חומת ירושלים העתיקה נבנתה במחצית המאה ה-16 על ידי הסולטאן סולימאן הראשון. הבנייה נמשכה בשלבים במשך כמה שנים, ובכל פעם שהושלמה בניית אחד השערים, קבע הסולטאן הקדשה בראשו. בכל כתובת צוין גם תאריך חנוכת השער, ובשל כך אנו יודעים ששער יפו נבנה בשנת 1538: “צווה לבנות חומה מבורכת זו הסולטאן סולימאן בן סולטאן סלים חאן, בתאריך שנת ארבע וארבעים ותשע מאות (להיג’רה).”השער היה ננעל מדי ערב ונפתח רק למחרת היום, בדומה לשאר שערי ירושלים העתיקה. בשל כך הוכשר במהלך התקופה העות’מאנית חאן (מלון דרכים) בקרבת השער, לשימוש המאחרים (כיום מבנה החאן הירושלמי). שער יפו היה הראשון שנפתח באופן מיוחד גם בלילות החל בשנת 1860, כאשר הרוסים בנו בסמוך לשער את מגרש הרוסים, והפעילו לחץ פוליטי לאפשר לצליינים גישה קבועה דרכו בכל שעה לכנסיות שבעיר העתיקה. שער יפו הוא אחד משמונת שערי העיר העתיקה בירושלים. השער ממוקם בחומה המערבית של העיר ונקרא על שם הדרך שיצאה ממנו לעבר העיר יפו והנמל שלה. שער יפו הוא מהיפים והחשובים בשערי חומת העיר העותמאנית, מן המאה ה-16. השער נקרא ע”ש יפו – העיר שאליה מובילה הדרך היוצאת מכאן. בערבית מכונה השער “באב אל-ח’ליל”,  שמה של העיר חברון שאליה מובילה הדרך .

שער יפו מומלץ לתיירים.

.היוצאת משער יפו דרומה.אם נכנס דרך השער אל העיר העתיקה, נוכל לראות משמאל שני קברים מוסלמיים

כתובות בשער יפו

בתוך שער יפו ישנה כתובת הדומה לשהאדה: “אין אלוהים מלבד אללה ואברהם ידיד אללה”. זוהי כתובת יוצאת דופן מאד המזכירה את אברהם בנוסח המוכר הזה, במקום מוחמד. אזכורו של אברהם נובע משמו של השער בערבית “באב אל ח’ליל”, כלומר – “שער חברון”, אך שמה של העיר חברון לקוח מכינויו של אברהם, אשר על פי המסורת היהודית והמוסלמית קבור בה במערת המכפלה – “הידיד” בערבית: אל-ח’ליל الخليل.

• 

  כתובת בשער יפו

• 

  כתובת בערבית בשער יפו

• 

מיקום השער

שער יפו ניצב בנקודה אסטרטגית חשובה סמוך למצודת מגדל דוד, על פתחו של יובל קצר בשם ‘נחל המצודה’. יובל זה יורד מערבה מאזור רחבת שער יפו, ומתחבר לגיא בן הינום (במקום בו עבר חפיר המצודה עד סוף המאה ה-19). מיקומו הטופוגרפי המיוחד של השער אילץ את בוני החומה לוותר על קו חומה ישר מכיכר צה”ל של ימינו ועד פינת החומה בהר ציון, וליצור “ברך” שבנקודת הכיפוף שלה שוכן השער.

אמצעי הגנה וביטחון

השערים מהווים בכל חומה את נקודת החולשה, דרכה בדרך כלל מנסה האויב לפרוץ. בשל כך שולבו בשער יפו, כמו ברוב שאר השערים, מנגנוני הגנה מוגברים: ראשית, הכניסה עוברת דרך בית שער מוגן היטב, שהמעבר דרכו מאלץ את הבאים לפנות 90° שמאלה לפני כניסתם לעיר. (‘שער תפנית’) תכנון זה נועד להכשיל ניסיונות פריצה מהירה של חיל פרשים או רגלים דרך השער. שנית, השער נסגר בדלתות עץ כבדות מחופות בברזל, שהיו סגורות על בריח רוב הזמן. פשפש קטן באחת הדלתות נותר פתוח בשעות האור, והכניסה דרכו נעשתה באופן מבוקר תחת עינם הפקוחה של חיילי משמר. בנוסף, שולבו במבנה השער מתקני הגנה, ובהם מרפסת חזית (משיקולי) נטולת רצפה, דרכה ניתן היה לשפוך על האויב שמן רותח או זפת; חרכי ירי בקומה השנייה של בית השער; אדן רחב בתוך בית השער להצבת תותח מול חרך ירי, וייתכן שבית השער אף הכיל סורג מתרומם, למניעת פריצה לעיר במקרה שדלתות הברזל יפרצו.

פריצת החומה

בשנת 1898 התכוננה ירושלים העות’מאנית לקראת ביקור הקיסר הגרמני, וילהלם השני. בין היתר, הוחלט לפרוץ בחומת ירושלים פתח כניסה רחב, שיאפשר לו ולרעייתו, אוגוסטה ויקטוריה, להיכנס לעיר במרכבתם. לשם כך מולא חלק מהחפיר שהקיף את מצודתמגדל דוד הסמוכה לשער יפו; חלקה העליון של חומת החפיר הוסר; והוכשרה רמפה, שאפשרה מעבר רציף מחוץ לעיר פנימה. לראשונה בהיסטוריה של ירושלים המודרנית, התאפשרה כניסתן של עגלות לתוך העיר העתיקה. פתח זה משמש עד היום לתנועת כלי רכב בין העיר החדשה לעיר העתיקה, ומהווה את המעבר העיקרי המקשר ביניהם. את השיפוץ המרגש תיאר המחנך העברי דוד ילין:

על התיקונים ההולכים ונעשים לקבלת פני קיסר אשכנז, אומר כבוד פחת עירנו להוסיף עתה שער חדש בחומת עירנו על יד שער יפו מימין, למען תהיה דרך ישרה ומיוחדה לעגלות לבוא אל תוך העיר, והרחוב הנהדרי אשר לפתח שער עירנו בביאה, יתרחב הרבה יותר, ולצורך זה יפרצו בחומת העיר פרץ, ואת החֵיל העתיק (החפיר) אשר בין הרחוב הזה ובין מגדל דוד ימלאו בעפר. וקמו הפעם דברי רבותינו ז”ל האומרים: “מלך פורץ לו גדר, לעשות לו דרך”… וקול שוט וקול אופן יישמע ברחובותינו בהשתקשק הרכב בעיר פנימה.

אלו קצת תמונות:

הנה מפה שאפר לנווט בה: