סבא יוסי חגיגות 70

נולדתי בעפולה, 1946, גרתי בילדותי בחיפה, אחותי, שהיתה גדולה ממני ב-3.5 שנים, היתה צרחנית גדולה, כל היום בכתה, ואני לא בכיתי – אמא הלכה לשאול את הרופא אם הכל בסדר איתי…

אני הייתי ילד שובב: בית ספר מסדה בחיפה, בכיתה א’-יום אחד החליפו לי את המורה – קמתי והלכתי הביתה, לקח הרבה זמן לשכנע אותי לחזור לבית הספר.

הייתי הכי קטן בכיתה – יליד דצמבר, בגיל 7, הירידה לבית הספר הייתה מאוד תלולה, רצתי, שיחקתי תופסת, מישהו שם לי רגל, קפצתי מעליו ונחתתי על האדמה, נעקרה לי שן, מהשורש, הורי לא ידעו שאם מגיעים לרופא שיניים תוך 24 שעות ניתן היה להחזיר את השן בהשתלה, אך הורי הגיעו רק לאחר כמה ימים והיו צריכים לשים לי שן תותבת.

הייתי מגיע הביתה, הורי בעבודה – סבתא היתה בבית, זרקתי את התיק וירדתי לשחק עד שהיה מחשיך.

הורי עבדו קשה: אימי היתה תופרת ואבא עבד בנמל, כל עבודתם היתה למען שיהיה לנו חוגים וספרים ושיעורים, כלום לא למענם.

שני המשחקים היחידים שהיו לי בבית היו ריכוז – שהיום נקרא מונופול ושח מט.

גרנו 10 נפשות בדירת 2 חדרים עם מטבח ושרותים אחד לכולם: בחדר אחד גרנו אני הורי אחותי וסבתא שלי, אבי ביקש מבעל הבית לפנות את המשפחה השניה ולהגדיל את המקום רק לנו, הוא לא רצה, אבי קנה דירה /בית ברחוב פועה והיינו אמורים לקבלו – אבי עשה תרגיל לבעל הדירה – הוא התחיל לסייד את הדירה ובעל הבית הבין שהוא מתכוונים להשאר – לשם כך שלח אותי את אחותי ואת סבתא שלי לפועה והוא ואימי נשארו בדירה – כמה חודשים יכולתי להשתולל מבלי שהורי השגיחו.

כשעברנו לרחוב פועה, קפצתי פעם מעל גדר ונחתכתי ברגל חתך עמוק, לא ירד דם, חזרתי הביתה והייתי שקט מאוד, סבתא שאלה מה קרה כי ראתה על הפנים שאני סובל, הראתי לאחותי והיא לקחה אותי לקופת חולים, היה צריך לדעת מתי קיבלתי טטנוס, ולכן נאלצנו לחזור הביתה לקחת פנקס חיסונים חזרנו לקופת חולים חוסנתי ותפרו אותי וכמובן שחזרתי הביתה הורי צעקו עליי.

בפעם אחרת חטפתי אנגינה – והייתי אמור לשכב ולנוח – אבל אני הייתי פרא אדם – השתוללתי בחוץ שיחקתי כדורגל ובסוף קיבלתי דלקת פרקים – עם פגיעה בלב ואושפזתי בבית חולים רוטשילד, ד”ר וינקר אמר לאמי “הבן שלך צריך להיות במנוחה מוחלטת שבועיים” – אני לא יכולתי לנוח וארגנתי את כל המחלקה למשחקי כדור. כשחזרתי מבית החולים – במקום להתנפח מהקורטיזון ירדתי במשקל – סבתא שלי האכילה אותי בלי סוף – עד גיל 18 נאלצתי לקחת כדורים למניעת המחלה – לצבא לא הסכימו לגייס אותי בגלל הפגיעה בלב – קיבלתי פרופיל 21 – ולא הסכימו לגייס אותי – הלכתי ללמוד בטכניון – בכל חופשה הלכתי ללשכת גיוס ביקשתי שיגייסו אותי – בלי להתייאש – בפעם האחרונה הוא הסכים והעלה את הפרופיל שלי ל45 כושר מוגבל ואז גויסתי לטירונות מקוצרת.

נערות, בגרות וצבא:

הייתי תלמיד בינוני כי לא אהבתי ללמוד, לא עניין אותי, כשהמורה התעצבן עליי אמר לי, “קום, צא, הסתלק” כיוון שזה קרה כמעט בכל יום – כבר הבאתי כדור מהבית וביקשתי שיוציא מישהו נוסף שישחק איתי…בגיל 13 השתתפתי בהצגה ‘יוסף בעל החלומות’ שם שיחקתי את יוסף – בסוף ההצגה – של מסיבת סיום כיתה ח’ אמר המנהל לאבא שלי עלי: – “ממנו לא יצא כלום”.

מהכיתה שלי אף אחד חוץ ממני לא הגיע לתיכון ובטח שלא לאוניברסיטה, אני התקבלתי לתיכון בשמת ולמדתי במגמת אלקטרוניקה ומשם לטכניון סיימתי כמהנדס חשמל ואלקטרוניקה.

בגיל 13 עשו לי בר מצווה בבית: במועדון במרתף בבניין: אימא ישבה והכינה הכל (כריכים עוגות וכו’) שנה לאחר מכן אימא קיבלה דיסקוס והרופאה האורתופדית המליצה לה לעשות ניתוח – בבית חולים בתר בקצה הרחוב בו גרנו רחוב פבזנר – הניתוח הצליח אבל כתוצאה מאמבוליה היא נפטרה. אני באותו היום קיבלתי טכיקרדיה (פעימות לב מרובות) שעד גיל 17 לא ידעו לזהות מה זה. אלא רק כשהגעתי לרופא בזמן התקף.

לא רציתי ללמוד ורציתי לעבוד – סיכמתי עם אבי שאעבוד רק בקיץ ובזמן תקופת הלימודים אלמד – בתחילה סידר לי עבודה בנמל – לעבוד יחד עם הסבלים של הנמל. עבודה פיזית קשה – בקיץ שלאחר מכן צרף אותי לאינסטלטור לעבוד אתו – אבי הקפיד לתת לי עבודות קשות כך שלא ארצה להתמיד לעבוד.

בכיתה י”א וי”ב בשמת – אבי ראה שמתמטיקה הוא המקצוע המועדף עליי, היה לו חבר בנמל בשם מינימר – שברוסיה היה מורה למתמטיקה וגם בארץ הוא לימד באופן פרטי, מתמטיקה ברמה גבוהה, לקח אותי מדיי שבת לבקר אותו. הוא נתן לי לנסוע על אופניים וגם היה יושב איתי שעתיים שלוש ולימד אותי מתמטיקה ברמה גבוהה: בעיקר גיאומטריה – בניית משולשים וזה פיתח את הראש – איך לנתח את הבעיה.

אני שלטתי מצוין בכך ובכיתה נתתי למורה למתמטיקה בעיות בניה ובזמן שהוא פתר אותם אנחנו שיחקנו צוללות.

סיימתי את בשמת – במגמת אלקטרוניקה – אבא שלי רשם אותי לבחינות לטכניון למרות שאני רציתי לעבוד (קיבלתי הצעה לקבל סוכנות למכירת טלוויזיות גרמניות) והתקבלתי לטכניון – בתחילה לא התקבלתי למגמת אלקטרוניקה, התחלתי במגמת מתמטיקה – שהייתה קשה – ובשנה השניה עברתי להנדסת בניין – הנדסה אזרחית. בשנה הרביעית בטכניון למדתי דרכים ותחבורה מורחב, לא ממש הייתי בשיעורים – אבל קיבלתי ציונים טובים.

