עבודת שורשים- רותם חזן

שמי הפרטי:

השם שלי הוא רותם, רותם-הוא סוג צמח מתת-משפחת הפרפרניים. זהו שיח מדברי שצבעו ירוק זית, הפריחה באביב, פרחיו לבנים סגולים ריחניים. בחרו לי את השם הזה מכיוון שחודש שבו נולדתי היה מרץ באביב והפרח מתחיל לפרוח באביב, בנוסך הוריי אהבו מאוד את השם רותם.

שם משפחתי(אבא):

השם משפחה של אבי הוא חזן, חזן-אדם שקורא את פרקי דת יהודית בצורה מוזיקלית לרוב בבית כנסת. מקור השם הוא בעצם שלפני שנים אחד הסבים במשפחתו של אבא שלי היה חזן וכך נדבק השם.זהו שם מקורי של אבי שעבר במשך הדורות ללא שינויי

שם משפחתי (אמא):

שם המשפחה של אמי הוא מני, מני- לפי חקר משפחות שנעשה בלונדון השם משפחה מני הוא ראשי תיבות של מנצר ישי (נצר לדוד המלך).זהו שם מקורי שלא עבר שינוי במהלך השנים.

קצת עלי

קוראים לי רותם חזן אני נולדתי ב11 למרץ שנת 2004 לאמא בשם מאיה ולאבא בשם צחי, יש לי 2 אחיות עמית ויובל. התחביבים שלי הם ריקוד כעת אני נמצאת בלהקה בנס ציונה שרוקדת בכל הסגנונות, אני אוהבת לעשות סאפ עם אבא שלי אנחנו הולכים כל יום שבת וחותרים בים, אני מאוד ספורטיבית. אומרים עלי שאני ביישנית, אני לא חושבת שזה נכון יש לי הרבה ביטחון עצמי אני חברותית ופרפקציוניסטית אני חייבת שהכל תמיד יהיה מושלם.

ועכשיו אספר לכם על משפחתי.

משפחתי

אמא ואבא שלי הכירו אי שם בכיתה יא, שניהם בחרו להיות במגמת כימיה ונהיו זוג ולאחר 9 שנים של זוגיות מהתיכון הם התחתנו בשנת 2000 ב21 לאוגוסט בחצר נצר. לאחר כ4 שנים אני נולדתי ב11 למרץ 2004. הם מספרים לי: שהייתי מאוד ערנית כל יום ישנה בשעה 12 בלילה, אהבתי מאוד דגים, אף פעם לא הסכמתי לנעול נעליים ובפעם הראשונה הם היו צריכים לבוא איתי 3 פעמים עד שהסכמתי ושאהבתי מאוד מים הייתי יכולה להיות שעה באמבטיה. לאחר 3 וחצי שנים הצטרפה למשפחה עוד בת שקוראים לה עמית ב6 לנובמבר 2007 (בת 9) ולאחר 10 שנים ממתי שנולדתי נולדה עוד בת בשם יובל ב 18 לנובמבר 2013 (בת  3). אני הבכורה במשפחה

אבא שלי (צחי חזן)

אבא שלי נולד ב5 לאוגוסט 1975 בראשון לציון בבית החולים אסף הרופא, משפחתו כללה 5 אחים כולל אבא שלי, 4 בנים: שי, אופיר, אבא שלי (צחי) ועומר ובת 1 בשם נעמה. בנוסף ישלו עוד שני אחים חורגים מנישואים קודמים של אביו (סבא שלי) ושמם: אביב ויאיר. בביתו דיברו עברית ולפעמים אביו דיבר מרוקאית וצרפתית. ביסודי אבא שלי למד בבית הספר “הדרים” בחטיבה ב “אהרון קרון” ובתיכון ב “גן נחום” ששם גם הוריי הכירו, כולם בראשון לציון. לאבא שלי יש רק חבר אחד מהילדות ששמו רפי הם הכירו בכיתת ספורט בחטיבת הביניים ועד היום הם שומרים על קשר. בילדותו שלאבא שלי התקופה הייתה יותר תמימה הם לא בילו הרבה בבית אלא רק משחקים בחוץ ברחוב, אביו היה שומר שבת ולכן כל יום שישי בערב נערך קידוש עם מגוון מאכלים כמו: דגים חריפים, מטבוחה והרבה סלטים. ביתו של אבא שלי היה גדול מאוד ולכן היו באים הרבה חברים בעיקר ביום המים שהם היו שופכים מים בכל הבית. אבא שלי לא היה בתנועת נוער. בצבא אבא שלי שירת בחייל האוויר בתפקיד לוחם במערכת הטילים הוק, הסיפור שהכי זכור לאבא שלי הוא אבא שלי יצא לקורס קצינים ובשבוע האחרון של הקורס הם

