המלודיה של הנשמה

בן סנוף  הצטרף ללהקת הילדים “פרחי צפת” ביותו בן שבע שנים. היה אחד מסולני הלהקה בניהולו של מאיר גבאי. הלהקה הופיעה ברחבי הארץ. בהיותו בן שלוש עשרה הוציא אלבום שנקרא “בוקר של זריחה”, הוגדר כ”ילד פלא”, אי אפשר לשמוע את ביצועיו ולהיות אדיש לקולו  הערב המעביר צמרמורת. בְּגַן הַכּוֹכָבִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם / מִישֶׁהוּ שׁוֹמֵר עָלַיִךְ / שׁוֹמֵר וּמְחַיֵּךְ בְּגַן הַכּוֹכָבִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם  / קוֹטֵף עַכְשָׁו פָּרַח בִּשְׁבִילְךְ / אִמָּא אֶת אֲהוּבָה, אִם תַּבִּיטִי רֶגַע אֵלַי / תִּרְאִי שֶׁהַזְּרִיחָה תָּבוֹא בֵּינְתַיִם  / אַל תִּהְיִי עֲצוּבָה, יֵשׁ מַלְאָךְ שֶׁמֵּגֵן מֵעָלַי / הוּא שׁוֹלֵחַ לְךָ תִּקְוָה מֵהַשָּׁמַיִם.” (מילים יואב גינאי ולחן צביקה פיק).

פסעתי בין מילות שיריו של בן סנוף ומצאתי שמחת רגשות מזמינה ואוהבת אל מסע אישי המלווה בתקווה החושפת אמונה בדרך. דרך שהיא בחירה. בחירה של התנסות בחוויה- תהליך, בהתמודדות עם הקשיים שמזדקרים בדרך כמו תמרורי אזהרה. הבחירה להתמודד עם הקשיים נתונה בידיו של כל אדם. ניגון הלב הוא מעין שירת חיים, תפילה הבוקעת רקיעים. השירים שבחרתי להתמקד בהם מתוך אלבומיו,  “הנה הוא בא”, “המסע” ושיריו החדשים שעדיין לא כונסו לדיסק. הם השירים שיוזכרו ברשימה זו, המלודיה של הנשמה.

כפועל יוצא של הנאמר לעיל, מחובתנו לדעת, כי כל סיבת הצרה או החסר שהקב”ה מזמן לנו, זה אמצעי שנוכל להתפלל. בשעה שהאדם עומד מול הבורא בבקשה על צרכיו, מתמלא לבו רגש קירבה אל אביו שבשמיים. כך שירתו של בן סנוף. הלחנים המיוחדים מבליטים את סלסולי קולו ועד לניגון הזה הרוחש והמרגש של התפילה שעוצמתה סוחפת מחד ומצמררת מאידך  את הגוף. כאילו סנוף מושך בשירת תפילתו את קהל מאזיניו כמו ההולכים לרגל בעת שבית המקדש הראשון היה בנוי. מילות התפילה נשמעות בקולו המופלא של סנוף כמו לא נשמעו מעולם בביצוע מיוחד כל כך. שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים–    מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי./ עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה–    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ./  אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ;    אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ./   הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן–    שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל./  יְהוָה שֹׁמְרֶךָ;    יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ./ יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה;    וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה./ יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע:    יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ./  יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ–    מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.”  (לחן יוסף קרודנר ועיבוד של יוגב סמינה.) כשאני שומעת אותו אני חשה מוארת . קולו מתת האל, רק האזנה לשירי תפילתו מעניקה לנשמה הארה ותובנה שהדרך היא מחזורית, מפותלת, קשה ומאתגרת ויש להתמודד עמה. הקשיים הם תחנות בדרכו של אדם. התחנות האלה מאירות לו את הדרך ויוצרות הרמוניה צלילית רוחנית המהדהדת בשירי התפילה בביצועים מיוחדים כל כך. ביצועים מלטפים המעידים כי הדרך שבחר בה, היא דרך האמונה השלמה באל.

” אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ – תִּשְׁכַּח יְמִינִי! תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי! (תהלים קל”ז 6-5), הפתיח של השיר הזה הוא מאוול מסולסל המדגיש את הקרבה לאל. משורר תהלים קל”ז, היושב בגלות, בוכה על חורבנה של ירושלים ומתגעגע למולדתו. מאוול למי שלא יודע, הוא אלתור קולי – הפתיח של השיר והמחבר אותו אל המוזיקה ואל המילים הבאות לאחר מכן. בפסוקים אלה הוא נשבע שלא רק שלא ישכח את עברו, את ירושלים, אלא אף יציין ויזכיר את האסון בשעת כל שמחה: “אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ – תִּשְׁכַּח יְמִינִי ( תיבש, תיכרת ידי הימנית)! תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי (אשתוק, אאלם דום) –  אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי (אם לא אזכור אותך, ירושלים), אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי!” (תהלים קל”ז 6-5). המשורר פונה אל עירו האהובה בפנייה אישית, בשבועה ובהבטחה שלעולם לא ישכח אותה, ויעשה מאמץ שהיא לא תישכח. הניסוח של השבועה: אם… אז, אם לא… – אז… על ראש שמחתי – בעדיפות ראשונה, בחשיבות עליונה. פסוקים אלה מספר תהילים  נאמרים בחתונה, בכל חתונה, בעת שבירת הכוס על-ידי החתן. מסורת ישראל מעלה את זכר חורבן ירושלים גם בשעת שמחה. יש הילה של קדושה בהאזנה לשירים. הם מביאים למדיטציה רוחנית המשקיטה את הלב ומחברת באיזון מושלם בין גוף ונפש.

מהי התנהגות מלודית? או במילים אחרות, איך יודע האמן הזה לקחת את מילות התפילה מהמקורות  ולסלסל בקולו החם את הפיוט הזה שנכתב לפני חמשת אלפים שנה? בספרו הפילוסופי של רבי סעדיה גאון(רס”ג), “הנבחר באמונות ודעות”, אנו מוצאים את אחת ההתייחסויות הקדומות ביותר במחשבה היהודית בנוגע למוזיקה. רס”ג קובע שם, כי קיימות שמונה תנועות יסוד מקצביות במוסיקה המשפיעות על הנפש. שמונת המקצבים (מודוסים) . הם יסודות ומהם נגזרות 22 צורות משנה, אולם ריפויה המעשי של הנפש מתחיל רק עם מיזוגם וצירופם של המקצבים השונים. זוהי תפיסה עמוקה של המוזיקה כפועלת על נפש האדם ובעלת כוח ריפויי, תפיסה העומדת בזיקה אל התנ”ך, שם אנו שומעים על שאול המלך, שנגינת הכינור העבירה מעליו את “הרוח הרעה.” ההתנהגות המלודית- המוזיקה הנשמעת מליווי של כלים בעיבודם של מוזיקאים מוכשרים בתקליטוריו של בן סנוף מאפשרת לנו להגיע אל נשמת הפיוטים מן המקורות ואל  לבם של השירים שהותאמו לזמר המיוחד הזה.

בכל האלבומים יש שבילי אמונה המלווים את סנוף בדרך שבחר. לוּ כתב העת “על הדרך” היה משמיע  את שיריו בעת שאתם קוראים את המלצתי , הייתם יכולים להבין את קולות הרוח הפועמים בשירתו. “קַבְּלִי תְּפִלָּתִי / כָּךְ לְעֶזְרָה / קַבְּלִי תְּפִלָּתִי / אוֹר וְאַהֲבָה / חַזְּקִי תְּפִלָּתִי /כִּי לִבִּי חָתָן וְכַלָּה / שֶׁעָרֵי חֻפָּה.” מילותיו של שחר גולן מעידות על ברית עולם , ברית אהבה לנצח. מעין שבועת נדרים בין חתן לכלה ביום חתונתם…ואני רואה לפניי את הדימוי של כנסת ישראל המאוהבת בבורא עולם הכורת עמה ברית אהבה. היום בן סנוף בעל משפחה שחזר בתשובה. המוזיקה המתלווה למילים היא מוזיקה שיש לה כוחות ריפוי. שירתו היא חופת אהבה “הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת”(שיר השירים).  מסע היחיד לעתים הופך למסע זוגי. “בּוֹא וְצֵא לַמַּסָּע אִתִּי / שֶׁמִּתְאָרֵךְ וְנוֹגֵעַ / מְפָרֵךְ וְיָגֵעַ / בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ הִיא מְחַכָּה / אֱמֶת מְשַׁחְרֶרֶת שְׁתִיתֶן לְךָ  עָרַךְ לַחַיּוֹת / הִסְתַּכֵּל לַשָּׁמַיִם בְּירִיאָה שֶׁל כָּבוֹד / וּלְחַכּוֹת לַטּוּב / שָׁרַק הוּא יַגִּיעַ  וְיִקַּח אוֹתָנוּ רָחוֹק.”(מילים ולחן של יוגב יסמינה). מילים המתארות את המסע האישי  שעובר אדם באמצע הדרך. הביצוע מרגש ונוגע.