במקביל ללימודים בטכניון עבדתי כמורה פרטי למתמטיקה ונתתי מספר גדול של שיעורים פרטיים ביום. הייתה לי הצלחה גדולה עם התלמידים, כמעט כולם הצליחו להעלות ציונים מ’נכשל’ לציונים של 80-90-100 תוך כ-20 שיעורים, מכך למדתי שלא שהייתה להם בעיה במתמטיקה אלא הייתה להם בעיה פסיכולוגית שאמרו להם שהם לא יכולים ללמוד מתמטיקה ולכן הם לא הצליחו – ברגע שהצלחתי להוציא את הפחד – הצלחתי להמריא אותם. בשנה היו לי 300 תלמידים פרטיים, נחשבתי לאחד המורים הפרטיים הטובים בעיר.

בבית ספר בשמת שמעו עלי שאני מצליח כמורה פרטי – פנו אלי לנסות ליצור שיעורי עזר לכיתה שהייתה בה קושי רב במקצוע המתמטיקה כי אחרת הכיתה תיסגר, תוך חצי שנה הצלחתי להביא את הכיתה לרמת ציונים גבוהה עד כדי שביקשו ממני לקבל שכבה שלמה (10 כיתות) ללמד את המקצועות פיזיקה מתמטיקה ואנגלית. גייסתי לצורך כך סטודנטים נוספים שעבדו תחתיי, והצלחנו להעלות את הרמה הלימודית של התלמידים. בהמשך עבדתי גם כמורה מחליף באותו תיכון. בהתחלה באופן מזדמן ואח”כ כמורה מחליף של מורה למתמטיקה שיצאה לחופשת לידה.

במקביל נבחרתי להיות חבר מועצה בוועד ארגון הסטודנטים חברי ההסתדרות, לאחר כמה ישיבות משעממות, החלטתי להרים את הכפפה וליצור גוף שנותן שיעורי עזר בבתי ספר נכשלים בעיר על מנת להשאיר אותם במערכת החינוך גם לאחר חוק חינוך חובה, במקצועות אנגלית מתמטיקה ופיזיקה. את התשלום לסטודנטים גייסתי מחברות מסחריות והפרויקט הצליח מאוד. וכך יצרנו פרויקט תרבותי טוב שיצר שינוי אמתי בחיפה.

לצערי כשהתגייסתי לצבא הפרויקט נסגר כיוון שלא היה מי שייקח את הפרויקט וימשיך אותו.

לא רצו לגייס אותי בגלל בעיות של דלקת פרקים. בכל חופשה מהטכניון נגשתי ללשכת הגיוס וניסיתי להילחם על מנת שיגייסו אותי. בשנה האחרונה שסיימתי את הטכניון, הגעתי ללשכת הגיוס, אז מי שלא התגייס לצבא התקשה למצוא עבודה, ראש לשכת הגיוס נכנע והעלה לי פרופיל לכושר מוגבל וגייס אותי לצבא. עם פרופיל 45. התחלתי לעשות טירונות של כושר מוגבל.

שובצתי בחיל הקשר עסקתי בפיקוח בניה בפרויקטים. במקביל לימדתי שיעורים פרטיים – הציעו לי ללוות טיול לגרמניה בתיכון – הגשתי בקשה להשתחרר מהצבא לצורך כך – הייתי בדרגה של ממ”ק – התשובה שקיבלתי היא שיציאה לחו”ל בזמן הצבא לא אפשרית רק למקרים חריגים – ביקשתי מהמפקד שלי להיפגש עם הממונה על הסגל – קצין בדרגת סא”ל – הגעתי אליו וקיבלתי את אותה תשובה – ביקשתי להיפגש עם הממונים עליו – כיוון שאני יודע על מספר אחרים שכן קיבלו אישור – לאחר מספר ימים קיבלתי אישור יציאה מהארץ.

