המכונית של שימי

(שימי נכנס ובידיו מכונית ג’יפ פשוטה ושבורה, הוא מתחיל להסיע אותה)

שימי: טרררר.. טרררר… ביפ-ביפ-ביפ….  (מרים את המכונית, מסובב אותה ומתבונן בה מכל מני צדדים, מסתכל על הילדים, מראה להם את הג’יפ) הנה, המכונית החדשה שלי, היא דווקא בסדר, יש לה גלגלים והיא נוסעת טוב מאוד (מסיע אותה שוב) … טרררר.. טרררר… ביפ-ביפ…

אמא: שלום שימי. רגע, רגע, מה זה?

שימי: (שימי מסתיר את המכונית) שלום אמא. מה?

אמא: עם מה אתה שיחקת? תראה לי?

שימי: (מוציא את המכונית, מראה לאמא, מתבייש): עם ג’יפ…

אמא: (לוקחת את הג’יפ, מסובבת אותו ביד) מאיפה לקחתה את המכונית הזאת?

שימי: זאת מכונית של יוסי.

אמא: של יוסי? ואיפה הג’יפ עם השלט שקניתי לך אתמול?

שימי: אה… היא אצל יוסי….

אמא:  למה?

שימי: (מלטף את המכונית באהבה) אה… עשינו החלפות.

שימי : מאוד, מאוד!

אמא (מחבקת את שימי): נו, אז גם אני מאוד – מאוד שמחה שיש לי בן כזה, שימי צדיקי.

שימי: (מסתכל על אמא) את אמא הכי טובה באולם! אמא שלי!

אמא: אתה יודע שמי, שבמידות שלך, בהתחשבות שלך, אתה דומה לרבי צמח-צדק! רוצה, אני אספר לך סיפור עליו?

שימי: (מתלהב) כן אמא, מאוד רוצה!

אמא (מנשקת את שימי ): אז תשמע, שימי. רבי צמח-צדק היה רב בעיר לובאביץ’,

שימי: (מרים את היד) אה, אני יודע, הוא היה רבה של חב”ד!

אמא: כן, שימי. רבי צמח-צדק היה נוהג בכל יום ראשון לתת עצות וברכות לחסידים שלו, עד שעות מאוחרות של לילה.

שימי: איזה צדיק!

אמא: פעם באו אליו אנשים עשירים שרצו לשמוע דברי חוכמתו. כאשר הם ראו שיש הרבה חסידים עניים על יד בית של רבי צמח-צדק, הם היו מאוד לא מרוצים. הם נכנסו לרבי וביקשו שהערב הוא רק ידבר דברי חוכמה ולא יקבל את החסידים הפשוטים.

אמא: אז רבי אמר להם, אני מלובאביץ’ ואני גם לא צריך להיות פה, ויצא. אז הבינו העשירים שהרבי מאוד כועס עליהם ולימד אותם לקח.

שימי (צועק) מגיע להם! מגיע להם!

(אמא ושימי צוחקים)

שימי: אני כל כך אוהב אותך, אמא. את תמיד מספרת לי סיפורים מעניינים, את משחקת איתי, את יודעת הרבה משחקים… אמא, סבתא גם קנה לך הרבה משחקים, כמו שאת קונה לי?

אמא: לא שימי, לסבתא לא היו כסף לקנות לי משחקים.

שימי: או!… היו לך חברות טובות שנתנו לך לשחק במשחקים שלהן, נכון?

אמא: לא שימי, כולנו היינו באותו מצב.

שימי: אז מה עשיתן? במה שחקתן?

אמא: עשינו בובות מפרחים.

שימי: איך אפשר לעשות בובה מפרחים?

אמא: כאשר נטייל בגינה, אני אלמד אותך.

שימי: טוב, בובות מפרחים – זה בקיץ. אבל מה עשיתן בחורף?

שימי: (שם את כף היד שלו על הפה, מפאק)אמא, אני עייף… אני רוצה לישון… אמא, תשירי לי שיר, טוב?

אמא: (משכיבה את שימי על הברכיים, שרה)

                 ילד שלנו, כל כך ציפינו לך

                   ילד שלנו, כל כך רצינו בך

                   ילד שלנו, נתת הרבה אהבה

                   ילד שלנו, הבאת אושר ושמחה

ילד שלנו, ילד שלנו,

אנחנו מאוד אוהבים אותך

ילד שלנו, ילד שלנו,

אנחנו מאוד אוהבים אותך…

שימי: (מרים את הראש,מסתכל על אמא) אמא שלי, אמא שלי

                                                       אני מאוד אוהב אתך

         (מסתכל על הבובה) רותי שלי, בובה שלי

                                    אני מאוד אוהב אתך…..

משאשים אותי

גורים שלי

קופצים עלי

מלקקים פני

יש לי שני גורים

שני חתולים קטנים

גורת ג’ינג’ית והגור השחור

הגורים: מייאו!!!

אמא: (מראה לילדים את החתולים) את הגורים עשיתי מגרביים, נכון הם חמודים? אבל גם הם התעייפו לשחק ורוצים כבר לישון, הם רק גורים, הם מאוד-מאוד קטנים… אז ליל מנוחה, חמודים. (מכניסה אותם לקופסה שלהם ומחזירה את הקופסה לתיק)

אמא: מה עוד יש לי כאן? (מהתיק יוצאות שתי בובות מצחיקות,אמא משחקת איתם, מרקידה אותם ושרה)

לורי-לורי-לורי-לה…

לילה טוב, לה-לה-לה-לה

גם לך ליל מנוחה

חלומות מתוקים

עד חצות הם מאחלים

לורי-לורי-לורי-לה

לה-לה-לה-לה-לה

אמא: (מראה לילדים את הבובות) את הגמדים עשיתי מכפפות, נכון הם מצחיקום? אבל גם הם התעייפו, הם עבדו כל היום, פטפטו כל הערב, רקדו בלי סוף ועכשיו רוצים לישון (פונה אל הבובות) נכון? … אז ליל מנוחה, חמודים.

(רוצה להחזיר אותם לתיק, הבובות מתנגדות)

הבובות: לא רוצים, אנחנו גדולים, לא רוצים לישון! רוצים לדבר, לדבר עוד ועוד! לורי-לורי-לורי-לה

אמא: גדולים?! … גמדים!! (מחזירה לתיק)

אמא: מה עוד יש לי כאן? (ברקע שיר “אם הייתי רוטשילד”, אמא מרקדת את בובה הגדולה – טוביה)

תמונה ראשונה מהצגת בובות “המכונית של שימי”. בהמשך שימי רואה חלומות שאמא שלו משחקת עם בובות שעשתה אותם מכל מני חומרים…