קוויאר לעניים

יום בחירות הוא יום שבתון,  לא כולם מנצלים את היום הזה לטיולים בחיק המשפחה. ידידי מושיק גר בשכונה שלי, הוא עיתונאי ותיק הכותב במדור הכלכלה בעיתון “הארץ.” פגשתי אותו בהמתנה לקלפי שלנו. חיוך רחב קיבל את פני וגומות לחייו צחקו לעברי.

מה את מהורהרת, תראי איזה שמש קייצית באה לביקור? פנה אלי ידידי בדרך חזרה הביתה בהליכה רגלית

אני מוטרדת. עבד אצלנו חשמלאי שהביא את זוגתו עמו. העבודה שהייתה קטנה הפכה לנזק. לחבלה ממש. וזה מישהו שיצא ‘צדיק’ אצל חיים הכט.

“מה את אומרת?”

“דווקא יש לי עבודה קטנה. העברת שלוש נקודות בחדר העבודה.”

“אני לא ממליצה עליו. העבודה עקומה בעין והוא לא אסתטיקן, הוא ישאיר את העבודה וילך.”

“ומה באשר לזוגתו שתחיה?”

“היא  מרגישה בעלת בית, פותחת את המקרר, בוחנת מה יש בו ומוציאה לבד משקה קר. מתעלמת מבעלי הבית. בננו היה בבית כשהגיעו והופתע מהחופשיות והחוצפה שהיא מרשה לעצמה. הבן אדם היה עייף עבד כל הלילה בבית לקוחה שמחוברת לחמצן, ביקשתי שיפסיק את העבודה ויבוא אלי מחר.  הוא נאם לי שטוב שם משמן טוב, והוא צריך לעבוד כי הוא קיבל עבודה וזאת האחריות שלו. אך בתכל’ס הוא לא יכול לבצע את העבודה. קדח שלוש נקודות והפסיק. כעבור כמה שעות הערב ירד, החשמלאי הצדיק מתקשר אלי, הוא רוצה לסיים את העבודה.

“משהו לא ברור לי, כמו שאני מכיר אותך, את תמיד לוקחת הצעת מחיר, מה קרה פה?”

“הייתי עסוקה עם הספר החדש ולא הייתי במקום ומי שטיפל בעניין היה אישי…הוא שכח לקחת הצעת מחיר וטעה.”

“טוב תני  לי את מס’ הטלפון, אני צריך עבודה קטנה…” אני מסתכלת עליו ואומרת  “אני לא…”

וידידי ממשיך “ממליצה. הבנתי. הסירי דאגה מלבך.”

מושיק מתקשר ומזמין את העבודה. לפני הפגישה הוא מתאם עם חבר שלו שעוסק בייבוא דגים ומבקש ממנו חבילה תוצרת חוץ. בכלל מושיק אנין טעם, איך הוא מבשל תענוג. שעה לפני בואם של הצדיק והצדקת מושיק מבקש ממני ומרוזט סוכנת המשק שלו לארוז שלוש אריזות בנייר עטיפה צבעוני מבריק . אנחנו אפילו מוסיפות סרט צבעוני לכול אריזה ומניחות בכול מדף במקרר אריזה צבעונית. הוא מוציא את בקבוקי השתייה מהמקרר ומכניס במקומם שני בקבוקי מים. אפילו קרטוני החלב מוצאים ועוברים למקרר במזווה שלו. רעייתו של מושיק היא ציירת. הוא מבקש ממנה לצייר במרתף וממני להיות איתה.

“אני אקרא לך…מבטיח לך…את סומכת עלי…אנחנו חברים.” בשעה היעודה מגיעים הצדיק והצדקת. מושיק פותח להם את הדלת  מציג את עצמו כאיש שעושה ניסויים בביצי דגים. הוא מכין קוויאר שחור ואדום. הצדיק מתעניין ואומר לו שאף פעם לא אכל קוויאר. “זה אוכל של עשירים.” מושיק מסכים איתו. הקוויאר מופק בעיקר מביצי החדקן והקוויאר האדום מביצי דגי סלמון (אִלְתִּית). הקוויאר נמכר באופן מסחרי בכול רחבי העולם כמעדן ונאכל כקישוט למנה או כמתאבן. השם קוויאר בא מהמילה הפרסית خاگ‌آور (Khag-avar) שפירושה “מייצר ביצי הדגים”. השם בפרסית משמש למעשה על מנת לתאר את החדקן עצמו ותוצרו, ביצי הדגים. ברוסיה משתמשים במילה (“ikra”), איקרה икра שפירושה “ביצי הדגים” או “ביצי חיות ים.”

