נקבת השילוח

נקבת השילוח

מגישים: נדב, אייל, נויה, יהלי,

בית ספר “סביון גני יהודה”

נִקְבַּת הַשִּׁלֹחַ, הידועה גם כנִקְבַּת חזקיהו, היא מנהרה מפולשת בירושלים, שדרכה הועברו מי מעיין הגיחון תחת בתי עיר דוד ממזרח למערב, לאורך יותר מחצי קילומטר. הנקבה, שנחצבה בימי חזקיהו המלך במאה השמינית או השביעית לפנה”ס,  ייחודה ההיסטורי של הנקבה הוא בהיותה הראשונהה בתולדות ירושלים, שיצרה מקור מים בתוך החומות עבור תושבי העיר, דבר בעל חשיבות מכרעת בימי מלחמה. הנקבה ששרדה מתקופת בית ראשון

נקבת השלוח

כתובת השילוח היא הכתובת ההיסטורית העברית הארוכה ביותר ששרדה מתקופת בית ראשון. היא התגלתה באקראי בשנת 1880 על הדופן הדרומית של נקבת השילוח, במרחק של כשישה מטרים מחיבורה לבריכת השילוח הביזנטית. הכתובת, הרשומה בכתב עברי קדום, מנציחה את רגע המפגש בין שתי קבוצות חוצבי הנקבה, והיא המקור הכתוב היחיד המלמד כי חציבתה נעשתה בידי שתי קבוצות, שהתקדמו בו זמנית זו כלפי זו.

כתובת השילוח בתרגום לעברית

נקבת השילוח היוותה השראה במלחמת העצמאות למבצע אספקת מים לירושלים, בעקבות המצור הערבי והרס צינור המים לעיר. חברת מקורות הניחה צינור מים חלופי שהוליך מים מאזור חולדה לתחנת שאיבה בשער הגיא, ומשם לירושלים. מאות מתנדבים גויסו למבצע, ובתום 28 ימי עבודה מאומצת ביום ובלילה זרמו מים לירושלים. עקב הדמיון בין מפעל מים זה למפעל המים הקדום של חזקיהו, העניק לו דוד בן-גוריון את השם “מבצע השילוח”. בחודשי פעולתו נקרא הצינור בשם ‘קו השילוח‘.

מפת האתר