מוחמד הנביא- מדריך לתייר

קצת על מדריך זה:

זהו מדריך לתייר אשר רוצה לבקר בחצי האי ערב, ללמוד על האסלאם ועל הנביא מוחמד. במדריך זה יהיו תמונות ומפות להמחשת המקום. טיול מהנה!

חצי האי ערב:

חצי האי ערב הוא חצי אי בדרום-מערב אסיה. רוב שטחו של חצי האי הוא מדברי. במערבו משתרע חבל חיג’אז ובו נמצאות הערים הקדושות: מכה ואל מדינה. בצפון מערב מתנשאים הרי מדיין לגובה של 2,600 מטרים. בדרום נמצא גם מדבר חולות עצום הנקרא “הרובע הריק”. האזור הזה בפרט וחצי האי ערב בכלל, הם אחד האזורים השחונים בעולם. ברוב שטחו של חצי האי כמעט ולא יורדים גשמים. האזורים היחידים שכן יורדים בהם מעט גשמים הם

עסיר, תימן והרי עומאן. הטמפרטורות גבוהות למדי גם בחורף, מלבד ברכסי ההרים.

מנהגי האסלאם:

מונותאיזם-  תפיסת האלוהות מופיעה בקוראן ב’סורת אל-אח’לאס’, שאומרת: “האל אחד, האל נצחי, לא נולד ולא הוליד ואין דומה לו”. זוהי תפיסה מונותיאיסטית מופשטת שעל-פיה יש ישות אלוהית אחת שאינה מוגבלת בזמן, במקום או בגוף, ואינה נחלקת.

שכר ועונש- יש באסלאם אמונה בשכר ובעונש, הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

העולם הבא- הגישה הרווחת לתיאור גן עדן היא באמצעות תיאורים פיזיים של המאכלים, המשתה והנשים הבתולות המזומנות למאמינים בעולם הבא.

גיהינום- מתואר לעתים כחיתוכו של בשר הגוף לחתיכות ושריפתו. עם זאת, יש מגמות באסלאם השוללות תיאורים פיזיים של המתרחש לאחר המוות, בטענה שהנפש פטורה מהנאות הגוף וייסוריו אחרי המוות.

חיי השבטים:

תושבי חצי האי ערב ואורח חייהם תנאי טבע קשים שוררים בחצי האי ערב חצי האי ערב הוא אזור מדברי , ותנאי האקלים בו קשים : במשך שעות היום שורר באזור חום כבד , ובלילה קור עז  מקורות המים במקום מועטים , אדמות החול והטרשים אינם טובים לעיבוד חקלאי , ויש בהם שטחי מרעה מועטים . תנאי הטבע משפיעים על מנהגיהם של התושבים התושבים בחצי האי ערב חיו בשבטים . מרביתם היו שבטים נודדים , ומיעוטם היו יושבי קבע בנאות מדבר ובערים . נוסף על קשיי האקלים ארבו לתושבי המדבר סכנות רבות – ובהן פשיטות , התנפלויות ומעשי שוד של בני שבטים עוינים . בני המדבר נזקקו להגנה ובאין מדינה ובתי משפט , הגנו בני המשפחה אלה על אלה . כך התפתח בקרב בני השבטים המנהג שלפיו קרובי הנרצח חייבים לנקום את מותו על ידי פגיעה ברוצח או בבני משפחתו . מנהג זה נקרא גאולת דם . חששם של בני השבטים מפני גאולת הדם הרתיע מביצוע מעשי הרג , ובזכות המנהג היה אפשר לשים קץ לנקמה ולסכסוך בלי אלימות , באמצעות טקסי פיוס . הודות להתמודדות עם סכנות רבות העריכו בני השבטים את אומץ הלב והנאמנות . הקשיים במדבר הובילו גם להתפתחותו של מנהג הכנסת האורחים . בני השבטים נהגו לארח בנדיבות את עוברי האורח הזרים ודאגו לשלומם ולביטחונם בזמן ששהו במחיצתם . לדוגמה : בני השבטים היהודיים שחיו בח’יבר.

מקומות קדושים הקשורים לאסלאם ולמוחמד:

מכה:

מקום הולדתו של מוחמד, היא העיר החשובה ביותר לאסלאם, ושוכנת בערב הסעודית. נמצא בה מסג’ד אל- חראם, המסגד הראשון בחשיבותו באסלאם, הכולל את מבנה הכעבה, שבו ניצבת האבן השחורה.

כל מוסלמי מצווה לעלות לרגל לעיר (חג’) לפחות פעם בחייו, ומדי שנה עולים אליה כ-15 מיליון מוסלמים. כיום העיר היא עיר מודרנית, קוסמופוליטית ומגוונת מבחינה אתנית. אוכלוסייתה מונה כ-2 מיליון איש (2012).

העלייה לרגל מכה:

החג’ הוא מונח באסלאם המתאר עלייה לרגל למכה. החג’ הוא העלייה לרגל השנתית הגדולה ביותר בעולם כיום. הוא החמישי מבין “חמשת עמודי האסלאם” באסלאם הסוני ואחד מאחד עשר ענפי הדת באסלאם השיעי. על פי החג’ כל מוסלמי בריא בגופו מחויב לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת בחייו, אם יש לו המשאבים הכספיים הנדרשים. כל זאת כדי לחזק את האחדות המוסלמית ואת הכניעה שלהם בפני אלוהים. מוסלמי אשר ביצע את מצוות החג’ זוכה בתואר “חג’“, ולעתים כינוי זה אף מתווסף לשמו. העלייה לרגל מתבצעת בין היום השמיני ליום השנים עשר של חודש ד’ו אל-חיג’ה, החודש השנים עשר בלוח השנה המוסלמי.