בימינו הקוויאר השחור המשובח ביותר מה”חדקן” מגיע מהים הכספי והוא מופק על ידי איראן ורוסיה. קוויאר שמגיע ממיני חדקן אחרים משיג מחירים גבוהים גם הוא. הקוויאר הזהוב של מין השטירל נחשב בעבר למעדן מלכים, אך כיום שכיחות המין קטנה והוא נמצא במצב שימור פגיע. “תפוקת הקוויאר מידרדרת כתוצאה מדייג-יתר וזיהום, ועל כן מתפתחות חלופות זולות יותר מביצי סלמון צפון אטלנטי וקרוביו .”  מספר להם מושיק. הצדיק מתחיל את עבודתו והצדקת מתחילה לשוטט בבית. רוזט תופסת אותה בסוף המסדרון ושואלת אותה, מה היא מחפשת?

הצדקת ממלמלת בגמגום, שהיא מחפשת שירותים. רוזט מראה לה היכן שירותי האורחים. לאחר שסיימה את עיסוקיה יוצאת הצדקת  ורואה את המקרר ניצב מולה. היא פותחת אותו בלי רשות ובוחנת את התכולה. האריזה הצבעונית לוכדת את עיניה. היא מתבוננת במדף העליון ובדלת המקרר. עיניה החומות נחות על בקבוק המים. לבסוף היא אוחזת בבקבוק ושולפת אותו ממדף האחסון במקרר. היא מתקרבת למטבח שם היא מוצאת את מושיק מכין תקרובת .

“את ודאי מחפשת כוסות”. מושיק נותן לה שתי כוסות חד פעמיות.” היא לא נראית נבוכה בכלל. הוא מבין  שהצדקת הדקיקה, היא אישה צעירה חצופה עם שפתיים בשרניות מעזה לנהוג בביתו כבביתה. היא לוקחת את הכוסות ואומרת לבעלה ברוסית, “זה כבר הבית השני בשכונה הזאת שאנחנו שותים בכוסות חד פעמיות, הישראלים האלה מוזרים מאוד.” מושיק מבין כל מילה, אך לא רוצה להתקיל אותה. הצדקת מכניסה למקרר חצי בקבוק מים ולוטשת עיניים אל האריזה הצבעונית במדף העליון. היא לא ידעה שרוזט פרמה את סרט הנייר שקשר את האריזה. הנייר נראה מורם מעל ואריזות קטנות בסלסלות נייר נבטו אל מי שהתבונן מלמעלה.

 הצדקת שלפה סלסלת נייר ואת התכולה השחורה קרבה לחוטמה. הריח היה לה נעים היא פתחה את פיה ובלעה את התכולה. מושיק ורוזט עקבו אחריה מהמטבח. היא שוב פתחה את המקרר והפעם הוציאה שתי סלסלות נייר. כגנב המחביא את סחורתו הלכה מיד לבעלה הצדיק ונתנה לו סלסלת נייר עם קוויאר שחור. הצדיק אכל בהנאה גדולה. רעייתו הצדקת בחנה את הבעות פניו. הוציאה את הסלסלה השנייה ואכלה לידו בביסים קטנים. קריאת העונג של שניהם הייתה כה גדולה שעם הטעם בא התיאבון.

