“אנשים זה כל הסיפור”- לאונרדו דה וינצ’י

1452-1519 ,לאונרדו דה וינצ’י

התקופה: העת החדשה

(המפכה: התרבותית-הרנסנס (המהפכה באומנות ובמדע

פרטים אישיים מעניינים על לאונרדו:

לאונרדו דה וינצ’י נולד ב-15 באפריל 1452, ככל הנראה בכפר אנקיאנו, שבחבל טוסקנה .הוא היה ילד בלתי חוקי לסר פיירו דה וינצ’י, ולקתרינה, כפרייה,  ככל הנראה, אותה לא הסכים לשאת האב פיירו לאישה. מעט ידוע על שנות חייו הראשונות. במשך חמש שנותיו הראשונות התגורר עם אמו, ולאחר מכן עבר לגור עם משפחת אביו. באותה שנה נשא סר פיירו לאישה בת של נוטריון עשיר מפירנצה, וקתרינה נישאה לתושב האזור, אקטבריגה (כינוי שפירושו “איש מדון”), שהיה מפעיל כבשן. לאונרדו אמנם גדל בין יתר בני המשפחה וזכה לחינוך כמו שאר אחיו, אך העובדה שנולד מחוץ למסגרת הנישואים, ריחפה מעליו בכל שנות ילדותו.

לאונרדו התייחס בכתביו המאוחרים רק לשני אירועים מתקופת ילדותו: הראשון הוא זיכרון מתקופת ינקותו, אותו ראה לאונרדו בדיעבד כסימן לבשורה, ובו בז ירד מהשמיים וקרב לעריסתו, פתח את פיו בעזרת זנבו והכה בין שפתיו בזנבו.

התקרית השנייה התרחשה בעת ששהה בהרים. בעת שיטוטיו מצא “מערה ענקית, ובחזיתה עמדתי זמן מה, המום מן המקום שלא ידעתי על קיומו עד כה […] כך עמדתי זמן מה, עד אשר לפתע ניעורו בי שני דברים, פחד ותשוקה – פחד מפני המערה האפלה, המאיימת; ותשוקה לראות אם יש בתוכה משהו נפלא”

שתי התקריות היו בסיס לפרשנויות  של אישיותו ומיניותו של לאונרדו, המפורסמת שבהן, ניתוח תקרית הבז של פרויד, “זיכרון הילדות הראשון של לאונרדו דה וינצ’י”, שפורסם בשנת 1910

 פרט אישי מעניין נוסף הוא שלאונרדו דה וינצ’י הוטרד רבות מייסוריהם של בעלי החיים ודגל בצמחונות

לאונרדו דה וינצ’י ידוע כמי שהקדים את בני-דורו בתחומים רבים. בין היתר,

הוא הקדים את זמנו גם  בהיותו צמחוני זמן רב לפני הופעתה של התנועה המודרנית לזכויות בעלי-חיים.

דה וינצ’י גילה עניין רב בבעלי-חיים, בהתנהגותם וברגשותיהם הן בעבודתו כצייר והן כחוקר  טבע. כמי שנטל חלק משמעותי בהחייאת מסורת הציור הריאלסטי, המבקשת לתאר את המציאות כפי שהיא, הוא השקיע בלימוד מדוקדק של האנטומיה של בעלי-חיים ושל תנועותיהם כהכנה לציורם.

העניין של דה וינצ’י בבעלי-חיים וברגשותיהם לא הוגבל רק לסקרנות מדעית ואמנותית, אלא נבע גם מדאגה כנה לטובתם. הביוגרף המוקדם ביותר של לאונרדו, ג’ורג’יו ואסארי, מספר על מנהגו לשחרר מהשבי ציפורים שניצודו:

“לעתים קרובות, כשהיה עובר ליד מקומות לממכר ציפורים, היה מוציאן במו ידיו מן הכלוב, משלם למוכר את המחיר הנדרש, משלחן באוויר ומחזיר להן את חירותן האבודה.”

שתי פעולות חשובות של לאונרדו

לדה וינצ’י היו מאות רישומים וסיכומים ביומנו שנגעו במחקר התעופה, וכנראה שאחת התשוקות הגדולות ביותר שלו הייתה לטוס בשמים בדיוק כמו ציפור. למעשה, הדגם שעבד עליו כ-“מכונה המעופפת” קיבל את השראתו ממבנה גופם של ציפורים ועטלפים.

