משפחה לא בוחרים- עבודת שורשים אפרת כהן

היי שמי אפרת,

היום אני רוצה לספר לכם קצת על “השמות” במשפחתי, לשם שלי יש כמה פירושים…

1.דמות תנ”כית – אפרת אשת כלב בן חצרון מצאצאי יהודה, “ויקח-לו כלב את-אפרת, ותלד לו את-חור” (דברי הימים א’ ב’ י”ט)

שמה של בית לחם – “בדרך אפרת, הוא בית לחם” (בראשית מ”ח ).

בהתחלה אמא ואבא שלי רצו לקרוא לי אודל, הם התייעצו עם רב והרב אמר שהשם הזה לא מתאים לי.

ואז אמא שלי חשבה על השם אפרת, בתור: שם ישראלי ויישוב שנקרא: “אפרתי”, אמא ואבא שלי אהבו את השם, והרב הסכים, אחרי שנתיים וקצת אחותי נולדה, ולה קוראים אוד.

מקור השם אפרת, הוא דמות תנ”כית – אפרת אשת כלב בן חצרון מצאצאי יהודה, “ויקח-לו כלב –

את אפרת, ותלד לו את-חור” (דברי הימים א’ ב’ י”ט)

“כלב נשא לאשה את עזובה ונולדו להם שתי בנות: עזובה-אשה ויריעות, ושלושה בנים: ישר, שובב וארדון. לאחר מות עזובה נישא כלב לאפרת”.כהן על פי התורה הוא אדם מזרע אהרון שתפקידו לשמש בפולחן האל, בעיקר בעבודת בית המקדש. התורה קובעת לכהן תפקידים הייחודיים לו: הקרבת הקורבנות, הבחנה בין נגעים ובין דמים והעברת ברכת האל לעם ישראל בברכת כהנים.

לי אין לי עוד שם משפחה, כהן הוא שם משפחתי היחיד.

כהן הוא שם מקורי מהמשפחה של אבא שלי.

שם המשפחה של אמי הוא יקותיאל,

מקור השם יקותיאל הוא מהתנ”ך, יקותיאל, דמות מקראית היה אביו של זנוח.

משמעות השם יקותיאל – תקווה באל, אמונה באל. השם יקותיאל מבטא את האדרת האל.

השם יקותיאל, עבר במשך דורות במשפחה, לכן הוא לא הוחלף והוא שם מקורי.

סבא מאיר

אני בחרתי לראיין את סבא שלי, סבא שלי הוא הסבא היחיד שנשאר לי ואני קשורה אליו מאוד, אבא של אמי, בעלה של סבתי ז”ל וסבא לתפארת מדינת

ישראל.

סבא מאיר נולד בשנת 1934, בתעודת הזהות הוא כתוב שהוא נולד בשנת 1937 וכדי לעלות לארץ ישראל הוא ואחיו היו חייבים לשקר בגיל שלהם. לפני שסבא עלה לארץ הוא גר עם משפחתו בבהארט שבאפגניסטן. לסבי היו 7 אחים לא כולל אותו: בן ציון, שרה, שלמה, דויד, נתן, יפה ויוסף.

סבא מספר שאהב מאוד בילדותו לבלות עם אחיו בחצר, מצבם הביתי היה טוב מאוד, היה להם בית מאוד גדול, וגרו אצלהם משרתות מוסלמיות שעזרו בבית והיחס בינהם היה מעולה ולא היו רבים בגלל דעות הדת , למשפחתו של סבא היו קשרים עם השלטון. הם היו דמות מוכרת בקהילה היהודית.

בבית באפגניסטן דיברו באפגנית, אך התפללו בעברית וכל הילדים למדו בתלמוד תורה מגיל 3. בימי שבת היה קידוש וכל האחים נרתמו לעזור. אמא של סבא (אסתר) עבדה בבית, ובישלה לכל הבית בימי שבת. סבא זוכר במיוחד שהייתה מבשלת: הרבה מאכלים מאורז, גולש, אורז ומרקים. בשבת כאשר הם היו יושבים סביב השולחן הם היו שרים, מברכים. תמיד בערב שישי ושבת הולכים לבית הכנסת, הם היו משפחה ציונית ש”התענגה” מהשבת ואהבה אותה מאוד. הם היו משפחה דתייה.

בגיל 15 סבא עלה לארץ ישראל רק עם חלק מאחיו, הוריו נשארו באפגניסטן.

