מעשה בשני בתים קטנים

כתב: מל רוזנברג

תרגום לעברית: מיקי פלד

בצפון הישן של העיר תל אביב, עומדים להם, לא הרחק זה מזה, שני בתים קטנים.

האחד, ברחוב אוסישקין 10, ביישן ונחבא אל הכלים, לא אוהב במיוחד להצטלם.

השני, ברחוב עמוס 19, להבדיל מחברו, איננו ביישן כלל.  

השניים הם חברים ותיקים, ושומרים על קשר כמו פעם – באמצעות טלפון חוגה וברכות שנה טובה – שנשלחות בדואר הישן והטוב.  

מדי בוקר מניח החלבן בפתחם חלב בבקבוקי זכוכית. כמובן, עם הקרום למעלה, כמו פעם.

ובלילות החורף מופעלים בהם תנורי נפט, לחימום.

כל הבתים האחרים שעמדו שם פעם נעלמו. היום ניצבים במקומם בניינים גבוהים. חלקם, אף הם, כבר ותיקים מאוד.

ואחרים נבנים ברגעים אלו ממש. בניינים גבוהים וחדשים מבטון, בעיצוב משעמם, לא משהו ששווה לדבר עליו.

אבל שני הבתים הקטנים מתעקשים להמשיך ולעמוד על שלהם. הם נחושים. הם מתנגדים. הם מפגינים.

אני חושש שאין בכך טעם. יבוא יום וגם הם כבר לא יהיו שם. הם יפנו את מקומם לשכנים חדשים.

ולמרות שהם קטנים, שני הבתים האלה, הם מסמלים את צפון העיר תל אביב.

כמו שני מבצרים של התנגדות. שתי מצבות שמזכירות לנו מי היינו פעם.

ולעולם לא נשוב להיות.