העיצוב של דה וינצ’י כלל זוג כנפיים ענקיות שמחוברות למסגרת עץ, בתוכה יושב הטייס בשכיבה על הבטן בעוד שהוא שולט בכנפיים בעזרת ידיות. למרבה הצער, דה וינצ’י מעולם לא בנה את המכונה הזו, וגם אם היה מנסה לבנות אותה, היא לא הייתה חווה הצלחה גדולה. למכונה לא היה מנוע, כך שלא ברור כיצד הייתה אמורה להתנתק מהאדמה ולהתחיל את מסעה ברחבי השמים. גם אם היה דה וינצ’י דוחף את המכונה מקצה צוק, הסבירות שהיה חוזר בריא ושלם לאחר טיסת המבחן, הייתה   נמוכה מאוד. נכון שהמצאתו לבנות מכונה מעופפת לא הושלמה עד הסוף, אך ברור שהמצאתו  היא  התגשמות מודרנית של משאלה נושנה שהוא היה החלוץ הראשון ועשה למעשה צעד של ממש לעבר הפיכת הדמיון למציאות.

המצאה נוספת של דה וינצ’י היתה חליפת צלילה.

דה וינצ’י לא היה הראשון שחשב על עיצוב חליפת צלילה עבור בני אדם, אך הרעיון שלו היה בהחלט המתוחכם והגאוני ביותר בתקופתו. לפי רישומיו, החליפה אמורה להיות עשויה כמעט כולה מעור, וכללה ג’קט, מכנסיים ומסכה בעלת חלונות זכוכית לעיניים. האוויר אוכסן בבליטה שעל ג’קט העור, וצינורות המחוברים למסכה היו מאפשרים לצולל לנשום אותו.

החליפה הכילה גם יחידה לאגירת שתן, משום שדה וינצ’י לא ידע כמה זמן יצטרך הצוללן להישאר מתחת למים, ולא רצה שיעשה את צרכיו בתוך החליפה. לחליפה היו כיסים במקומות שונים בשביל כלים שיצטרך הצוללן מתחת למים כמו סכין וקרן מיוחדת בה אפשר לנשוף ולסמן שעליו לעלות לפני השטח.

המהנדסים והחוקרים שהגיעו אחרי דה וינצ’י פיתחו את המצאתו ופיתחו את החליפה כחליפת צלילה מודרנית אותה אנו מכירים היום.

לסיכום-

 כשאנו שומעים את השם לאונרדו דה וינצ’י, עולות בראשנו יצירות האומנות המרשימות שעשה כמו “המונה ליזה” או “הסעודה האחרונה”, אך לאונרדו היה הרבה יותר מאשר צייר – הוא גם היה ממציא מוכשר שהקדים את זמנו עם רעיונות שחלקם יצאו לפועל רק בתקופתנו שלנו. 

הסיכונים של לאונרדו דה וינצ’י

1. פרויקט שקיבל דה וינצ’י הוא ציור קיר ענק לאולם הישיבות של פרנסו העיר.

העבודה שלו נמשכה שלוש שנים ולא הושלמה מפני שהצבעים בהם השתמש התייבשו מהר מדי. וזה הסיכון שהוא לקח השתמש בצבעים לא מתאימים.

2. נתיחת הגופות שערך בתנאים מחפירים ע”מ להכיר את מבנה גוף האדם ופעילותו.

הוא לא הרווה את התאווה לידע. את נתיחת הגופות הוא הפסיק מפני שאסרה עליו הכנסייה.

הסיכויים של לאונרדו דה וינצ’י:

1. נתיחת הגופות הקנתה לו ידיעות חסרות תקדים בדור, על מבנה גוף האדם ופעולתו

   שעלו על אלו של הרופאים בני זמנו. הוא היה הראשון שתיאר את מיקום העובר   ברחם.   

2. בזכות הידע שרכש במתימטיקה, אפשר לו להבין את הכוחות הפועלים בטבע עפ”י

   מחקרים שביצע בתחום המעוף הביאו אותו לחשיבה חדשנית בדבר כלי התעופה.