הם הגיעו בעזרת מונית עד פרס, ומפרס הם באו עם מטוס לישראל בעליית הנוער. העלייה נמשכה כשבוע ימים.

כשהגיעו לפרס בן ציון אחיו הבכור קנה כרטיסי טיסה לאחיו כדי שיוכלו לטוס לארץ שחשקו כלכך להגיע אליה. כאשר הם עוד היו באפגניסטן, הם חלמו להגיע לארץ הקודש ודיברו על כך רבות, וכשסוף סןף הם עלו לישראל הם שמחו מאוד.

המקום הראשון שהם הלכו בישראל היה ירושלים. סבא וסבתא של סבא גרו בירושלים עוד לפני הקמת המדינה, וכך עד שהם הסתדרו בארץ הם גרו שם.

לאחר כמה זמן סבא עבר לבדו למוסד עלייה שבקיבוץ. במשך כל חייו מתקופת העלייה דרכו של סבי רוב הזמן הייתה מחולקת. כל פעם הם התפצלו ודרכם לא נפגשו הרבה. כשמישהו גר בירושלים, אחד עבר לגור בקיסוץ והשני נשאר וכך היו רוב התקופות.

סבא גדל בתקופת מלחמת העולם השנייה, במזל היטלר לא הגיע עליהם, הם לא חוו את האבל הנוראי הזה.

הוריו, עמנואל ואסתר יקותיאל, לא היו מעורבים כלכך בחיי ילדיהם. רוב הזמן האחים גדלו לבד. אמו של סבא לא הייתה אישה משכילה, ועבדה בבית, ואבו של סבא עבד כשוכר פרוות של כבשים מסוג גרקול. ( סוג של צמר פרווה).

בארץ ישראל כבר בשנים המאוחרות יותר, סבא עבד בסידור פרחים בתל אביב, הוא היה עיצב את החופה, הכניסה, בת מצווה והפרחים לאירועים להרבה מפורסמים כמו: פנינה רוזמבלום, בועז שרעבי, שמעון פרס, יגאל שילון, מנחם בגין ועוד…

כאשר סבא עבד בתל- אביב בחנות הפרחים, סבתא שלי ז”ל הייתה עובדת כבייביסטר, וכל יום היא הייתה עוברת עם עגלה וסבא שלי היה שורק לה ומשגע אותה ובסוף הם יצאו לדייט ומשם זאת כבר היסטוריה.

סבא וסבתא התחתנן ברבנות בתל- אביב, היה אירוע גדול והקיטרינג המרכזי הייתה סבתא של סבא.

כשאחותי אודל נולדה, סבא שלי קיבל שבץ שהשאיר אותו משותק ברגל שמאל, אך מצבו טוב, אני שמחה שזה לא יותר גרוע, הוא הולך עם מקל.

כיום סבא גר איתנו והוא נמצא במרכז יום, עושה קצת ספורט בשעות הצהריים, כמה שהוא יכול, אוהב לצייר בשעות הפנאי ולטפל בצמחים. וכמובן להיות איתנו ולצפות בערוץ 10 כי אי אפשר להירדם בלי זה.

סבא מאיר, תודה שהקדשת לי מזמנך.

אני אוהבת אותך סבא!

 לאה יקותיאל-כהן אמא

ראיון עם אמא- לאה יקותיאל-כהן

אמי נולדה בשנת 1966

אמי ואבי הכירו דרך חברים משותפים. חברה קרובה של אמי מימי בית- הספר, היא אחות של חבר של אבי מהצבא, הם או ששידכו בין ההורים.
.כאשר הוריי התחתנו הם עברו לגור בנס- ציונה.
אמי בת יחידה, היא נולדה וגדלה בתל- אביב, לאמא של אמי (סבתי), קוראים רבקה, ואבא של אמי (סבי), קוראים מאיר.

אמי בת 50 והיא ילדה אותי כאשר היא הייתה בת 38.
הוריי התחתנו כאשר אמי הייתה בת 37, ואיב היה בן 43.

 שפת הדיבור בבית הייתה עברית, אמא של אמי דיברה “אספניולית” (טורקיה), אבא של אמי דיבר “אפגנית” (אפגניסטן).
בבית אמי היו מאכלים טעימים ומיוחדים שהיא זוכרת כגון: מאכלי אורז שונים ומגוונים, דגים, מרקים מאכלים ביתיים…

אמי למדה בתל- אביב מהגן ועד האוניברסיטה. היא למדה תואר ראשון בספרות, ועשתה תעודת הוראה בחינוך מיוחד.