כיוון שכיום ישנם בעולם כ־1.6 מיליארד מוסלמים, העיר מכה מוצפת בקהל עצום בזמן העלייה לרגל. בחודש החג’ מגיעים למכה עד 4 מיליון עולי רגל. זרם עצום זה מכביד מאוד על העיר, שאינה תמיד מצליחה למנוע צפיפות גדולה, או לספק מקום מגורים לכל האורחים. מצב זה הביא לתאונות קשות וגם למקרי מוות רבים ולפציעות, בעיקר כתוצאה מרמיסה בשל צפיפות.

אל מדינה:

אַל-מַדִינָה “עירו של שליח אללה” היא העיר השנייה בקדושתה למוסלמים הסונים אחרי מכה ולפני ירושלים. אל-מדינה נמצאת במחוז חִג’אז שבמערב ערב הסעודית, וגרים בה כ-1.3 מיליון תושבים (2006). בתקופה שקדמה לאסלאם (תקופת “הג’אהליה”) היה שמה יַתְ’רֵבּ.

מכה ואל-מדינה נמצאות שתיהן במחוז חִג’אז במערב חצי-האי ערב.

מוחמד, הנחשב באסלאם לגדול הנביאים, נולד בעיר מכה וגדל בה. בעיר מכה הוא גם החל לשאת את נבואותיו. נבואות אלה הן חלק מהקוראן ומכונות “הסורות של מכה”. הטפותיו של מוחמד הביאו למתיחות רבה בינו לבין שליטי מכה, עד שנאלץ למצוא מקום מקלט לו ולחסידיו.

כמקום מקלט בחר לו מוחמד את ית’ריב. זאת לאחר שבני שבט ח’זרג’ מית’ריב הציעו לו לעבור ולהתגורר בשכנותם. הם האמינו כי מוחמד, מנהיג רוחני שבא מחוץ לעיר, עשוי לאחד את בני ית’ריב המסוכסכים ביניהם ולשמש להם מנהיג ובורר. בנוסף, הם שמעו מהיהודים שנביא עומד להופיע, וסברו שכדאי להקדים ולהתחבר עמו, לפני שיעשו זאת היהודים.

מוחמד הגיע להסכם מחייב עם קבוצה גדולה וייצוגית יותר של בני שבטים מית’ריב שהכירו בנבואתו, נשבעו לו אמונים והתחייבו להגן עליו כאילו היה בן משפחתם.

ראשונים היו אלו חסידיו שהיגרו בקבוצות קטנות ממכה לית’ריב, ובשנת 622, הצטרף אליהם מוחמד. מסע זה מוצג במסורת האסלאמית כמסעו של מנהיג ומושיע למקום בו חיכו לו בכליון עיניים. מסע זה מכונה הג’רה, ולוח השנה המוסלמי קובע אותו כשנה הראשונה לספירה המוסלמית. העיר ית’ריב תיקרא לימים “מדינת אלנבי”, כלומר “עיר הנביא”, או בקיצור “מדינה” וזה מקור השם (הקידומת “אל” בשם “אל-מדינה”, משמשת בערבית כמו ה’ הידיעה בעברית).

בית’רב היו למוחמד תומכים וחסידים שמכונים “אל-אנצאר”, העוזרים, שהצטרפו לתומכיו שהיגרו איתו ממכה. יחדיו הפכו שתי קבוצות המאמינים לאמה, קהילה דתית-פוליטית אחת אשר נבדלת מן החברה האלילית ונלחמת בה כאיש אחד.

בעיר זו התבסס מוחמד, והחל לגבש את חוקי האסלאם. חוקים אלה נחשבים אף הם לנבואות, מהווים חלק מהקוראן ומכונים: “הסורות של אל-מדינה”.

הפצת האסלאם:

במהלך חיו של מוחמד כנביא הדת, מוחמד קרא לאנשים להאמין בדת ובאללה בזכות המלאך גבריאל. מוחמד הצליח לגרום לאנשים אשר היו עובדי האלילים (מאמינים בהרבה אלים) להתאסלם ולהאמין רק באל הדת המוסלמית אללה. לאחר שאנשים האלה הפכו למוסלמים מוחמד ציווה אליהם לעשות מעשי צדקה. יחד עם זאת, מוחמד השכין שלום בין שבטים יריבים במדינה אנשי יתריב הפיצו את האמונה באללה. זאת ועוד, מוחמד השמיע את דברי הקוראן (הספר הקדוש של הדת) בעל-פה, להמון אנשים אשר רצו ללמוד את המצוות והמנהגים של הדת.

איך היה לנו לעבוד ביחד:

במהלך העבודה נתקלנו בקשיים רבים אך בזכות עבודת צוות ותמיכה אחת בשניה הצלחנו להתגבר על קשיים אלו. בנוסף, היה לנו כיף מאוד לעבוד יחדיו, ונשמח לעבוד עוד יחדיו בעתיד. חילקנו בנינו משימות של העבודה, וויתרנו על דברים אישיים כדי להיפגש ולבצע את העבודה בצורה הטובה ככל שאפשר.