ערך מרכזי בחייו של לאונרדו דה וינצ’י – גאונות

היה איש אשכולות איטלקי, מגדולי אמני הרנסאנס, שקנה לו מקום ייחודי בתולדות

  האנושות כאדם הבקיא במרבית תחומי הידע האנושי בזמנו. במהלך חייו הועלה לאונרדו

דה וינצ’י על נס כמדען, מתמטיקאי, מהנדס, ממציא, אנטומאי, צייר, פסל, אדריכל

ומוזיקאי מצטיין. לא אחת מתואר לאונרדו כארכיטיפ של איש הרנסאנס או הגאון

האוניברסלי, אדם שסקרנותו האין־סופית משתווה רק לכוח ההמצאה שלו. לאונרדו

נחשב לאחד הציירים הדגולים בכל הזמנים.

פסל מוזהב בדמותו של בנימין נתניהו

לאונרדו דה וינצ’י היה מגיב לזה כתחושה של עוצמה וגאווה אמתית שאומן החליט להכין פסל בדמותו של ראש ממשלה. שזה אכן מחזיר אותו לתקופת הרנסנס שבה הוא פיסל המון פסלים של גיבורים מיתולוגיים, תנ”כיים. שבעצם גם ראש הממשלה  שלנו ייזכר לעוד כמה שנים קדימה לדמות חזקה ומובילה. שאלו בעצם הדברים שנשארים לאורך שנים החרוטים בזיכרון. יש דור המשך לכל המפסלים שהיו רוצים להגיע לאן שלאונרדו דה וינצ’י הגיע.

קול אישי- עמית ברוק:

על פי ההכרות שלי לאונרדו דה וינצ’י היה אחד הציירים והפסלים הגדולים והמפורסמים בעולם.

בשיעור אומנות שבבית הספר היסודי למדתי על הציור המפורסם שלו הנקרא “מונה ליזה” וזאת הייתה הפעם הראשונה בה הכרתי את דה וינצ’י.

ככל שקראתי על תולדות חייו של דה וינצ’י ועל הפעולות שלו לאורך השנים, ראיתי שמלבד זה שהוא היה צייר גדול, הוא התפרסם גם לאור המצאותיו החשובות והמשמעותיות אשר הקדימו את זמנם והשפיעו על חיינו.

דה וינצ’י נקרא “אבי הרנסאנס” משום שהעז לחקור את התופעות שמסביבו, בצורה שאיש לא עשה לפניו.

תולדות חייו וכישרונותיו הרבים סקרנו אותי וגרמו לי לבחור בו כדמות עליה אתמקד בעבודה זו.

לאונרדו דה וינצ’י היה איש אשכולות: הוא היה צייר, פסל, ארכיטקט, מדען, מהנדס וממציא.

דמותו המעניינת גרמה לי לרצות להתעסק בעתיד במספר תחומי עניין, ולא להתמקד בתחום אחד בלבד. התעסקות ולמידת תחומים רבים, מרחיבה את הידע ויוצרת עניין רב בחיים- דבר שהיינו רוצים לקחת איתנו להמשך חיינו כבוגרים.

קול אישי- עמית בדיחי:

בחרתי בלאונרדו דה וינצ’י בגלל שהוא היה דמות חזקה מאוד ,איש אשכולות.

עשה כ”כ הרבה בחייו. החוכמה, הסקרנות, התאווה, הביאו אותו להצלחה.

הוא עשה כ”כ הרבה בחייו, הכלי לחימה שהוא המציא, לדעת את מיקום העובר ברחם האישה, הציורים שלו והבעות פנים בציוריו שבהן הוא שם דגש ע”מ ליצור חיקוי אנושי כדי לשקף חוויות רגשיות. כל המידע הזה מאוד סיקרן ועניין אותי.

מה שאני אקח מהאדם הזה לחיי – את התאווה שלו לידע. ללמוד עוד ועוד ולא להרפות

מקורות מידע ותמונות:

ויקיפדיה

בא במייל- אומנות ותרבות

המרכז לטכנולוגיה חינוכית

מכון דוידסון לחינוך מדעי

פורטל אולארט

עובר ברחם אמו- שנת 1510

דיוקן עצמי-שנת 1515