היונה והנמלה

פעם קרה ויונה התעופפה לה וריחפה על פני הים.

כשהתעייפה ירדה כדי לשתות מים,

והנה היא רואה ליד מקורה, נמלה הנסחפת עם זרם הגלים,

נאבקת שלא לטבוע.

כאשר ראתה הנמלה את היונה קראה:

“אנא, יונה, עשי לי טובה ועזרי לי להגיע ליבשה”.

ריחמה היונה על הנמלה הקטנה

מה עשתה?

הגישה לה ענף של קש.

ראתה הנמלה הנאבקת על חייה את הענף,

ומיד שלחה את רגליה וטיפסה עליו.

אחרי עמל רב הצליחה הנמלה להגיע בשלום ליבשה.

לאחר שניערה הנמלה את עצמה ממי הים,

פתחה את פיה ואמרה ליונה?

“תודה לך על שהצלת אותי!

דעי לך שלא אהיה כפוית טובה,

עוד אשיב לך כגמולך ואצילך כפי שהצלת אותי”.

כאשר שמעה זאת היונה,

צחקה צחוק גדול והשיבה לנמלה בזלזול;

“את, הנמלה יצור קטן כל כך, האם תוכלי להציל אותי?

והרי אני עוף גדול מאד לעומתך”.

השיבה הנמלה:

“גם אם את גדולה ממני, אל תזלזלי בקטנה שכמותי.

אמנם קטנה אני לעומתך,

אך יבוא יום ועוד אוכל לעשות למענך משהו.

יבוא יום ותצטרכי אותי”!

המשיכה היונה לצחוק וללעוג לנמלה הקטנה,

שחשבה שתוכל אי פעם להציל אותה- היונה הגדולה,

ואחר כך נפרדו לשלום.

יום אחד נזדמנה היונה למקום מגוריו של איכר אחד.

כשראה אותה האיכר- שמח וביקש לצוד אותה

בכדי להכין ממנה מטעמים.

מה עשה?

לקח את רובהו, טען אותו בכדורי ירי,

וכיון את הקנה ליונה.

היונה שקשקה בכנפיה, השמיעה קול המיה,

כי הרגישה בסכנה האורבת לה.

הייתה שם גם הנמלה שלנו,

שהבינה כי היונה נמצאת בסכנה.

מיהרה הנמלה, טיפסה על רגלו של האיכר

ועקצה אותו בחוזקה.

מכאב העקיצה צעק האיכר והרובה נפל מידיו.

כך הצילה הנמלה את היונה,

והשיבה לה טובה תחת טובה.