לזכרו של ראובן אלטברגר

בשנת 1938, התרחש דבר נורא: בלילה אחד שנקרא ליל הבדולח פשטו הנאצים על מקומות יהודיים רבים, שרפו, שברו, הכו והרגו. גם לחווה שלנו, הגיעו הנאצים באמצע הלילה, הוציאו אותנו מהמיטות, והכו אותנו באלות. בקושי הצלחתי לברוח, כשהחולצה של הפיג’מה שלי דבוקה לי לעור מרוב דם. ברחתי ברכבת להולנד, כשאני משתמש בדרכון הצ’כי שלי. בהולנד מצאתי אניית מעפילים שהפליגה לארץ ישראל. לאחר שבועות רבים של מסע בים, עם מעט אוכל ומים, הגענו בלילה לחופי הארץ.

השתתפתי גם בקרב על דגניה שבו הצלחנו לעצור טנק סורי בעזרת בקבוק מולוטוב (בקבוק מלא בחומר דליק שמתפוצץ כשזרוקים אותו על המטרה). המשכתי את חיי בעיר נהריה שם גידלתי את שני ילדי (ניצה ועמוס) ואת נכדי. בשנת 1987, נפתרה אשתי מרים. עברתי לגור בארה”ב והתחתנתי עם אישה בשם דשה. 2016, בגיל 97, נפטרתי בשיבה טובה, וסוף סוף עליתי למרומים.”