אמי שומרת על קשר עם חברת ילדות אחת, זו שהכירה לאמי את אבי, הן מכירות מגיל 13. כשאמי הייתה ילדה היא נהגה לכתוב ופעם אחת אף פירסמו  את שיריה בתוכנית רדיו לילדים.

אמי מספרת, שמגיל מאוד צעיר, היה לי חוש אומנותי, וגם היום אני אוהבת לרקוד ולצייר, דבר זה היה בולט כבר מגיל קטן. נולדתי חודש לפני הזמן עם עיניים כחולות.

בבית אמי נהגו לחגוג את החגים ולערוך קידוש ביום שישי. כ”תל- אביבים”, הם נהגו לבלות הרבה בים.
אמי אהבה לשחק בתקופת ילדותה במשחקים מהתקופה העכשווית. כגון: “מחבואים”, “פרה עיוורת”, “תופסת” ועוד…
הרבה משחקי רצפה כגון: “קלאס”, “גומי” ועוד…
בתקופת ילדותה של אמי הם נהגו לשחק הרבה למטה בגינה, וכמובן שהטכנולוגיה לא פרחה והייתה כמו שהיא היום.

תקופה קצרה אמי הייתה בתנועת ה- “נוער העובד והלומד”, ו-“התיישב הצעיר”.

אמי שירתה בחיל המודיעין, יחידת 8.200

אני אוהבת את אמא שלי ואני שמחה שיש לי אותה!

עזרא כהן- אבא

ראיון עם אבי- עזרא כהן:

אבי נולדת בשנת 1960

אמי ואבי הכירו דרך חברים משותפים. חברה קרובה של אמי מימי בית- הספר, היא אחות של חבר של אבי מהצבא, הם או ששידכו בין ההורים.
אבי נולד בראשון ברמת אליהו, יחד עוד 4 אחים לא כולל אותו), אבי הוא הבכור.

אבי בן 57 והוא ילד אותי כאשר הוא היה בן 44.
הוריי התחתנו כאשר אבי היה בן 44, ואמי בת 37.

שפת הדיבור בביתו הייתה עברית וערבית, כאשר שני הורין דיברו ערבית.
לאבו של אבי קוראים יששכר, ולאמו קוראים רוזה (זכרונם לברכה),( לפי כך הופק השם “רוזלי” שמה של אחותי הקטנה).
בבית אבי היו מאכלים מיוחדים כגון: מלוחיה, כנאפה, מרק תימני ועוד…

אבי למד בבית הספר “איתמר” השוכן ברמת אליהו, בית- הספר לא קיים כיום.
אבי למד אלקטרוניקה, וכיום הוא עובד כ- איש אחזקה בחברת ההיטק: “, כבר 20 שנה!. HP”
לאבי יש קשר עם חברים מהצבא, וגם עם חברו ששידך לו את אמי.

כבר שאבא היה בן 5-10 כל סביו של אבי נפטרו, וזו הייתה חוויה מצערת ומאוד משמעותית בחייו.

בבית אבי נהגו לחגוג את החגים ולערוך קידוש ביום שישי. כשאחו הצעיר ממנו בשנה היה בן 18, והוא היה בצבע, הוא חזר בתשובה ולכן המסורת בבית הייתה יותר הדוקה ממה שהיא הייתה.

כשאבי היה קטן הוא היה משחק, כדורגל, כדורסל, גוגואים ועוד משחקי ילדות ומשחקים ספורטיביים רבים.

אבי שירת בחיל הים כטכנאי טילים.

אני אוהבת את אבא שלי, ואני שמחה שיש לי אותו.
אני לא אחליף אותו בעד שום הון שבעולם!

פריט משפחתי

:כד מי הוורדים

.ניחוח זיכרון… סבא מישאל שייצר מי ורדים לבשום ידי הכוהנים בתפילת נעילה של יום כיפור
בבית הכנסת “ישועה ורחמים”לעדת יהודי אפגניסטאן בשכונת בית ישראל בירושלים “מיי הוורדים שנטפו מידיי הכוהנים נחשבו בעלי סגולות מרפא מיוחדות…

זן מי הוורדים:

 את הזן שממנו הופקה תמצית מיי הוורדים הביא מאיר יקותיאל (סבא שלי)כשתיל מכורכר.

וסבא מישאל נטע אותו בגנו בשכונת שמואל הנביא.