יצאו למסע ניווטים ובגלל שהוא היה טוב בניווטים הצמיד לאבא שלי בן זוג חלש בסוף הניווט הם לא הביאו שום נ.צ ואבא שלי מאוד התבאס כי הוא היה רגיל להוביל אז הוא הלך והעתיק את הנקודות ממישהו אחר המפקד שלו תפס אותו והעיף אותו מהקורס ולכן לא היה קצין. כיום אבא שלי עובד במחשבים בתל אביב והוא שחקן כדוריד בקבוצת א.כ נס ציונה.

אמא שלי (מאיה מני)

אמא שלי נולדה ב 14 ליוני 1975 בבית החולים אסף הרופא בראשון לציון. לאמא שלי יש אחות אחת שקוראים לה יעל והיא גדולה מאמא שלי ב5 שנים. בבית שלה דיברו עברית, הבית שאמא לי גדלה בו היה בית צמחוני הם לא אכלו בכלל בשר, הם נסעו הרבה לטיולים בשעות הפנאי הם היו משחקים הרבה בחוץ לא היה מכוניות הם היו משחקים מדרכות, 7 אבנים, תחנות, מחבואים, הם לא היו כמעט בבית. הבית היה ממוקם ליד פרדס וכל הילדים בנו מחנה על העץ ושם הם היו נפגשים, בחורף הם היו קוטפים שם תפוזים. ( סבתא שלי עדיין גרה בבית הזה עד היום אבל במקום הפרדס היפה ליד הבית יש בית ספר ובניינים ). ביסודי אמא שלי למדה בבית הספר חביב כמו סבתא שלי, הוא היה הבית ספר העברי הראשון. בחטיבה היא למדה ב ” זלמן ארן” ובתיכון למדה בבית הספר ” גן נחום” כולם בראשון לציון. לאמא שלי יש חברת ילדות אחת מהחטיבה מכיתה ח ועד היום הם נפגשות וגם המשפחות נפגשות לימיי כיף. בצבא אמא שלי שירתה בחייל הקשר, כיום אמא שלי מורה לכימיה בתיכון ” עמית עמל” בראשון לציון ויש לה תואר ” דוקטור” לכימיה .

אחותי הקטנה ( האמצעית) עמית חזן

לאחותי קוראים עמית והיא בת 9 וחצי, היא לומדת בכיתה ד בבית הספר ” שקד” בנס ציונה. אני ואחותי לא תמיד מסתדרות יוצא לנו לא פעם ולא פעמיים ביום לריב ולצעוק אחת על השנייה אבל אנחנו מאוד אוהבות אחת את השנייה . אחותי היא .מאוד ספורטיבית, היא תמיד קמה ממש מוקדם בבוקר וישר בפתיחה של הבית ספר היא בשער מחכה וכאשר נכנסת היא הולכת לשחק כדורגל עם הבנים. היא גם באקרובטיקה היא מאוד מוכשרת היא בקבוצת קדם נבחרת

אחותי הקטנה ( יובל חזן)

יובלי הקטנה לא מזמן הצטרפה אלינו למשפחה היא נולדה ב 11 לנובמבר 2013. היא ילדה מאוד חמודה וחכמה אנחנו ממש דומות גם בנראות וגם באופי תמיד אומרים לנו את זה. היא ילדה מאוד מצחיקה היא אוהבת לרקוד לעשות שפגט ולשיר שירים של סיה. אני אוהבת אותה מאוד

סבתא  מצד אמא (חיה מני)

