשינו אותם מעשים ביהודים גם ביתר ערים שעברנו דרכן: מיינץ, קלן, במברג ושפייר. לא השארנו ולו כופר אחד בחיים! ולקחנו מהם את כל כספם והתעשרנו עד מאוד – יותר מבכל המסעות ובכל המלחמות שלנו כולם ביחד!

באוגוסט של 1096 הגענו לשערי קונסטנטינופול וביקשנו מבאסילאוס אלכסיאוס להעבירנו דרך מיצרי בוספורוס. אך הנוכל היווני הסכים לעשות זאת רק תמורת שבועת נאמנות שכל מה שנכבוש במזרח ימסר לידיו. רק טנקרד מנהיג הנורמנים, הצליח לחצות את בוספורוס באופן עצמאי ולהתחמק משבועה זו ואילו אנחנו נשבענו.

מקונסטנטינופול המשכנו לאסיה הקטנה.

ב-14 במאי של שנת 1097 הגענו אל שערי העיר ניקאה שבידיים של הסלג’וקים והטלנו עליה מצור. הצבא הסלג’וקי הגיע לאזור העיר וניסה לפרוץ את המצור, אך ללא הועיל והעיר. ואז הבאסילאוס הרמאי, אלכסיוס קומנין, הציע ליושבי העיר להיכנע לו ולא לנו והם הסכימו. והעיר המהוללת ניקאה נפלה לידיו של אלכסיוס כפרי בשל וללא קרב ונגזל מאיתנו ניצחון ושלל. נעלבנו עד עומקי נמשתינו: אחרי כל התלאות וסבל, רעב וצמא היוונים בגדו בנו! נשבענו שמעתה לא נסמוך על היוונים וכל מקום שנכבוש ניקח לידינו ולא נימסור עוד לאלכסיוס הנוכל.

ביוני 1097 מניקאה המשכנו לארץ הקודש וליד העיר דורילאום חייל החלוץ שלנו נתקל בצבא הסלג’וקי בראשות המלך קיליץ’-ארסלן. ניצחון הסלג’וקים היה קרוב מאוד, ורק התגבורת שלנו שהגיעה בזמן הצילה את הצלבנים מתבוסה.

בסוף שנת 1097 הגענו לעיר אדסה והטלנו עליה מצור. חמישה חודשים ישבנו ליד חומותיה ואיבדנו בקרובות ליד חומותיה לא מעט חברינו. אך בסוף גברנו על הסרצנים.במקביל הטלנו מצור גם על עיר אנטיוכיה ואחרי שבע חודשים גברנו גם עליה. בלדווין, אחיו של האדון שלי גוטפריד, נשאר למשול בעיר הזאת והפך אותה לרוזנות החדשה שלו. צלבנים רבים שכחו מהי מטרתם ונישארו באדסה יחד עם בלדווין ולא המשיכו איתנו לירושלים, לשחרר את הקבר הקדוש. בעקבותיו של בלדווין, גם בוהמון, מנהיג הנורמנים, החליט להישאר עם צבאו ולמשול באנטיוכיה. ושוב רבים בני בליעל פרשו מצבא של הצלב הקדוש ולא המשיכו איתנו אל ארץ הקודש. ארורים הם לנצח!

בסוף של שנת 1098 נאנשנו על יד האלוהים על חטאיהם של בלדווין ובוהמון שפרשו ממסע הצלב ועל חטאיהם של אחינו הצלבנים שהלכו אחרינו. בנוסף לרעב, צמא וחום שהכביד עלינו בדרך פרצה בינינו גם מגפה קשה והפילה חללים רבים. האנשים מתו כמו זבובים. גם אני חליתי. ואז נשבענו שמעכשיו נפנה את עינינו רק לציון ולא נעצור עוד בדרך לא בשביל מנוחה ולא בשביל בצע כסף עד שנגיע לירושלים ונשחרר את הקבר הקדוש. רק השבועה הקדושה הזאת הצילה אותי והשאירה בחיים למען המטרה הנשגבת שלנו! הכמרים בירכו אותנו לדרך ולא החזרנו עוד מבט לאחור עד שגענו אל שערי ירושלים.

ביוני של 1099, אחרי מסע ארוך ומפרך, הגענו לירושלים, עיר אדונינו וגואלינו ישוע שהייתה נתונה בידי הסרצנים הכופרים. פתחנו בניסיון לכיבוש ירושלים בסגנונו של יהושע בן נון: התפללנו, הקפנו את החומות שבע פעמים, תקענו בחצוצרות ושמנו עפר על ראשנו. אך מרוב חטאנו האלוהים לא ענה לנו וניסיון זה לא צלח, והחומה לא נפלה. אז ניסינו לפרוץ אל העיר בעזרת סולמות ושוב לא הצלחנו. החלטנו לבנות מחונות מצור אך גילינו שמסביב לעיר אין עצים שמתאימים לבנית המכונות. אז הגיעו אל העיר יפו ספינות גנואזיות. פירקנו אותן ובנינו מקרשים את מכונות המצור.

מצבנו היה קשה. מספרנו הצטמצם בעקבות המסע הארוך והקרבות. היינו בתחילת המסע 150000 לוחמים אך רק 40000 זכו להגיע אל עיר הקודש. מצאנו את עצמנו בליבו של עולם מוסלמי עוין. בלחץ הזמן התארגנו למצור על העיר. ארבעה מחנות ניסו לפרוץ בארבעה מקומות לאורך החומה. אדוני, גוטפריד מבויון, הקים מגדל מצור מול חומה הצפון-מערבית של העיר. חמישה שבועות לאחר תחילת המצור על העיר, ביום שבת 15 ביולי, בשעה 9:00 בבוקר, בשעה שבה גואלינו ישוע עלה על הצלב, הצלחנו להציב גשר עץ אל החומה, ודרכו חדרנו לעיר. קפצתי בעוז ממרומי המגדל והחומה אל הרחוב, רצתי עם הצוות הפורץ אל אחד השערים ופתחנו אותו לכוח נוסף בפיקודו של טנקרד הנורמני, וביחד כבשנו את העיר.

לא היו רחמים באותו יום. הסרצנים שילמו על כל התלאות ועל כל הסבל שנפל בחלקינו בדרך לירושלים. ראשיהם התגלגלו ברחובות העיר ונהרות דם זרמו בחוצות והגיעו עד הברכיים של סוסינו. לא השארנו אף כופר בעיר הקודש. שרפנו באש את כל המסגדים וכל בתי הכנסת של העיר יחד עם כל מי שניסה להיסתתר שם. בבית כנסת הראשי שרפנו אלפיים יהודים באש ואילו במסגד אל-אקצה ערפנו ראשים לאלפי סרצנים שביקשו את עזרתו של אלוהי השקר שלהם. סוף-סוף העיר הקדושה נקיה מטומאת הכפירה המוסלמית ויהודית! כל עוונותי כופרו בדם, באש ובזיעה ובנוסף התעשרתי כמו מלך משלל הרב שלקחתי בעיר. כאן הסתיים המסע שלי…