בימים האלה שהאלימות בין בני נוער מרקיעה שחקים, האלימות בכבישים בתאונות פגע וברח מותירות אותנו עם לב שותת המצליף כל פעם מחדש. סף הרגישות על מצב של ניוטרל, כבר אין אכפתיות לנעשה בחברה. עושקים אמהות חד הוריות, משספים גרונם של חסרי בית. בימים שהערכים שלנו אבדו,  צועד בבטחה דואט מהמם בין שני זמרים ענקיים סנוף ומושיק עפיה השרים יחדיו על דו קיום של אהבה. דרך ארץ קדמה לתורה ובלעדיה החיים לא יהיו חיים אם שנאת אחים  תשרור ותגביר אלימות בין כל הקטבים: חילוניים ודתיים, יהודים ופלשתינים. הצעידה ביחד מולידה  את האמונה בדרך שהיא אחת. ויש בדרך הזאת אבני  בסיס המייצבות אותה כאהבה וכתקווה. “לְכָל אָדָם דֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הוּא מַאֲמִין / אֲנִי קְצָת מִשְׁתּוֹלֵל אַתָּה מַנִּיחַ תְּפִלִּין / אַתָּה שָׁר זְמִירוֹת שַׁבָּת וְנוֹשֵׂא תְּפִלָּה / וַאֲנִי שָׁר שִׁירִים גַּם עַל אַהֲבָה./   שְׁנֵינוּ יְלָדִים שֶׁל אֱלֹקִים / בְּמַתָּנָה קִבַּלְנוּ אֶת הַחַיִּים /אַתָּה חוֹבֵשׁ כִּפָּה וְאַתָּה שֵׁם גֶ’ל / בְּיַחַד לְבוֹרֵא עוֹלָם נִתְפַּלֵּל / צָרִיךְ לָדַעַת לְכַבֵּד כָּל אָדָם בֶּאֱמוּנָתוֹ /זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא תַּעֲזֹב אוֹתוֹ / תִּשָׁמֵּר אָחִי מֵאוֹהֲבֶיךָ וְלֹא רַק מִשּׂוֹנְאֶיךָ / בִּתְפִלּוֹתַי גַּם אֲבַקֵּשׁ שֶׁהַשֵּׁם יָאִיר דַּרְכְּךָ.” (מילים אלון צדוק ולחן איתי זילברשטיין). 

בלחנים של השירים, אני מוצאת שילוב אוהב של מוזיקה חסידית המתאחדת עם מוזיקה מזרחית. הצלילים המסתלסלים כמאוולים נותנים הרגשה כי שירת חזנות בוקעת מנפש המשורר. השאלות הנשאלות בשירים המושרים של סנוף  מחדדות את הדילמות המייסרות את נפש האדם, כי בתוכו של כל יהודי מתנגן ניגון. הניגון שבלב. ניגון של אמת, תמצית נקודת הנפש, שבשל תלאות ומצוקות החיים, הפך לניגון נסתר שאין איש שומע, וקירות עבים כמו הוקמו להקיפו ולהסתירו. היש דרך לדלג מעבר לחומות ההתכחשות ולשוב אל הניגון שבלב? שירת הנפש היא המלודיה של הנשמה. כל ביצוע שירי שונה מקודמו. קולו החם של סנוף מלטף את הניגון הפנימי כתפילה אישית.  הרגשתי מחוברת אל המילים ואל הצלילים שהזמינו אותי להאזין  להם ולהתאהב בתכנים ובלחנים המיוחדים. ממליצה בחום להאזין לשיריו של בן סנוף שריגש אותי בקולו האלוהי. מתת שמים.