סבתא שלי נולדה באיטליה בעיר הנקראת קרימונה שבצפון איטליה ב15 לאפריל 1946 ב10 בלילה, הם חיו שם עד שסבתא שלי הייתה בת שנתיים וחצי ואז עלו לארץ ב1948 לאחר הקמת המדינה על ידי מפעל גויינט שהעלה אותם בספינה לארץ. אחות של אמא של סבתא שלי גרה כבר בראשון ואנחנו הצטרפנו אליהם שהגענו לארץ. בבית דיברו יידיש פולנית ועברית, שהם הגיעו הם גרו בבית יחד עם עוד חמש משפחות בחדר אחד ולאחר שנתיים נודע לנו שיש חדר אצל משפחה תימנית הם השכירו שמה חדר מטבח משותף ושירותים משותפים הבית הזה קיים עד היום. אבא של סבתא (סבא רבה שלי) הגיע לארץ פצוע מהמלחמה של הרוסים  נגד הגרמנים והוא שכב בבית חולים אסף הרופא חצי שנה ואמא של סבתא שלי ( סבתא רבתה שלי) עבדה בפרדסים להביא אוכל, שוטפת כלים במסעדה ואחר כך עבדה ביקב והייתה אחראית על פס ייצור היין. בבית הם היו אוכלים מאכלים של אשכנזים ממצרכים שהיו בהישג יד כמו: מרק עוף, רגל קרושה וסלק. סבא שלי נולד בארץ אז פלסטינה ב13 ל יוני 1941 בבית החולים עין גדי בתל אביב, הוא גדל עם המשפחה כפליטים בשכונת שבזי שבין תל אביב ליפו והיו ו

יורים עליהם ממסגד חסן בק, לאחר תקופה שמצב החמיר בארץ העבירו אותם לבית הספר גאולה שבתל אביב. סבתא שלי הכירה את סבא שלי בשנת 1962, הוא היה מדריך טירונים בצריפין והוא היה הולך עם הטירונים ברחוב ירושלים בראשון לציון למסע לפלמחים והוא עבר דרך הבית של סבתא שלי ולחברה של סבתא שלי היה חבר שהיה איתו באותה פלוגה וכך הכירו הם התחתנו ב15 ליולי 1965 באולמי הנשיא בתל אביב. כיום סבתא שלי מתנדבת בביטוח הלאומי ועוזרת לקשישים ולילדים אתיופים בסיכון.

סבא וסבתא רבה שלי בשואה

סבתא רבה שלי קראו לה פסיה והיא נולדה בפולין כשהיא הייתה נערה פרצה מלחמת העולם השנייה הם היו משפחה של שבעה ילדים והורים והשם משפחה שלה היה פורטנוי. הם התחבאו אצל כל מיני איכרים טובים ויום אחד הגיעו הגרמנים לאיכר שהחביא אותם והם ברחו והיו צריכים לעבור גדר הסבתא רבא שלי ואחת האחיות הצליחו לעבור את הגדר והאחות הקטנה לא הצליחה לעבור את הגדר והאח חזר לקחת אותה ואז הגרמנים ירו בהם אבל הם המשיכו לרוץ, לפני זה האח צעק להם “תברחו תברחו ילדות” לסבתא רבה שלי ואחותה, אבל סבתא רבה שלי נתפסה ביער ונזרקה יחד עם עוד הרבה לתוך בורות שהכינו הגרמנים כדי להרוג יהודים היא הייתה מתחת לגבר ועשתה את עצמה מתה אחרי שהם ירו בתוך הבור, הם התחילו ללכת הגרמנים ואז סבתא רבה שלי קפצה מבור אבל הגרמנים תפסו אותה וירו לה ברגל וכל זה בהיותה ילדה . סבא רבה שלי ברח מישיבה, משפחו היו מאוד דתיים ולא הייתה לו ברירה שהודיעו לו שהגרמנים מתקרבים הוא גזז את הפאות שלו וברח לקולחוז ברוסיה שמה הוא היה עד שגייסו אותו לצבא האדום להילחם בגרמנים.

עברו כמה שנים וסבתא רבה שלי פגשה ביער את סבא רבה שלי קראו לו וולף זאב בורק. אחרי שהם נפגשו הם התחתנו ביער עם ארבע עדים ויש לנו אפילו את מסמך הכתובה המקורי.

