התקופה העות’מאנית בירושלים

התקופה העות’מנית הייתה תקופה ארוכת שנים בארץ ישראל

ועם זאת, כמעט ללא חותם…

(בתמונה ממול דווקא יש חותם- סמל האימפריה העות’מאנית)

האימפריה העות’מאנית נקראת כך על שם מיסדה, עותמאן, מנהיג שבט דובר טורקית בשלהי המאה ה13.

העות’מאנים מתפשטים במהירות ומכניעים את הפרסים, הממלוכים ועוד.

בתמונה ניתן לראות את הממלכה בשיאה.

בסוף שנת 1516 נכבשת ירושלים, יחד עם כל ארץ ישראל, בידי הסולטן סלים הראשון כאשר היעד העיקרי של העות’מנים היית דווקא… קהיר.

לארץ ישראל חשיבות משנית בעיניהם, אך עדיין היא ארץ מעבר למקומות הקדושים וכדאי לדאוג לסדר.

בירושלים שולט מטעמו של הסולטן ראש מחוז, ולא ראש פלך,

מה שמעיד שלא הייתה כל כך חשובה בעיניהם

ההיררכיה בשלטון העות’מאני:

סולטאן- ראש האימפריה

פאשה (פחה)- ראש פלך

סנג’ק בי- ראש מחוז

ראש נחיה- ראש נפה

אחד האישים המפורסמים והחשובים בתקופה העותמנית הוא סלימן המפואר

או המחוקק.

ממפעליו החשובים:

שיקום חומת ירושלים ושיפוץ מבנים שונים בהר הבית.

שיקום ושיפוץ מפעלי המים לירושלים.

עד היום נקראות בשמו ברכות שלמה, אך שהוא לא בנה אותה.

בתמונה ממול “האיש והכובע”- סולימן

הסביל ליד בריכת הסולטן, המנציח את שיקומה ביד סולימן המפואר

סולימן המפואר דאג לצפות את כיפת הסלע מבחוץ באריחים נאים

בראשית השלטון העות’מני הייתה עדנה ליישוב היהודי בארץ ישראל.

הימים הם ימי הגירוש, מספרד ודווקא הממלכה העות’מנית מזמינה את היהודים לבוא ולחסות בצילה.

היהודים נענים.

בקהילה היהודית חלים שינויים:

מי שהיה רוב, היהודים המקומיים, הופכים למיעוט בשל הגעתם של מגורשי ספרד.

יש ארגון מחדש, ומי שממונה על הארגון, גביית המיסים, ושאר העניינים הקהילתיים היו הפרנסים ושבעת טובי העיר

היהודים מתפרנסים מעסקים, חקלאות, ייצור מזון, עיבוד עורות, ועוד.

כמו כן מקרב מגורשי ספרד יש משכילים ורופאים

כל זה אצל הספרדים.

האשכנזים מתפרנסים בעזרת תרומות מחו”ל.

לאחר שלטונו של סולימאן המפואר לא בוצעו עבודות בנייה או שיקום בירושלים עד למאה ה19 ודומה שנעצרו מחוגי הזמן

בין המאות ה17-19 לא היו מפעלי בניה משמעותיים בירושלים

רק מעטים-  ובעלי חשיבות משנית כמו

התקנת גומחת תפילה במסגד (כנסיית) העליה , הקמת המסגד ליד בריכת השילוח ושיקום הבריכה והבניין החרב בעין רוגל בתחילת המאה ה17

עריצות שלטונית,

רעב,

מגפות וחוסר בטחון גרמו לדלדול האוכלוסייה בירושלים

“רחובות העיר צרים ומלוכלכים ובמקומות רבים נראים אשפה ועיי שפך. מקומות אחדים גדושים בחורבות ואבנים, עד כי המבקר נאלץ לעבור בזחילה מתחת לקמרונות . הבניינים הנטושים, המוזנחים או הריקים והמקומות החרבים מזדקרים לעין בכל מקום. אין בירושלים היכלות ואף לא בנייני פאר או בתי מידות שימשכו את עין המבקר. הרושם הכללי הוא דוחה ביותר ושולטים בו הזוהמה וההזנחה”

(עדות נוסע מהמאה ה17)

שליטי העיר המושחתים לקחו לעצמם זכויות וגבו מיסים מצליינים ומבקרים על כניסה לאתרים שונים בעיר

יהודי ירושלים סובלים מהתנכלויות שונות,

לעיתים פניה ישירה אל הסולטן מועילה, ולעיתים לא.

אוכלוסיית העיר מתדלדלת.

רק בשלהי השלטון העות’מני,

במאה ה19,

חלו שינויים בירושלים הע’ותמנית,

אך זה כבר נושא לספר חדש…