כשחזרתי מחול והתגייסתי מחדש – שאל אותי אותו ראש מנהל הסגל – מי המקרים שאני יודע עליהם ואני עניתי לו – עומד לפנייך.

במלחמת יום הכיפורים הייתי אחראי על חלוקת ציוד שהגיע מארה”ב לאחר הלחימה קיבלתי קיצור פז”מ של הדרגה מסגן לסרן (שנה במקום שלוש שנים) לאחר מכן שובצתי בחיל הים – בבינוי – כמפקד היחידה – לאחר פרויקט מוצלח ומהיר של הקמת בית ספר לצוללות בזמן קצר, החליט מפקד חיל הים לקצר לי פז”מ מסרן לרב-סרן, בזמן הענקת הטקס הסתבר כי ראש אכ”א לא אישר את הקיצור. סירבתי לחזור ליחידה ללא הדרגה, למחרת לא חזרתי ליחידה. חזרתי לחיל ההנדסה ומשם עברתי למרכז בינוי, במסגרת הסכם השלום עם מצריים היה צורך להכניס את הצבא שהיה בסיני לתוך גבולות הארץ. הוחלט לרכז את כל הגדודים בארבע מחנות חטיבתיים: שיזפון, סיירים, צוקי עובדה ומחנה חיון – קיבלתי את המינוי להקמת המחנות הללו במרכז בינוי. לאחר סיום הפרויקט הזה טיפלתי בפרויקט הקמת מכולות בלבנון בשנת 1982 כשהחליטו להישאר בלבנון.

בשנת 1988 עזבתי את הצבא לאזרחות. בתחילה עבדתי במספר חברות בניה ולאחר מספר שנים הפכתי לעצמאי. מאז ועד היום עסקתי בהקמת פרויקטים בעסקאות שיתוף בבניה. הקמתי 52 עסקאות שיתוף ברחובות, פתח תקווה, רמת גן, קרית שמואל, אשדוד ועוד. היום אני עובד ובמקביל מטייל הרבה בעולם, בזכות שרת התיירות בבית– אשתי נחמה, מבלה בהצגות וקונצרטים וכן מבלה עם הנכדים.

שיר שנכתב לחגיגות ה-70 שנערכו השנה, למנגינת “אמרו לו” של אריק אינשטיין

אמרו לו
זהו סיפור חשוב על יוסי
שהוא היום כבר
חוגג 70 .
עוד שהיה קטן בן 7
הוא לא הקשיב כלל להורים
טס לו בירידות של חיפה
מזל שלא נתקע בקיר
אמרו לו – לא לקום מהמיטה
אך הוא בשלו
אמרו לו שהוא חייב במנוחה
זה לא בגללו
אמרו לו שהוא יהיה חולה נורא
רמזו לו שיתחזק
אז הוא לקח כדורגל
והלך עם כל החבר’ה לשחק
עוד שהיה בחיפה נער
בבית הספר המקצועי
כל יום בדרכו הביתה
פלאפל אוריון המקומי
חולם על צהריים של אילנה
על סיר עם אורז, בקר וצלי
אמרו לו שיתרכז בלימודים
כי זה העיקר
אמרו לו שכדאי להיות שכיר
אך כלום לא עזר
אמרו לו – “יוסי תפסיק לחלום”
תלך כבר לישון
אך הוא לא שמע לאלה
ויש לו בית בכפר גבתון
גם כשהכיר הוא את נחמה
לא ביזבז כלל את הזמן
מיד הבין שיש פה התאמה
ואז סידר את העניין
היום עם הכלים עושה דרמה
הוא מסוגל להרעיד בניין
אמרו לו שקיצרונים זה לא מכנס
אך הוא בשלו
אמרו לו שיש לו כתם בחולצה
זה שוב בגללו
אמרו לו שהוא מקדים את זמנו
רמזו לו לא למהר
אך הוא לא הקשיב לרגע
ועבר לעוד פרויקט אחר