סבתא מצד אבא(צביה חזן)

סבתא שלי נולדה ב31 לאוקטובר 1950 בראשון לציון, היא גרה בראשון ובבייתה דיברו עברית ואידיש כי אבא שלה עלה מרומניה ישלה שני אחים בן בשם חיים ובת בשם תמי. הם היו אוכלים בבית אוכל ישראלי ואוכל תימני ובכל יום שבת היו אוכלים גחנון. אמא של סבתא נולדה בראשון ואבא של סבתא היה אחרי השואה ועלה לארץ בספינה ולא הרשו לספינה להגון בישראל אז שלחו אותם לקפריסין הוא היה בקפריסין שנה וכשהוקמה המדינה הוא עלה לארץ, כאשר הוא הגיע לארץ הוא בא ישר לראשון ושכר חדר אצל אבא של אמא של סבתא שהיה לו אז כל מיני חדרים וככה הכיר את אמא שלי. הוא היה כל הזמן עוקב אחריה בלי שהיא תדע, המשפט הראשון שהוא אמר לה ” את אני קינו” קינו באידיש זה קולנוע הוא לא היה טוב בעברית וידע רק אידיש אבך הוא התכוון להציע לה ללכת לסרט, וככה הם התחילו לצאת והתחתנו. סבתא שלי למדה בבית הספר חביב, כמו אמא שלי וסבתא מצד אמא, ובבית הספר למדו בעברית. חביב הוא בית הספר העברי הראשון.

סבתא אמרה לי שיש לה המון זכרונות כמו: הם היו חוצים את המחברות שלהם לשניים כאילו חצי מחברת, הם לבשו מכנסיים עם גומי בדיוק כמו שאנחנו לובשים היום, הם היו עושים מסיבות כיתה כל יום שישי והיא סיימה במשפט” המציאות של היום זה לא המציאות שהייתה פעם פעם לא היו טלפונים היו יותר שיחות ודיבורים”.

חפץ

במשפחתנו אין חפץ שעובר מדור לדור אבל הבאתי מסמך מאוד חשוב ויקר ערך למשפחתנו והוא הכתובה של החתונה של סבא וסבתא רבא שלי מצד אמא.

החתונה התקיימה לקראת סוף תקופה מלחמת העולם השניה, הם נפגשו בעיירה שלהם ואז התחתנו ביער הסמוך אצל חבריהם הפרטיזנים וזאת בגלל שהיה עדיין מסוכן בחוץ בגלל הגרמנים, הם חיתנו אותם מול 3 עדים “באייר ליום א ראש חודש טבת שנת חמשת אלפים ושבע מאות וחמישה לבריאת העולם” ( ציטוט מתוך הכתובה).

הכתובה המקורית נמצאת בביתה של סבתא שלי וקיימים לה עוד חמש עותקים אחת מהם נמצא אצלנו.

לאחר שקראתי את הכתובה הבנתי רבות על איך קיימו חתונות בזמן השואה באיזה תנאים, איך דיברו וכמה היה קשה להגיע למעמד של חתונה.

סיכום

בתחילת העבודה הצבתי לי מטרה והיא שאני עושה את עבודה הזאת לבד, מראיינת שואלת וכותבת בלי העתקה או עזרה רציתי לגלות יותר על המשפחה שלי וכך היה. גיליתי צדדים שלא הכרתי סיפורים מרגשים וכואבים מהשואה של סבא וסבתא רבא ועל כמה עברו בהיותם רק בגל צעיר.  גיליתי משפחה מורחבת שלא ידעתי על קיומם בעזרת עץ המשפחה. זה הוסיף לי המון הידע הזה שאתה מכיר את העבר של המשפחה שלך ואתה יודע מה כל אחד עבר. במהלך כתיבת העבודה התקרבתי מאוד לסבתא שלי אנחנו ישבנו בבייתה והיא הייתה מספרת לי הכל ומראה לי תמונות. אני שמחה שהייתה לי את האפשרות לעשות את העבודה ולגלות מלא דברים על המשפחה שלי.