מעשה בשיניים תותבות – סיפור קצר לרגל יום ירושלים

מלחמת העצמאות, שפרצה בעקבות הקמת המדינה, השאירה את ירושלים מחולקת ואף מבודדת.

בהסכם הפסקת האש שנחתם בין ישראל לירדן לאחר תום המלחמה שרטטו הגנרלים של הצדדים השונים

קו שסימן את הגבול בין המדינות על מפת העיר וחילקו אותה לשניים. אבל סימונים לחוד ומציאות לחוד:

הקו במפה היה עבה, ובעצם כלל תחתיו רחובות שלמים, בתים ובניינים.

מה יעשו מעתה כל אותם התושבים שמתגוררים בשטח הקו? האם הם חלק מירושלים הישראלית או חלק מירושלים הירדנית?

לבסוף הוחלט שהמקומות שנמצאים בעובי הקו ייקראו “שטח ההפקר“, והכניסה לשם תהיה אסורה לישראלים

ולירדנים כאחד

הסתכל במפות הנלוות. אלו שכונות נמצאות מערבית לקו הירוק ואלו ממזרח לו?

בבוקר חמים ויפה של שנת תשי”ד (1954), פתחה הנזירה תרזה את חלונו המזרחי של בית החולים “סן לואי” שעבדה בו,

ונהנתה מכמה רגעים של שמש ירושלמית. בית החולים “סן לואי” נמצא בשטח הישראלי של העיר, אך קירותיו המזרחיים נשקו לשטח ההפקר של העיר

       הנזירה הקשישה השתעלה קלות, ואז קרה הדבר: שיניה התותבות של הנזירה נפלו היישר לתוך שטח ההפקר!

תרזה נעצבה מאוד. מדובר בשיניים תותבות מסוג מיוחד במינו שניתן למצוא כמותם רק בחוץ לארץ,

ועד שתגיע הזמנה חדשה תיאלץ להסתפק באכילת דייסות ונוזלים בלבד.

לשטח ההפקר לא יכלה לגשת – האזור המוזנח היה מטרה קבועה לצליפותיהם של החיילים הירדנים מצידו השני של הגבול. מה תעשה?

היא ידעה שכדורי המשחק של הילדים מתעופפים לפעמים לצדדים הנגדיים של שטח ההפקר, ודינם להישאר שם לצמיתות, כי הכניסה לשטח אסורה.

מדוע לא יכלה הנזירה לחפש את שיניה בעצמה?

הנזירה סיפרה צרותיה לאב המנזר, והוא ניסה לעודד את רוחה. בלבו היה ספקן בקשר לסיכויי ההחזרה של השיניים.

אבל אחרי שהבטיח לתרזה כי יעשה כל שביכולתו כדי לעזור לה למצוא את שיניה פנה לעוזי נרקיס, קצין בכיר בצבא ההגנה לישראל.

נרקיס ניגש לוועדת שביתת הנשק של ה”אומות המאוחדות” בבקשה להתיר לו להיכנס לשטח ההפקר על מנת להשיב לנזירה את שיניה התותבות.

הוועדה יצרה קשר עם אנשי הצבא הירדנים, והם הסכימו לחיפושים בתנאי שיתלוו אל הקצין הישראלי נרקיס ואל הנזירה תרזה גם קצין ירדני ויושב ראש הוועדה של האו”ם

אלוף משנה עוזי נרקיס .

למחרת בבוקר יצאו הארבעה לחפש את שיני הנזירה, ואלה נמצאו אחרי חיפושים ממושכים מאחורי אבן שתחת חלונה של תרזה.

השיניים הנופו אל על, ובאותו הרגע נשמעו מחיאות כפיים רמות ונרגשות מאזור המנזר הסמוך.

וכך הצליח המאמץ הבין-לאומי להשיב את שיניה של הנזירה תרזה למקומם הטבעי.

מה היה הפתרון לחיפוש השיניים? מי היו ארבעת האנשים שחיפשו אותם?

היה זה אירוע היסטורי מרגש ביותר, שכן היתה זו הפעם הראשונה ב-19 שנות קיומו של ‘שטח ההפקר’ (ירושלים אוחדה במלחמת ששת הימים ב-1967),

שמישהו חצה את הקווים ונכנס אל השטח האסור.

האירוע היה כה מרגש, עד כי המגזין “לָייף” שלח את צלמו הישראלי, דוד רובינגר, להנציח אותו.

אם תביטו בתמונה של רובינגר, תוכלו לראות את תרזה המאושרת אוחזת בידה את שיניה התותבות.

במלחמת ששת הימים נכבשה העיר העתיקה של ירושלים, ובלִבה הכותל המערבי, שריד מבית המקדש השני

האירוע חיבר את שני חלקי העיר שהיו מופרדים בחומה במשך 19 שנה ועורר בעם רגשות לאומיים עזים

ב-1968, כשנה לאחר מכן, החליטה ממשלת ישראל לציין יום זה כמועד מיוחד בלוח השנה של המדינה הצעירה ולקרוא לו: יום ירושלים

כיצד סיפורה של הנזירה מספר את סיפורה של העיר ירושלים?