נבו ואיתי: ספרטה:

ספרטה היא עיר קטנה ביוון. היא חרבה בזמן העת העתיקה. העיירה ספרטה, שהוקמה מחדש במאה התשע-עשרה.

שמה של ספרטה נודע לתהילה בזכות אורח חייהם הייחודי של אזרחיה, שהפך שם דבר, ובשל אומץ הלב של לוחמיה, שנודע בכל רחבי יוון העתיקה. נחישותם של לוחמיה אפשרה לספרטה להתקיים בלי חומות מגן עד אמצע המאה ה-4 לפנה”ס, שכן אף אויב לא העז להציב רגלו על אדמתה. שטח שלטונה של הפוליס השתרע על־פני כ-7,500 קמ”ר, שטח גדול במושגי יוון הקלאסית, שחבק את לאקוניה (כ-3,500 קמ”ר) ונחלה נוספת, מסניה (4,000 קמ”ר).

ספרטה עמדה בראש הליגה הפלופונסית והגיעה לשיא תהילתה כאשר עמדה בראש הכוחות היווניים שהדפו את הפרסים, כשאלו ניסו לכבוש את יוון בשנת 480 לפני הספירה.

אחרי המלחמה בפרסים הייתה ספרטה נתונה במאבק ממושך עם אתונה על ההגמוניה ביוון. מאבק זה, הידוע בשם “המלחמה הפלופונסית”, הסתיים בניצחונה של ספרטה, אך החליש אותה. ספרטה נותרה הכוח ההגמוני ביוון במשך כמה עשרות שנים, אך אחרי המלחמה נגד תבאי (המחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה”ס) דעך כוחה. הפוליס לא הצליחה להשתקם ממפלתה ולא שבה למעמד בכורה ביוון. מאוחר יותר, בשנת 192 לפנה”ס, שולבה ספרטה בליגה האכאית, וכ-50 שנה לאחר מכן נבלעה על ידי הרפובליקה הרומית.

ישו- יהלי הירשנזון ויואב רוזנר

הידיעות שיש בידינו על ישו מעטות. חייו מסופרים בספרים של הברית החדשה. את הברית החדשה כתבו תלמידיו של ישו לאחר מותו, ועד היום היא משמשת ככתבי הקודש של הנוצרים. ישו נולד בבית לחם למרים וליוסף הנגר וגדל בנצרת. לפי אמונת הנוצרים את הספירה מתחילים לספור משנת הולדתו של ישו (0 לספירה), כלומר, עברו אלפיים ושבעה עשרה שנים מאז הולדתו.

באותו זמן חייהם של היהודים לא היו טובים, ולכן הם האמינו שהגאולה תבוא.

כמה יהודים הסתובבו בארץ וניסו לשכנע את היהודים שהגאולה קרבה, אבל בגלל שהגאולה לא באה, קראו את אותם יהודים “מטיפי שקר”.

אחד מהמטיפים הללו היה יוחנן המטביל, שרצה שהיהודים יטבלו בנהר הירדן וכך יטוהרו חטאיהם. אחד מן האנשים שהוטבלו בנהר הירדן היה ישו.

לאחר שיוחנן המטביל הטביל את ישו בנהר הירדן, הוא (ישו) החל להסתובב בכפרים שבגליל ולבשר על הגאולה הקרובה. הוא הטיף לאנשים שהיו בקרבתו לשפר את מעשיהם ואת התנהגותם כדי לקרב את הגאולה. ישו נזף גם במנהיגי הציבור ובעיקר באנשים החלשים- העניים והמסכנים. הוא סיפר להם על הגאולה ועל מלכות השמיים (השם שיוחנן המטביל נתן לגאולה) ונתן להם תקווה. הוא אמר להם להתרחק מאלימות וממלחמה.

רבים החליטו להצטרף אל ישו, ולאחר מכן ישו בחר לו 12 אנשים, כמו מספר שבטי ישראל, והם הפכו לתלמידיו. לאחר מותו הם הפיצו את דרכו.

ישו נשא כמה דרשות, ביניהם דרשת “מלכות ההר”, והינה קטע ממנה:

” המכה אותך בלחי, הטה לו גם את השניה. הלוקח את מעילך, אל תמנע ממנו גם את כותונותך”.

ישו הסתובב בכל הארץ והגיע גם לירושלים. כניסתו הייתה מפוארת ומרשימה במיוחד. ביקורו בירושלים היה סמוך לחג הפסח, ואנשים רבים החליפו סחורות וחפצים ביניהם בחצר בית המקדש, והיא הפכה לשוק. ישו התנגד לכך. הוא נזף בכוהנים וניבא שההתנהגות הזאת תביא לחורבן בית המקדש. הוא רצה שהעם יחזור בתשובה והתכוננן לגאולה (מלכות השמיים).

דברי ישו הכעיסו את המנהיגים היהודים, כי הם ראו בכך מרד נגד רומא.

הם ראו בו כמשיח שקר, ולכן הכוהן הגדול החליט להסגיר את ישו לידי הנציב הרומי. ישו ידע מכך וידע גם את התוצאות. מי שמנסה למרוד ברומא-דינו אחד- מוות!!!

לכן ישו החליט לערוך את הסעודה האחרונה.

הוא ביקש לערוך את הסעודה האחרונה. הסעודה האחרונה הייתה הסעודה האחרונה של ישו, והיא הייתה סעודת הפסח. בטקס הסעודה ישו ביקש מתלמידיו להעביר את דרכו לאחר שימות והציג זאת בעזרת לחם ויין. הוא חילק לכל תלמיד פיסת לחם וכוס יין, ואמר שהם מסמלים אותו. הלחם את בשרו והיין את דמו. כך ישו ביקש מתלמידיו להעביר את דרכו גם לאחר מותו.

לאחר הסעודה תפס הכוהן הגדול את ישו והסגיר אותו לנציב הרומי, ושמו היה פונטיוס פילאטוס. פונטיוס דן את ישו למוות לאחר שניסה למרוד ברומא והכריז על עצמו כמלך היהודים.

הרומאים נהגו להוציא להורג את הדנים למוות בשיטה אכזרית ועתיקה שהייתה מקובלת בעולם העתיק. ההוצאה להורג שלהם הייתה דרך צליבה!

ישו הלך דרך רחובות העיר ירושלים כמה קילומטרים כשהוא נושא צלב, “בדרך הייסורים”. לאחר שהגיע למקום הצליבה הוא נטלה, נצלב ומת.

לפי האמונה הנוצרית היהודים אחראים על מותו של ישו. רק במאה ה-20 הוחלט שהיהודים לא אשמים בכך.

לאחר מותו של ישו תלמידיו של ישו הפיצו את דרכו. 3 ימים לאחר צליבתו של ישו תלמידיו מצאו את קברו ריק. לפי האמונה הנוצרית ישו עלה לשמיים וציווה על תלמידיו להמשיך את דרכו.  הנוצרים מאמינים שהוא עתיד לחזור.

תלמידיו הפיצו את דרכו אצל היהודים וגם אצל עובדי האלילים. ב”דרך הייסורים” הוקמו כנסיות וקורות חייו של ישו מתוארים בברית החדשה. לנוצרים דת  וחגים משלהם, כמו חג הפסחא, שבו מאמינים שביום הראשון לאחר שבוע מסיום פסח ישו עלה לשמיים.