קסם קטלוני -ברצלונה 2008

ביום ראשון לפנות בוקר בשעה 4.00 נסענו לשדה התעופה. טרמינל 3 נראה שוקק חיים. כעיר בפני עצמה. אנשים מכל העולם הסיעו מזוודות בעגלות גדולות אל דלפקי השירות. על פני צגים גדולים נמסר מידע טיסות ממריאות ושעה מיועדת. בכניסה לטרמינל עמדה סלקטורית עם חיוך רחב: “אני לא מאמינה,יהודית שירן ,המורה שלי לספרות עם כל המשפחה”. זו היתה פגישה ראשונה עם חופית תלמידה שלי לשעבר מבית הספר התיכון ע”ש קוגל בחולון. “קיבלתי 86 בספרות,היית מאמינה?”היא שואלת. ואני מהנהנת כן:”למה לא? רועי קיבל 88 וזה מראה שאם רוצים להצליח בבחינת הבגרות לומדים את החומרים כמו שצריך ומאמינים בעצמיכם. ברגע שתאמיני בעצמך שאת יכולה ,סיכויי ההצלחה שלך יהיו גבוהים בכל מבחן,לא רק בבחינת הבגרות בספרות”. אחרי שהתחבקנו והתנשקנו המשכנו הלאה

מצאנו את שם המטוס שלנו ואת האינפורמציה. פגשנו אנשים מהקבוצה שלנו. נסענו בטיול מאורגן מטעם הסתדרות המורים וסניפיו מרחבי הארץ. זו טיסת צ’ארטר מתל-אביב לברצלונה.

כמה תמונות מתוך המטוס שלנו: עננים בשעה 09.00 בבוקר שעת ההמראה שלנו. לאחר ארבע שעות נחתנו בברצלונה. מסתבר שהנהג שלנו חנה במקום אחר. חיכינו לו שעתיים שיתעורר מהסייסטה שלו ויבוא לאסוף אותנו. המדריך שלנו בני כפירי ניסה להגיע אליו באמצעות מונית,אך לא נחל הצלחה בעניין, רק טלפונים זועמים לחברה בארץ ולחברה בספרד הזיזו את הנהג המנומנם שלנו לעבר הטרמינל.

כיוון שהפסדנו שעתיים המשכנו ביעד שהוצב לנו. הגענו אל ברצלונה העיר. כבר בכניסה ראינו מבנה ישן ודהוי שקראו לו הקורידה. הקורידה הזו היא זירה למלחמת שוורים. מלחמת השוורים נעוצה עמוק בתרבותה של ספרד והיא חלק בלתי נפרד ממנה. כל יום ראשון מתקיימת בקורידה מלחמת שוורים. שם מראים את נצחונו של האדם על החיה. אני לא בעד. בכל אופן את המבנה הדהוי הזה כנראה הורסים לטובת מבני מגורים.

קורידה אחרת במרכז העיר נבנתה. את התרבות ממשיכים ומעטרים בקישוטים שונים. היא משתרעת על פני שטח עצום בברצלונה.באוטובוס ביקש המדריך שלנו שנשים לב לתופעה שהולכת ומתרחבת במקומות תיירותיים. יש כייסות בברצלונה. ילדים,ילדות הכי תמימים בעולם כבר עוסקים במקצוע הזה. אחרי ההסברים ירדנו לצלם את בניין הקונגרסים של העיר ואת ארמון המלך חואן קרלוס. איך אפשר בלי ספורט בברצלונה? נסענו אל אחד האיצטדיונים לכדורגל בעיר וכיוון שלא עצרנו במלון היינו צריכים להסתובב עם הדרכונים ועם הארנקים צמודים לגוף.

האיצטדיון עוצר נשימה אך לא עוצר ידיים. כשעינינו נשואות קדימה כוייסה אחת הנשים. בידיים זריזות ביותר הוצאו מסמכיה הדרכון וכרטיס הטיסה. מאחר ולא היה שם כסף הושלכו המסמכים על הרצפה. מי שמצא אותם היה הנהג שלנו חוסה. זה רק לימד אותנו באיזה מציאות אנחנו חיים. הגב’ הסתכלה על התיק שלה שהיה סגור ועל מסמכיה בידיו של הנהג ולא האמינה שהערנות שלה עכשיו צריכה להיות פי שבעתיים.

באיצטדיון האולימפי של ברצלונה “עשו עלינו קופה”, גבו מאיתנו 6 יורו על בקבוק מים מינרלים גדול ושלושה בקבוקים קטנים. אסור היה לעלות למטוס עם בקבוקי מים מינרלים. בדרך חזרה הרגשנו את זה על בשרינו. נאספו בארגז כל בקבוקי המים המינרלים. הם לא לוקחים סיכונים. ההקפדה על הכניסה והיציאה מהארץ לברצלונה ומברצלונה לארץ היתה חמורה מאוד. יש שיקוף תיקים ויש שיקוף גוף ואם הם מצלצלים זה מעכב תורים ארוכים.