רוזט הוציאה את האריזה השנייה מהמקרר ודיברה בקול רם עם מושיק. “הקוויאר האדום טעים יותר מהשחור, בוא תטעם. אמנם, את זה אתה לא הכנת, אבל אתה יכול לטעום…” מושיק אמר שהוא מגיע לשולחן האוכל. בינתיים פיזרה רוזט לחמיות דקיקות בצלחת חד פעמית ופתחה את האריזה. על השולחן הניחה פרוסות דקיקות של גבינה צהובה. הצדקת התקרבה לשולחן ורוזט הציעה לה להתכבד. אני שלא אוכלת קוויאר אדום ולא קוויאר שחור לא הצטרפתי לחגיגת האוכלים. הצדיק והצדקת אכלו וגרגרו מתוך הנאה. מושיק טעם לחמית ורעייתו טעמה פריכית אורז. רוזט ואני הסתכלנו על תכולת האריזה המתרוקנת. כל סלסלות הנייר התרוקנו בביס אחד. רוזט הניחה את הכוסות החד פעמיות על השולחן והוציאה את שני בקבוקי המים. למעשה בקבוק וחצי.

“אני מילאתי שני בקבוקים אומרת ציפי רעייתו של מושיק אלי, יש לנו עוד מעט טעימה מהאריזה הראשונה והשלישית, כי הניסויים של מושיק ועידו בביצי דגים וקיפודי ים מצמיאים נורא.”

דממה שררה. כמו באות מוסכם מצלצל הפלאפון של מושיק. עידו על הקו צורח בהיסטריה. “אל תאכלו את הביצים…הם הושארו מחוץ לקירור  כ24 שעות, זה מלא חיידקים…” מושיק מרגיע אותו ואומר שלכל בני הבית שלום. אחר כך הוא הולך לראות איך נעשתה העבודה של שלוש הנקודות בחדר עבודתו. הצדיק מרוצה.

היום עבד בבתי עשירים. הוא מוציא את כרטיס הביקור ומניח על השולחן עם החשבונית. מושיק עובר בעיניו על הנקודות החדשות. הוא מוצא אי דיוקים ומבקש להוריד במחיר.  הוא יודע מראש כמה אמורה לעלות נקודת חשמל. הבן של מושיק וציפי חשמלאי מוסמך.  בשלוש הנקודות הישנות הוא טמן עוקץ. כל העבודה הייתה ביטול של שלוש נקודות ישנות וחידוש נקודות חשמל אחרות. שתי נקודות ישנות בוטלו, העוקץ אותר. הנקודה השלישית לא אותרה, כי הצדיק הופרע בעבודתו ע”י חווה הצדקת שפיתתה אותו בביצי קיפוד ים מסריחות, כל כך עסוק היה בתאוות אכילה עד ששכח ששם טוב יותר טוב משמן טוב.

מושיק שאל לשלומם. הם אמרו לו שהם מרגישים טוב. “יופי,” אמר מושיק. “לא תמיד יש לי טועמים לניסויים שלי בביצי קיפוד ים מסריחות וקוויאר שחור שלא היה בקירור…תודה שהייתם וטעמתם.” הצדיק לא רצה לוותר על שעות עבודתו. עשרים דקות של עבודה נמרחו לשלוש שעות. ליד התמונה בחדר העבודה הייתה מצלמה ביתית שצילמה ותיעדה שעתיים וארבעים דקות של גרגרנות קוויאר שחור מסריח עד זוועה. פטפטת ברוסית , הצדקת מסייעת לבעלה ומכוונת את עיניו בעבודה על חיבור החוטים. היא הייתה פעם משפטנית ברוסיה, כשעלתה לארץ היא למדה קרימינולוגיה.

עכשיו היא עובדת בקשרי לקוחות של בזק וטועמת מן הסתם קוויאר שחור וביצי קיפוד ים מסריחות, כי זה מה שאוכלים העשירים הישראלים. עוד לפני שיצאו את הבית הזיז מושיק את התמונה, חיבר u.s.b למחשב וכל הסרט הדיגיטלי נצפה על הצג. ” אני לא אשלם לך עבור שלוש שעות עבודה שהיית בביתי. אני אשלם לך עבור שתי נקודות חדשות מתוך שלוש שביקשתי והעבודה עליהן היא בדיוק עשרים דקות. אתה נשארת בביתי להיות טועם. אני לא הכרחתי אותך.” הצדיק לא התווכח. אסף את אשתו הצדקת ועוד לפני שהגיעו אל רכבם שמענו קולות של הקאה או כמעט הקאה. והצדקת אומרת לבעלה ברוסית שהבטן מתהפכת לה כמו סערה והיא לא רואה את הדרך…